מרדכי בנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי בנט
תמונת רבי מרדכי בנט
תאריך לידה ה'תקי"ג (1753)
תאריך פטירה י"ג באב ה'תקפ"ט (1829)
השתייכות היהדות האורתודוקסית בצ'כיה
רבותיו רבי יעקב קצנלבויגן, רבי יוסף שטיינהרט, רבי יחזקאל לנדא, רבי שמואל שמלקא הורוביץ מניקלשבורג
תלמידיו בניו, רבי ישעיה בנט ורבי נפתלי בנט, רבי שמחה בונים מפשיסחה, רבי יהודה אסאד ורבים אחרים
חיבוריו חדושי מהר"ם בנעט על הש"ס, שו"ת פרשת מרדכי, שו"ת גדולת מרדכי, ביאור מרדכי על ספר המרדכי ועוד
קברו של הרב מרדכי בנט (1753-1829) בבית הקברות היהודי במיקולוב

רבי מרדכי בן אברהם בנט (מהר"ם בנט)יידיש: מרדכי בנעט; נקרא גם מרקוס בנדיקט) (ה'תקי"ג 1753 - י"ג באב ה'תקפ"ט 1829) רבה של ניקלשבורג (כיום: מיקולוב) וחבל מורביה ומחשובי רבני צ'כיה.

ימיו הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב בנט נולד בצ'ורגו (בפי היהודים - "שורגא") (כיום בהונגריה). אביו, אברהם ביא (ר"ת: בן יהודה אשכנזי), היה מצאצאי ה"חכם צבי" ר' צבי הירש אשכנזי, ומצד אימו הוא היה צאצא של רבי נפתלי כ"ץ. מכיוון שהרב בנט גדל מגיל חמש בבית אם אמו בניקלשבורג, הוא נקרא בנט (או בנעט), כשם משפחת אמו.

בילדותו נחשב עילוי ובגיל אחת עשרה נשלח ללמוד בישיבתו של רבי יעקב קצנלבויגן באיטינגן שבמחוז ביירן[1]. בגיל 15 עבר לפורדא ללמוד אצל רבי יוסף שטיינהארט. בגיל 18 עבר לפראג, שם למד, בין השאר, אצל ה"נודע ביהודה" רבי יחזקאל לנדא. בגיל 22 נישא לבתו של גימפל פרוסטיץ מניקלשבורג, ועבר ללמוד שם אצל רבי שמואל שמלקא הורוביץ, מראשי החסידות ורב המקום, אליו התקרב מאוד.

לפי מסורת אצל החסידים, מגיל צעיר נהג בפרישות, בתעניות ובסגפנות, עד שרבי זושא מאניפולי[2] נזף בו על שהוא מסתגף ומאז רק צמצם במאכלו.

ברבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1778 מונה לדיין בניקלשבורג בימי רבנות רבי שמעלקא מניקלשבורג. לאחר מכן מונה לרב בלונדנבורג (מורביה), שם כיהן שנה וחצי, ובססובר (שוסבורג) בהונגריה, שם כיהן כשנה. בשנת תקמ"ט (1789), לאחר פטירת רבו נתקבל להיות רבה של ניקלשבורג ורבה של מורביה, ועמד בראש הישיבה בניקלשבורג שמנתה בשיאה כארבע מאות תלמידים. בניקלשבורג כיהן במשך 40 שנה, עד לפטירתו.

הרב בנט עסק כל ימיו בש"ס ופוסקים וגם עסק בתחומים נוספים של התורה כ"תבלין" לתלמוד, ביניהם מקרא, קבלה ודקדוק עברי. בתולדות ר' יהודה אסאד אשר היה תלמיד הישיבה, מסופר כי קיבל רשות מרבו ללמוד קבלה.

הרב התנגד ללימוד חכמות חיצוניות באופן עקרוני, אך בשל תפקידו כרב הקהילה, אשר בשמה עמד לפני המלך והשרים, היה עליו להשתלם בחכמות אלו. נאמר עליו כי תוך זמן לא רב היה בקיא בין השאר בפילוסופיה, אסטרונומיה ומתמטיקה[3].

הרב היה בעל קשרים טובים עם המלך פרנץ הראשון קיסר אוסטריה[4], ואף כתב תפילה לכבודו אחרי דיכוי המרד באיטליה בשנת 1820[5].

הרב בנט לחם בתקיפות ברפורמה, ובין השאר התנגד לבניית היכל רפורמי בהמבורג. עם זאת, נאמר עליו שנמנע מן המחלוקת. כמו כן נאבק נגד הנהגת לימודי חול לילדים בחדר.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב בנט נפטר בי"ג באב תקפ"ט (12 באוגוסט 1829), בעת שהותו בעיירת הנופש קרלסבד (קרלובי וארי), והוא בן 76. בתחילה נקבר בליכטנשטט הסמוכה על תנאי שיוכלו להעבירו. משפחתו ובני עירו ניקלשבורג ביקשו להעביר את עצמותיו לעירם, שבה קבורים משפחתו ורבו הרב שמואל שמלקא, אשר הרב ביקש להיקבר על ידו. אנשי ליכטנשטט התנגדו. לאחר דיון והיתר של החת"ם סופר ורבנים נוספים, ולאחר קבלת רישיון מהשלטונות, הועבר הקבר לניקלשבורג, באדר 1830 [1]. נאמר כי הרב מרדכי בנעט ציווה קודם מותו שאם יצטרכו דבר ישתטחו על קברו[6].

אחר פטירת ר' מרדכי מצאו שקים, אשר היה רגיל ללבוש תחת מלבושיו לשם סיגוף, ורבים רצו לקנות שקים אלו, לשם סגולה, אשר יטמינו אותם לאחר פטירתם בשקים אלו. ממכירת השקים האלו, נאסף הון רב שהספיק לפרנסת נכדיו היתומים (בני בתו, שמתה בחייו), וכן לנישואיהם.

בין צאצאיו: הרבנים אשר וייס ודב וייס.

תקופת חייו של מרדכי בנט על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תולדות חייו נכתב על ידי בניו ונכדיו בהקדמות לחמשת הספרים הראשונים ברשימה הבאה:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוב המקורות כתוב שאיטינגן היא במחוז אלזס. הרב פרבר ב"פאר מרדכי" מביא את דברי דוד פויכטוונג (בתוך: ספר היובל ל' אריה שוורץ) שבדק וגילה שאין מקום כזה באותו מחוז, ואילו במחוז ביירן היה יישוב בשם זה, ובו כיהן הרב קצנלבויגן באותה תקופה.
  2. ^ כך בספר התולדות שכתב בנו אבריל. ב"שרי המאה" מיוחס הסיפור לאחיו רבי אלימלך ליפמן מליז'נסק.
  3. ^ על פי תולדות הרב שכתב בנו (עמ' 19 במהדורת תרפ"ט), שם נכתב כי למד לשם כך את הספר מורה נבוכים. באינצקלופדיה אוצר ישראל נטען שהיה בקיא גם בכתבי משה מנדלסון (אבי תנועת ההשכלה, ממנה התפתחה תנועת הרפורמה, נגדה נלחם).
  4. ^ ידוע גם בתור פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
  5. ^ התפילה מועתקת בתוך "תולדות מוהר"ר מרדכי בנט". על הסיבות לקשר הקרוב ראו ב"פאר מרדכי".
  6. ^ כל הפרשה מובאת בתשובות החת"ם סופר, ח"ו (ליקוטים) סימן ל"ז.