מרדכי ואנונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ואנונו בתמונה משנת 2009

מרדכי ואנונו (, שינה את שמו לג'ון קרוסמן), (נולד ב-14 באוקטובר 1954) טכנאי ישראלי שעבד בקריה למחקר גרעיני בדימונה, מסר לעיתונאי תצלומים מתוך מתקני הקריה ומידע על יכולתה הגרעינית של ישראל, מידע שאיפשר למומחים לקבוע שלישראל מספר רב של פצצות גרעיניות[1]. בעקבות כך נחטף לישראל, נשפט, הורשע, ריצה את מלוא עונשו (18 שנים בכלא), שוחרר בתנאים מגבילים ולאחר שהפר אותם נאסר שוב, ושוחרר. ואנונו מכונה באמצעי התקשורת בישראל "מרגל האטום" ועל ידי תומכיו "המתריע הגרעיני של ישראל" ("Israel's Nuclear Whistle-Blower").

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנונו נולד ב-14 באוקטובר 1954 למשפחה יהודית דתית במרקש שבמרוקו. הוא עלה לישראל בגיל 9 ביחד עם משפחתו והם התגוררו בשכונה ד' בבאר שבע, שם למד בישיבת בני עקיבא אהל שלמה. לאחר סיום שירותו הצבאי בחיל ההנדסה, למד לתואר ראשון בפיזיקה. בשנת 1976 החל לעבוד כטכנאי בקריה למחקר גרעיני בדימונה, שם שימש כמפקח קרינה עד 1985. בתקופת עבודתו הבריח מצלמה לכור, וצילם חלק מהמתקנים.

במקביל, למד פילוסופיה וגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנים אלו התקרב לסטודנטים הערבים שהיו קשורים לתא הקומוניסטי רק"ח. בתקופת מלחמת לבנון השקפותיו המדיניות הפכו שמאליות-רדיקליות, והוא הצטרף לפעילויות פוליטיות ברוח זו. כשנודע למעסיקיו על פעילותו, פוטר מעבודתו.

לאחר שפוטר מעבודתו בכור, יצא למסע בעולם, שנמשך יותר משנתיים. בתחילה נסע למזרח, שם ניסה להמיר את דתו לבודהיסטית, לבסוף התיישב בסידני שבאוסטרליה ועבד בה כנהג מונית. בסידני התקרב לכנסייה אנגליקנית, במהלך תקופה זו סיפר לחברי הכנסייה על עבודתו בכור הגרעיני. ביולי 1986 התנצר ועבר לגור באחד החדרים בכנסייה. עיתונאי קולומביאני שפגש אותו באותה תקופה שיכנע אותו למכור את התמונות לעיתון בחו"ל ועזר לו ליצור קשר עם העיתונאי פיטר הונאם, שחשף בסופו של דבר את הסיפור.

החשיפה והחטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה המראה את ואנונו מצמיד את כף ידו לחלון הרכב שבו הוסע לדיון בהארכת מעצרו, וחושף בכך את נסיבות מעצרו לעולם

בשנת 1986, פגש ואנונו, בסידני שבאוסטרליה, בעיתונאי פיטר הונאם מהעיתון הבריטי סאנדיי טיימס. ואנונו מסר לו את המידע שהיה ברשותו וסידרה של תצלומים שצילם בחשאי במהלך עבודתו. כאשר הגיעו הונאם וואנונו ללונדון, בספטמבר 1986, ניסו עורכי העיתון לברר האם ואנונו אמין ולצורך כך העבירו את התצלומים למומחים לנשק גרעיני, שקבעו כי המידע מדויק מבחינה מדעית ומראה בבירור שישראל מחזיקה ארסנל גרעיני מתקדם של בין 100 ל-200 ראשי נפץ גרעיניים, אותם ייצרה במשך 20 שנה במפעל, שחלק מפעילותו התרחשה מתחת לפני האדמה. המידע עדכן הערכות קודמות שגרסו כי לישראל כ-20 ראשי נפץ, והציב את ישראל במקום השישי בעולם בין המעצמות הגרעיניות‏[1].

פעילות העיתון לאימות המידע הגיעה לידיעת רשויות הביטחון הישראליות, והשב"כ פתח בחקירה.‏[2] המוסד שלח צוותים, בפיקודו של בני זאבי, לאוסטרליה ובריטניה, שניסו לאתרו במבצע שכונה "מבצע קניוק". ואנונו אותר לבסוף בלונדון, על ידי סוכנת מיחידת העוקבים במוסד בשם שריל חנין-בנטוב, אשר כונתה "סינדי". לאחר מספר פגישות, פיתתה אותו סינדי לבוא עימה לרומא, ב-30 בספטמבר 1986. המוסד רצה להביאו לרומא, משום שראשיו לא רצו לקלקל את מערכת היחסים הרגישה עם הממסד והמודיעין הבריטי. עם הגיעו לרומא, נחטף ואנונו על ידי חוליית לוחמי המוסד בפיקודו של גיורא צחור והובא בחשאי לישראל באוניית משא.

ב-5 באוקטובר 1986, פרסם העיתון את המידע והצילומים, כולל שרטוט של מבנה הכור שנעשה על פי תיאורו של ואנונו.[3] לטענת העיתון, פרסום זה היווה הוכחה ראשונה לכך שבידי ישראל יש נשק גרעיני.

במשך תקופה של 40 ימים הוסתרה העובדה שואנונו מוחזק בארץ עד שלבסוף הוא הובא להארכת מעצר, ללא שהוסבר כיצד הגיע לארץ. בדרכו להארכת המעצר, הערים ואנונו על שוטריו, וכתב את נסיבות חטיפתו על כף ידו, והצמיד אותה לחלון הניידת שהובילה אותו. על כף ידו נכתב:

"Vanunu M was hijacked in Rome. ITL. 30.9.86, 21:00. Came to Rome by fly BA504"

בעברית: "ואנונו מ' נחטף ברומא איטליה 30.9.86, 21:00. הגיע לרומא בטיסה BA504". מאוחר יותר, שימש מידע זה לאיתור סוכנת המוסד על פי סידור המושבים באותה הטיסה.

מאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במרץ 1988, הורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור, ונגזרו עליו 18 שנות מאסר. ב-11 שנות המאסר הראשונות, שהה בבידוד מוחלט, לאחר מכן נמנע ממנו ליצור קשר עם התקשורת. ואנונו אמר כי פעל ממניעים אידאולוגיים, כדי למנוע הפצה ושימוש בנשק גרעיני.

ואנונו סיים לרצות את מלוא עונשו, ושוחרר מהכלא, תחת הגבלות שונות ב-21 באפריל 2004.

לאחר המאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו, עמד ואנונו לעבור להתגורר במתחם אנדרומדה שביפו, בדירה אותה מימן ה-BBC עבורו[4], אך בעקבות פרסום הכתובת בתקשורת החליט לבסוף להתגורר במתחם הכנסייה האנגליקנית, בעיר העתיקה שבירושלים. מכוח תקנות שעת חירום, הוטלו על ואנונו מגבלות גם לאחר שחרורו, משום שלטענת המדינה הוא ממשיך להוות איום לביטחונה. ההגבלות כוללות מגבלות על תנועותיו וקשריו, ובהן איסור יציאה מהארץ ואיסור על דיבור עם אזרחים לא ישראלים או עם עיתונאים. ואנונו נחקר מספר פעמים על הפרת תנאי השחרור, ואף נעצר פעם אחת בשל כניסתו לשטחי הרשות הפלסטינית. גם אחרי שחרורו המשיך ואנונו להתראיין לתקשורת, בניגוד להגבלות. בחלק מראיונותיו העיר מספר הערות בגנות הדת היהודית[5].

לאחר שחרורו ממאסר הוגש נגד ואנונו כתב אישום, המייחס לו 22 הפרות של צו אלוף פיקוד המרכז, שאסר על ואנונו לשוחח עם אזרחים זרים או עם עיתונאים ולצאת מהארץ. ב-30 באפריל 2007, בית משפט השלום בירושלים הרשיע את ואנונו ב-15 הפרות צו אלוף פיקוד המרכז. בתגובה, אמר ואנונו: "במדינת ישראל של היום, אם אתה יהודי יש לך זכויות, ואם אתה לא יהודי, אין לך זכויות. היום הוכח שמדינת ישראל היא מדינה דיקטטורית שאין בה צדק. אני אשם בזה שאני אומר את האמת". עורך דינו של ואנונו, מיכאל ספרד, אמר בתגובה לפסק הדין: "מעבר לכל הוויכוח המשפטי, שמן הסתם יתברר בערעור, היום הוכח שבישראל של שנת 2007, הורשע אדם על שדיבר עם אנשים אחרים. לא על התוכן הוא הורשע, אלא על שדיבר. זו מציאות שאינה מתאימה למדינה דמוקרטית".

ב-2 ביולי 2007 גזר בית המשפט את עונשו של ואנונו לשישה חודשי מאסר בפועל ועוד שישה חודשי מאסר על תנאי, בגין הפרת תנאי שיחרורו.[6] לבסוף קיצר בית המשפט המחוזי את מאסרו לשלושה חודשים‏[7], ואילו בית המשפט העליון ביקש שואנונו יבצע במקום זאת עבודות שירות בשל החשש שייפגע על ידי האסירים היהודים.

ב-23 במאי 2010 התייצב ואנונו בבית המשפט בירושלים על מנת לרצות עונש מאסר של שלושה חודשים‏[8]. העונש נגזר עליו לאחר שסירב לבצע עבודות שירות עם יהודים, שנגזרו עליו לאחר הרשעתו ב-2007. ב-8 באוגוסט שוחרר לאחר חודשיים וחצי של מאסר.‏[9] ביולי 2011 עתר לבג"ץ בדרישה לחייב את שר הפנים, אלי ישי, לשלול את אזרחותו הישראלית.

לפי המאמר בידיעות אחרונות‏[10] ואנונו מתגורר בשנת 2011 בתל אביב ובקשרי ידידות עמוקים עם בת זוג בשם ד"ר כריסטין יואחימסן, הבאה לבקר אותו מדי פעם, באישור השב"כ.

פרסים, תארים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שוואנונו הורשע בבגידה, ונתפס בעיני ישראלים רבים כבוגד, יש אנשים בארץ ובעולם שרואים בואנונו גיבור הנלחם נגד הפצת הנשק הגרעיני. הם יצאו במחאה על החטיפה ועל השהות הארוכה בכלא, והמליצו על ואנונו לזכייה בפרס נובל לשלום על הקרבתו. מספר מומחים מתחו ביקורת על הטיפול בואנונו וטוענים כי מדינת ישראל העניקה לו לגיטימיות בעצם ניסיון החטיפה, שכן בכך למעשה הודתה ישראל כי המידע שבידי ואנונו אמין, לאחר שגם עורכי הסאנדיי טיימס פיקפקו בכך.

האיחוד האירופי גינה את ממשלת ישראל על אופן הטיפול בואנונו, וטען שחטיפתו מאיטליה היא פגיעה בריבונות האיטלקית ועבירה על החוק הבינלאומי. גם ארגוני זכויות אדם שונים, בהם אמנסטי אינטרנשיונל, גינו את ממשלת ישראל והכירו בואנונו כבאסיר מצפון.

ואנונו המשיך לזכות בתמיכה מחוגי השמאל הרדיקלי, חברי כנסת ממפלגת חד"ש, מהכנסייה האנגליקנית ומגורמים שונים ברחבי העולם ואף נבחר על ידי הסטודנטים של אוניברסיטת גלזגו שבסקוטלנד לכהן כ"רקטור"‏[11] מטעמם. ואנונו קיבל מספר פרסים ותוארי כבוד, כגון פרס Right Livelihood Award בשנת 1987, תואר "דוקטור של כבוד" מאוניברסיטת טרומסה (נורבגיה) בשנת 2001, והיו גורמים שהמליצו עליו לפרס נובל לשלום בכל שנה מ-1988 ועד 2004.[דרוש מקור] בדצמבר 2004, אוניברסיטת גלזגו (סקוטלנד) מינתה את מרדכי ואנונו כרקטור לאות כבוד. בשנת 2005, קיבל את פרס העם הנורבגי לשלום.

בספטמבר 2004, העניקה יוקו אונו לואנונו פרס לשלום על שם בעלה המנוח, ג'ון לנון.

באוקטובר 2010 פורסמה החלטה להעניק לוואנונו את מדליית פון אוסייצקי, על ידי הליגה הבינלאומית למען זכויות אדם על שם קרל פון אוסייצקי.‏[12]

ואנונו אומץ באופן רשמי על ידי ניק ומרי אולוף - זוג נוצרי פציפיסטי ממינסוטה, ארצות הברית.

הצגת תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 כחלק מתהליך הקמת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, הועלתה ההצגה "אדון V" (המתארת את חייו וסיפורו של מרדכי ואנונו), בבימויו של יגאל עזרתי. ההצגה זכתה לציון לשבח בפסטיבל תיאטרונטו[13] 1997, בכיכובו של יונתן צ'רצ'י. ההצגה זכתה לתשבחות בלונדון, בפסטיבל אדינבורו, ארצות הברית, גרמניה וקהיר, והופיעה גם בפסטיבל לתיאטרוני אוניברסיטה באוניברסיטת קלן גרמניה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיורא נוימן ואהוד עין-גיל, ואנונו והפצצה, בהוצאת הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי.
  • יואל כהן, המתריע מדימונה - ואנונו, ישראל והפצצה, הוצאת בבל, 2005.
  • יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, הוצאת משכל, 2002, עמ' 296-257.
  • סרטו של ניסים מוסק "מי אתה מרדכי ואנונו?"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Mordechai Vanunu: The Sunday Times articles - המאמר מ-5 באוקטובר 1988, בעיתון הסנדיי טיימס
  2. ^ רון מיברג, חשיפה: מה היה חלקו של יוסי גנוסר בלכידתו של מרדכי ואנונו, סופהשבוע, 16 בדצמבר 2013
  3. ^ מבנה הכור על פי תחקיר ה"סאנדיי טיימס", באתר הארץ, 20 באפריל 2004
  4. ^ חנן גרינברג ושמוליק חדד, המרגל מרדכי ואנונו: "אני גאה ומאושר, אין יותר סודות", באתר ynet‏, 21 באפריל 2004
  5. ^ עומר כרמון, "ואנונו: "היהדות - דת פרימיטיבית וגזענית", 24/10/2005 באתר שנסגר "חדשות msn" (דרך ארכיון האינטרנט)
  6. ^ אבירם זינו, 6 חודשי מאסר נגזרו על מרדכי ואנונו בגין הפרת מגבלות שחרורו, באתר ynet‏, 2 ביולי 2007
  7. ^ אביעד גליקמן,‏ המאסר של ואנונו על הפרת המגבלות קוצץ בחצי‏, ynet‏, 23.09.08
  8. ^ רונן מדזיני,‏ ואנונו חוזר לכלא: "שב"כ, רוצים לחנך אותי?"‏, ynet‏, 23.05.10
  9. ^ רענן בן צור, ואנונו שוחרר: תנו לי כבר לעזוב את הארץ הזאת, באתר ynet‏, 8 באוגוסט 2010
  10. ^ ידיעות אחרונות, מוסף חג "המרגל מחוף בוגרשוב" מאת יאנה פבזנר-בשן, 19 באוקטובר 2011
  11. ^ ואנונו: לא רקטור, רק דובר סטודנטים בגלזגו, באתר ערוץ 7, 20 בדצמבר 2004
  12. ^ יוסי מלמןזוכי פרס נובל: התירו למרדכי ואנונו לצאת לקבל פרס בינלאומי, באתר הארץ, 20.11.2010
  13. ^ [1]אתר המרכז לתיאטרון ערבי-עברי, יפו