מרדכי מורטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרדכי מורטרה, (מרדכי מרקו בן יוסף הלוי מורטרה) (נולד בכ"ז בניסן ה'תקע"ה 7 במאי 1815 - כ"ו בשבט ה'תרנ"א 2 בפברואר 1894) היה רב, אספן ספרים ומשורר.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בויאדאנה הסמוכה למנטובה לאביו ר' יוסף ולאמו מרת שמחה. עבר למנטובה להשתלם בלימודי חול והיה מתלמידיו הראשונים של שד"ל בבית המדרש לרבנים בפדובה. בי"א בסיוון ה'תקצ"ו נסמך לרבנות בתואר "מעלת מורינו הרב".

בשנת תר"א 1841 נפטר רבי יעקב קאזיס, רבה של מנטובה, ובשנה שלאחריה בחודש סיוון נבחר מורטרה במקומו. מורטרה החזיק ספרייה גדולה, אשר כללה כתבי יד רבים. לאחר פטירתו נמכרה הספרייה לדוד קאופמן. מורטרה ניהל ויכוח עם חכמי יהדות איטליה בנוגע לביטול יום טוב שני של גלויות, והחזיק בדעה שאין לבטלו.

חיבר קונטרסים רבים של דרשות, עיונים במקרא ובמחשבת ישראל ותירגם לאיטלקית ספרי תפילה. יותר מכל ספריו נודע "מזכרת חכמי איטאליא" (איטלקית, פדובה 1886).

בנו לודוביקי היה מדינאי ומשפטן, ושימש כחבר הפרלמנט האיטלקי והיה שר המשפטים בממשלת איטליה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מזכרת חכמי איטאליא, פאדובה, 1886.
  • פאר האדם, קראקא תרנ"ב.
  • רוח ישראל, קראקא תרנ"ד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה ריינס, דור וחכמיו, קראקא תר"נ-1890, עמ' 133-140.
  • ב"צ אייזנשטאט, דור רבניו וסופריו, חלק א, ורשה תרנ"ה-1895, עמ' 38.
  • יצחק חיים קסטיליוני, פאר האדם, עמ' 6.
  • הערך: מרדכי מורטרה, יודיאקה לקסיקון, (עורך: יובל קמרט), ירושלים: הוצאת כתר, 1976.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]