מרדכי בן-פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי בן פורת
Mordechai Ben-Porat.jpg
תאריך לידה 12 בספטמבר 1923 (בן 91)
ממשלות 19, 20
כנסות 6, 7, 8, 10
סיעה רפ"י, העבודה, המערך, תל"ם, התנועה להתחדשות ציונית חברתית
תפקידים בולטים

מרדכי בן-פורת (נולד ב-12 בספטמבר 1923) הוא פעיל ציוני, פוליטיקאי ישראלי וחבר הכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן פורת נולד בבגדאד בעיראק ולמד שם בבית ספר תיכון. בשנת 1942 הצטרף לתנועת "החלוץ" הציונית שפעלה בעיראק במחתרת וב-1945 עלה ארצה, וגויס ל"הגנה" ב-1947. סיים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל ב-1948 והשתתף במלחמת העצמאות כמפקד פלוגה. בשנים 1951-1949 היה ממארגני עלייה יהודי עיראק. נעצר ארבע פעמים על ידי השלטונות העיראקיים (1951-1950).

בן פורת למד מדע המדינה באוניברסיטה העברית וכן מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. היה נשוי לרבקה וינבסקי, ולאחר פטירתה נישא לנחמה ממשפחת בן-ש"ך. אב לשלוש בנות. בתו עדית נשואה לסופר, איש העסקים והספורט, יצחק חייק.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1969-1955 היה ראש המועצה המקומית אור יהודה וייסד שם את המרכז למורשת יהדות בבל. ב-1975 הוא ייסד את "הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות ערב והיה לנשיא הארגון. ב-1979 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לסייע להעלאת יהודי איראן. היה יו"ר עמית של ההנהלה העולמית של הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות-ערב משנת 1975.

בשנת 1965 נמנה עם מייסדי רפ"י ובעקבות זאת נעשה נסיון באור יהודה להדיחו מראשות המועצה, אולם הנסיון כשל ובן פורת הצליח להקים קואליציה חלופית עם המפד"ל[1]. בנובמבר 1965 נבחר בן פורת לכנסת השישית מטעם רפ"י ובמקביל זכתה רפ"י בראשותו ב-4 מתוך 11 מנדטים במועצת אור יהודה והוא היה לראש המועצה לאחר שהקים קואליציה בראשותו‏[2].

ב-1968 הצטרף עם רפ"י (ללא בן-גוריון) למפלגת העבודה ונבחר מטעם המערך לכנסות השביעית והשמינית. בכנסת השמינית היה לסגן יושב ראש הכנסת, ישראל ישעיהו-שרעבי. לקראת הבחירות לכנסת ה-9 הקים את התנועה להתחדשות ציונית חברתית, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-10 הצטרפה תנועתו למפלגת התנועה להתחדשות ממלכתית בראשות משה דיין, ובן פורת שובץ במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת. לאחר פטירתו של משה דיין התפלגה הסיעה ובן פורת הקים סיעה שתייצג את מפלגתו. הסיעה הצטרפה לממשלת מנחם בגין ובן-פורת כיהן כשר ללא תיק. בממשלת יצחק שמיר, לאחר ששמיר החליף את בגין, נשאר בן-פורת שר ללא תיק בממשלה, אך פרש מהממשלה לקראת תום כהונתה. בבחירות לכנסת ה-11, התמודד בן פורת במסגרת התנועה להתחדשות ציונית חברתית אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה, שוב. בשנת 1988 הצטרף לליכוד[דרוש מקור]. בבחירות לכנסת השלוש עשרה ב1992 הוצב במקום ה-52 (הבלתי ריאלי) ברשימת הליכוד.

אחרית ימיו והפרסים שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 פרסם בן פורת אוטוביוגרפיה בשם "לבגדאד וחזרה".

בשנת 2001 הוענקו לו פרס ישראל על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה", ו"אות הוקרה" על שם מנחם בגין על פעילותו למען מדינת ישראל. ב-2003 הוענק לו פרס בן-גוריון על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". ב-2005 הוענק לו "פרס שופר החרות" מאת קהילת אולבני שבארצות הברית.

באור יהודה נקרא רחוב על שמו עוד בחייו‏[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית אור יהודה
כמועצה מקומית מרדכי בן-פורת יחזקאל קזז מנשה יצחקי יצחק בוכובזה
1955 - 1969 1969 - 1974 1974 - 1978 1978 - 1993
כעיר תמיר שאבי יצחק בוכובזה דוד יוסף
1993 - 1998 1998 - 2007 2007 -