מרדכי שלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מרדכי שלו (1926 - 6 באוקטובר 2014) היה מסאי ומבקר ספרות ישראלי, מורה לספרות ואיש ספרות ומקרא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי שלו נולד בשנת 1926 בירושלים לצפורה ומאיר שלו ומתגורר גם כיום בירושלים.

בהיותו בן 17, בעת טיול במדבר יהודה של אגודת המשוטטים, החליק במפולת עפר ופגע בעליזה גורביץ', אף היא בת 17, שהלכה בעקבותיו, וכך החלה ידידותם. בשנת 1945 הצטרף ללח"י, והיה פעיל במערכת היומון ושידורי הרדיו של הארגון‏[1] בעקבותיו הצטרפה גם עליזה ללח"י. בהוראת הלח"י עבר לתל אביב, ובעקבות געגועיו לעליזה עברה גם היא לתל אביב, והשניים התגוררו בחדר שכור ברחוב המלך ג'ורג'. השניים נישאו בשלהי 1948, והתגרשו בהסכמה כעבור שנה. עליזה גורביץ' נישאה למשורר אורי צבי גרינברג, אותו פגשה בעת אחד מביקוריו של שלו אצלו, ולימים נודעה כמשוררת בשם העט "עין טור מלכא".

בהמשך לפעילותו בלח"י היה, אחרי קום המדינה, נואם מרכזי בוועידת "מפלגת הלוחמים" מיסודו של הלח"י בה קידם פשרה: תמיכה במהפכה פרולטרית לפי קווים סוציאליסטיים אך עם ייחודיות עברית‏[2]. נישא בשנית לציירת ריקה שלו, בתם של עליזה ואהרון שידלובסקי, ממייסדי קבוצת כנרת. למרדכי וריקה שלו נולדו שני ילדים: הסופרת צרויה שלו, הנשואה לסופר אייל מגד, והמתמטיקאי והסופר ענר שלו, הנשוי לד"ר דנה שלו מהחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית (בתה של הסופרת וחוקרת המקרא אריאלה דים-גולדברג). אחיו של מרדכי שלו הוא הסופר והמשורר יצחק שלו, ואחיינו הוא הסופר מאיר שלו.

הוא לימד בתיכון בית ירח שבעמק הירדן. על השתלבותו שם סיפר מפיו בנו, ענר שלו: "כשנכנסתי לכיתה היה ציור גדול של שתים־עשרה גולגלות על הלוח. שאלתי מה זה. התלמידים פרצו בצחוק ולא ענו. בסוף אחד מהם אמר, אלה שנים־עשר המורים לתנ"ך שהיו לנו לפניך. ... שבועות אחדים אחר כך הייתי כבר המורה הנערץ ביותר בבית ירח."‏[3]

הוא עבר ללמד בבית ברל, שם גם התגורר וגידל את ילדיו. בהמשך נמנה עם מייסדי "מכון כרם" להכשרת מורים, שנוסד ב-1975 כמכון הומניסטי יהודי המכשיר בעלי תואר ראשון להוראה בתחומי היהדות, מדעי הרוח, האמנויות והמוזיקה. בשנת 2000 קיבל את פרס עקביהו "לספר שירים עבריים או ספר עברי מתחום הביקורת הספרותית".

נפטר בביתו בירושלים בגיל 88. הובא לקבורה בבית הקברות כנרת.

בתו, צרויה שלו, מספרת כיצד עבד מרדכי שלו על מאמר אחד במשך שנים רבות, ועל כך שסירב להוציא לאור את כתביו בספרים, ושמעולם לא הסכים לעזוב את הארץ, ולו ליום אחד, "כי נסיעה לחו"ל זה עניין בורגני נהנתני, וארץ לא עוזבים"‏[4].

הסופר והמחנך מוקי צור כתב, בתגובה לסדרת המאמרים של מרדכי שלו אודות פרנץ קפקא, כי:

"כשבאתי לעמק הירדן סיפרו לי התלמידים בתיכון על מורה אגדי. 'הוא המורה הטוב בעולם!', אמרו. למרדכי שלו היה מפתח זהב של תלמידיו. היה לו כשרון להפוך את הלימוד להרפתקה אינטלקטואלית ואת לקחי הלימוד לדרך מחייבת. מלח"י בא ואל שידלובסקי איש העלייה השנייה הגיע. היה בו העושר העברי של איש לח"י ושל האנרכיזם הפציפיסטי של חלק מאנשי העלייה השנייה. עומס הרוח תמך ביצר החירות. אחרי מלחמת יום-הכיפורים הוא עסק במדרשים ובמקורות יהודיים. נחמיה גינזבורג מגבעת-חיים איחוד, המאמן הרוחני הנפלא, למד אצלו ולחש לי מה הוא מלמד. בגניבה מסר לידי אפילו חוברת מקורות, שאף כי באה כולה ממקורות גלויים בספרים, בידו היא נהפכה לחוברת סודית. צרויה שלו עשתה את ספרה הד עמוק למדרשי החורבן שאסף אביה"‏[5].

יצירתו של מרדכי שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר יצירתו הכתובה של מרדכי שלו היא בביקורות פרשניות על יצירות מפתח ביצירה העברית והעולמית. שיטתו התאפיינה בזיהוי היצירות אותן הוא מפרש כ"חידות" שהמפרש "פותר", כחלק מז'אנר ספרותי עתיק יומין. אליבא דשלו, האקספרסיוניזם "שינה לבלי הכר את טעמה של החידה עד שנעשתה מנוכרת לעצמה וכבר אינה יודעת שהיא חידה"‏[6]. פתרונותיו של שלו מצטיינים במקוריותם וברוחב היריעה שלהם, כך שהביקורת הספרותית הופכת לביקורת תרבות, ועם זאת הם מנומקים היטב. כך, למשל, אמר א. ב. יהושע על "פתרונו" של שלו ל"חידת" סיפורו הקצר של יהושע "שלושה ימים וילד", כי עם קריאת פתרונו של שלו היה "מרותק, המום, מופתע ומשויך מאוד. היה זה אחד הגילויים המפתיעים ביותר, מעין אנליזה קטנה"[7].

לגבי יצירתו שבעל-פה כמורה ופדגוג, מעיר תלמידו של מרדכי שלו, איש החינוך ומנהלו האקדמי של מכון מנדל למנהיגות ד"ר דניאל מרום שעולמו היצירתי של שלו היה רחב בהרבה ממה שהשתקף מפרסומיו, ושהשיטה הפרשנית הספרותית שלו היא יישום אחד בלבד של תפיסה הגותית ישראלית מקיפה שיושמה (בידי שלו עצמו ובידי אחרים, כולל ד"ר מרום) גם בתחומי החינוך והוראת דרך, הגות, מחקר, ועוד‏[8].

פרשנותו ל"מחכים לגודו" של סמואל בקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסתו "גונבים את הבשורה"‏[9] ניגש מרדכי שלו לפרשנות "מחכים לגודו" של סמואל בקט. במסה מציג מרדכי שלו את שיטתו הגורסת "פתרון" ל"חידות" ספרותיות ותרבותיות מרכזיות, ומציב את בעיית היהודים אחרי אושוויץ במוקד התרבות האירופית.

עיקרי "פתרונו" של שלו הם שה"חידה" עוסקת בתגובת בני התרבות האירופאית להשתלטות היהדות (בדמות הנצרות) על עולמם האלילי, תגובה הנעה בין זעם רצחני לבין נסיון לרשת את היהודים ולגנוב את הבשורה שנועדה להם (כפי שמרמז שם המאמר), שכן:

ככל שגוברת המשיכה הסמויה אל היהדות - כן גוברים גם רגשות התיעוב והשנאה כלפיה, המשמשים מנגנוני הגנה רבי-עוצמה מפני הצורך והדחף להשלים מה שרק החלו בו הנצרות והאיסלם.. ניתן לומר, מתוך קריאה לעומק במחכים לגודו וביוליסס, כי מנקודת מבט מסוימת הממלאת תפקיד חשוב ביצירות אלה, דברי ימי האנושות הם דברי ימי התייהדות האנושות שטרם נשלמו.

– גונבים את הבשורה‏[10]

מאמר תגובה של דניאל שליט התפרסם בכתב העת "דימוי"‏[11]. התייחסות למסה מופיעה גם בנאומה של טובה אילן, "לחיות ביחד"‏[12].

תגובתו ופרשנותו ליצירתו של נתן אלתרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור מרתק על מאבקו של מרדכי שלו בנתן אלתרמן בזמן המנדט מופיע במאמרו של מרדכי נאור[13], וסיפור דומה מספר גם צור ארליך[14]. מרדכי שלו פרסם (תחת הכינוי "בן בַּלְאֲדָן") מדור בשם "טור מול טור" ביומון הלח"י "מברק" ובכרוזי לח"י "המעש" ו"חזית הנוער" שהודבקו על הקירות, ובו התעמת בחרוזים עם "הטור השביעי" של אלתרמן ב"דבר" תוך שימוש בשפה וסגנון אלתרמניים וציטוט פסוקים וחרוזים מתוך שיריו של המשורר. שירי התגובה היו יצירות מרשימות, ומרדכי שלו אף שמע ש"שירות הידיעות" של "ההגנה" חשד כי אלתרמן עצמו הוא "בן בלאדן", שכן רק כך אפשר להסביר את רמתם הגבוהה של השירים. אלתרמן עצמו אמר למשורר יונתן רטוש שכתיבתו של "בן בלאדן" "חוצה את שירתי וכתובה נהדר", וביקש ממנו להסדיר לו פגישה עמו, אך שלו סירב. שיאו של העימות היה בבית הבא בו פונה שלו ישירות אל אלתרמן:

זֶה הַכֹּל, בְּחַיַּי,
אַךְ עֲנֵנִי חָבֵר
(בִּשְׂכַר טִרְחָתִי)
שְׁאֵלָה לִי כַּזַּיִת:
אֵיךְ בְּחֵיק הַמַּפַּא"י
הוֹפֵךְ מְשׁוֹרֵר
(מְשׁורֵר אֲמִתִּי!)
לְכֶלֶב בַּיִת?

בשנת 1949 פרסם שלו, תחת שם-העט "ש. מרדכי" ביקורת על יצירתו של אלתרמן בשם "חרוזי נ. אלתרמן על ארץ הנגב" בכתב-העת "סולם"‏[15][16].

יצירתו המרכזית של שלו על אלתרמן היא מסתו הגדולה, "מי מפחד משמחת עניים", שהופיעה לראשונה בכתב העת "אלפיים" חוברות 6-5, תשנ"ב 1992. המסה הופיעה שנית תוך קיצור ועיבוד (שכן המחבר השמיט חלק ניכר ממערכת ההנמקות הספרותיות והמסורתיות לתזות שלו) בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל"‏[17]. נוסח "מתוקן ומשוכלל" הופיע, ביוזמתו של שלו, כחלק המרכזי במסכת בשם "נתן אלתרמן - שמחת עניים" בעריכת עלי אלון ויריב בן אהרון במסגרת "מחברת שדמות" (מספר 14) בהוצאת הקיבוץ המאוחד המדרשה באורנים, תשס"א 2001 (עם ציור שער של ריקה שלו).

תמצית "פתרונו" של שלו היא שמחזור השירים עוסק בעימות בין הציונות ליהדות: "משום שהציונות, שנועדה, מעיקרה, להציל את העם היהודי ולגואלו - נועדה כביכול, גם הפעם בלא כל זיקה לאיום כלשהו, לחסלו!" (מי מפחד משמחת עניים‏[18]). וזאת על רקע אירועי התקופה - הצבא הגרמני שהתקרב אז לשערי הארץ ולידת בתו של המשורר, תרצה אתר.

התגובה הראשונה על המסה התפרסמה בד-בבד עם פרסום חלקה השני במאמר מאת עמוס עוז[19]. התייחסויות נוספות ניתן למצוא בספרה של רות קרטון-בלום "בין הצל והלץ"‏[20], ובמאמרו של עוזי שביט "אפוקליפסה, אסכטולוגיה וישועה ב'שמחת-עניים' של אלתרמן" (הופיע בספר היובל לגרשון שקד 2000). נסים קלדרון כתב מאמר ביקורת בשם "הבדלים - ימים אדומים ומחשבה ספרותית"‏[21]. אלישע פורת כתב ביקורת מקיפה על "שמחת עניים מסכת נתן אלתרמן"‏[22]. המסה נידונה במאמרו של דודו פלמה "בעד ההתנתקות (מהיהדות)"‏[23].

ביקורת מקיפה על המסה מופיעה בשער הרביעי של הספר "שורת המורדים: מחקרים בספרות העברית החדשה" מאת בועז ערפלי (הוצאת כרמל 2009), במאמר שכותרתו "לא יהדות, לא ציונות: מרדכי שָלֵו כותב מחדש את שמחת עניים". בתיאור הספר באתר ההוצאה מתוארת הביקורת כך: "אם שלושת השערים הראשונים של הספר דנים בנציגים בולטים של מסורת המרד שעיצבה את התרבות העברית החדשה, הרי השער הרביעי מציג ניסיונות אופייניים להסיג את התרבות הזאת לאחור ולטשטש את המסורת החדשה שפרנסה אותה. המאמר הראשון והמרכזי בשער הזה חושף את המגמה הזאת - "ייהודו" של אלתרמן - בבסיס פרשנותו של מרדכי שלו ליצירתו המופלאה שמחת עניים, ומראה שפירוש זה איננו אלא אחיזת עיניים"‏[24]. המאמר הופיע ארבע שנים קודם לכן באותו שם בקתרסיס כתב עת לביקורת במדעי הרוח והחברה‏[25].

בהמשך חזר שלו לאלתרמן ול"שמחת עניים" בסדרת מאמרים שפרסם ב"הארץ", בהם חזר אל היצירה במלאת 60 שנה לכתיבתה במסגרת ביקורתו על ישראל שאחרי תהליך אוסלו. הוא פרסם ארבעה מאמרים בנושא: "שנה למלחמת ראש השנה ושישים שנה ל'שמחת עניים'"‏[26], "דור אוסלו ודור ה'כאילו'"‏[27], "משטורם אונד דרנג לדרנג נאך אוסטן"‏[28], ו"חג המולד הנוצרי וחג המולד הצברי"‏[29].

פרשנותו ליצירותיו של פרנץ קפקא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר ראשון של שלו על קפקא, "ביטול מושג הגורל ב'המשפט' לקפקא"‏[30] התפרסם ב-1953, ובו טען שלו כי האירועים בספר אינם נובעים מכוח עליון שאין לשנותו, אלא דווקא מרצונו החופשי ובחירותיו של יוסף ק‏[31].

פרשנותו של שלו על "לפני החוק" של קפקא פורסמה כסדרת מאמרים ב"הארץ" בשלושת הרגלים תשנ"ח. בסדרה המקורית תוכננו ארבעה מאמרים, אך רק שלושה מהם פורסמו. בסוכות תשנ"ח פורסמו הטקסטים המקוריים עליהם מסתמכת סדרת המאמרים, "לפני החוק" של פרנץ קפקא בתרגום אילנה המרמן ומעשה ברב ובבן יחיד מאת רבי נחמן מברסלב, וכן המאמר הראשון "מעשה התאבדות הוא לא ללכת לבית-הכנסת"‏[32]. בפסח תשנ"ח פורסם המאמר השני "קפקא, ברגמן וסדר פסח"‏[33], ובשבועות המאמר השלישי "ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא"‏[34]. מערכת "הארץ" הוסיפה אחר כך הערה סתומה (ומשובשת) לפיה "מאמר ההמשך בסדרת המאמרים של מרדכי שלו לא נדפסה מסיבות שאינן תלויות במחבר וב'תרבות וספרות'."

על פי "פתרונו" של שלו ליצירה, קפקא מדבר בה על יחסו למורשתו היהודית, כך

שרתיעתו של קפקא מחלק ניכר ממה שנראה לו, בצדק או שלא בצדק, כתכונותיו של היהודי האותנטי, חרף הערצתו הרבה אליו - היא היא העומדת, בדרך של פרויקציה, מאחרי סירובו כביכול של יהודי זה בדמות השומר להרשות לו את הכניסה לחוק.

– ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא‏[35]

.

ב-3 ביולי 1998 פורסם ב"הארץ" מבחר ובו חמש תגובות על סדרת המאמרים הזו תחת הכותרת "הגול המהמם של מרדכי שלו"‏[5]. המערכת הקדימה הערה לפיה המאמרים עוררו הדים רבים. בין המגיבים היו עמוס עוז, שהלין במכתב אל מרדכי שלו על כי

"גזלו ממני את אחת השמחות הגדולות שפיללתי להן - המשך מאמרך - והשאירוני תלוי ומרחף בין האשה לבין החיצונים ובין השומר לבין הגבים". בהמשך כותב עוז "בינתיים אומר לך רק זאת שבמהלך המסע שלך מקפקא אל ר' נחמן ואל עגנון ואל ספר הזהר ואל הקלישאה האנטישמית, ובדרך המוארת שאתה סולל מלפני שער החוק אל בין החומות ואל מה שהשומר חוצץ בינינו לבינו - בדרך העוברת גם ב'תנ"ך של המקובלים' (בואכה אפוריזם מס' 83) - המסע עמך הוא לא רק מרתק ומסעיר אלא גם משכנע. ובעיקר, בעיני, 'זיהוי' השומר בעל הצווארון המפורעש. והפירוש שלך, בהיותו משכנע - הוא מדהים ואף מאיר-לב. זה אחינו פרנץ קפקא שהיו בו הרהורי עלייה ואף התעניין, כמסופר, באפשרות להשתקע בקיבוץ בית אלפא ולהיות בו מנהל חשבונות או כיוצא בזה (מפני שידע כי לא יצלח לעבודה חקלאית). ציירו לעצמכם מטאמורפוסיס כזה: החבר אפרים כפרי, מנהל חשבונות ופנקסן של ק"ק בית-אלפא"‏[5].

מוקי צור כתב בתגובתו את הציטוט לעיל אודות שלו כמורה, וככלל הביקורת היו נלהבות מאוד.

פרשנותו ליצירתו של א. ב. יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי שלו חזר אל יצירתו של א. ב. יהושע כמה פעמים במהלך השנים. בשנת 1968 פרסם ב"הארץ" שני מאמרים אודות "שלושה ימים וילד"‏[36], שעוררו את תגובתו לעיל של יהושע. בשנת 1970 פרסם מאמר המשך ב"הארץ" בשם "הערבים כפתרון ספרותי"‏[37], ובשנת 1972 פרסם שני מאמרים נוספים בשם "מסיפור אקטואלי לטקסט ריטואלי [על בתחילת קיץ 1970]"‏[38]. את מכלול פרשנותו על היצירות סיכם שלו במאמרו "חותם העקידה ב'שלושה ימים וילד', ב'תחילת קיץ 1970' ו'מר מאני'" שהתפרסם בקובץ "בכיוון הנגדי - קובץ מחקרים על מר מאני לא"ב יהושע"‏[39].

על "מסיפור אקטואלי לטקסט ריטואלי" הגיב מרדכי שלגי במאמר "זה אני הנשחט, בני"‏[40].

חנן חבר, במאמרו "עברית בעטו של ערבי : שישה פרקים על 'ערבסקות' מאת אנטון שמאס"‏[41] משלב את מאמרו של שלו, "הערבים כפתרון ספרותי" במארג ספרותי ומטה-ספרותי מורכב במסגרת הרומן של שמאס "ערבסקות". לפי חבר, שמאס מתאר את בר-און, המקבילה הבדיונית של א. ב. יהושע, כמי שמנסה ברומן החדש שלו להתמודד (לשוא) עם הביקורת של שלו. חנן חבר גם בוחר לפתוח את מאמרו "רוב כמיעוט לאומי בסיפורת ישראלית מראשית שנות השישים"‏[42] בציטוט נרחב ממאמרו זה של שלו, אליו הוא חוזר במהלך המאמר.

בשנת 2010 נדפס שוב המאמר "הערבים כפתרון ספרותי" במסגרת קובץ המאמרים "מבטים מצטלבים; עיונים ביצירת א"ב יהושע"‏[43].

פרשנותו ליצירתו של עמוס עוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 פרסם שלו מאמר בשם "מיכאל שלי לעמוס עוז"‏[44], בו הוא מדבר בין היתר על השתקפות יחסי יהודים-ערבים ביחסי הגיבורה חנה עם חבריה התאומים הערבים.

מרדכי שלו פרסם את ביקורתו על "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז ובאמצעותה על החילוניות הישראלית החדשה כסדרת מאמרים נוספת ב"הארץ". המאמרים הם: "'סיפור על אהבה וחושך' כסיפור ייעוד"‏[45], "ההתאבדות כמשל"‏[46], "תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות"‏[47], ו"מוקסם והוזה כולי"‏[48] אליו צירף כ'הערה מאוחרת' הבהרה קצרה בשם "במישור הנסתר"‏[49]. הדברים התפרסמו גם במאמר "הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה: מאוסלו עד ז'נבה דרך 'שמחת עניים', 'שיר לשלום' ו'סיפור על אהבה וחושך'" ב"דימוי" גיליון 23 בחורף תשס"ד (עמודים 10־34).

שלו רואה בספר השתקפות של משבר התרבות של הציונות שכשלה במשימה להנחיל תרבות ולהיעדרותו של "הקשר התרבותי החי בין הדורות, ולהעברת התרבות שאיננה"[47]. ואז,

כשבני אדם מפסיקים להעביר תרבות ומתחילים להעביר שברי תרבויות בלבד - נוצר הרקע לסוג מסוים של התאבדויות ... מבחינה זו, כל הצברים, ולא רק עמוס עוז, הם בני מתאבדים, שהרי כל מי שחדל להעביר תרבות הוא מתאבד. לכן אמר קפקא: "מעשה התאבדות הוא לא ללכת לבית הכנסת", אבל אמר גם דברים אחרים ואפילו הפוכים...

– תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות‏[47]

בהמשך קושר שלו את הדברים לפוליטיקה עכשווית ולתהליך אוסלו. יצוין שגם כאן, כמו בכתיבתו אודות קפקא, הוא מבטיח בסוף המאמר האחרון כי "מאמר מסיים ומסכם לסדרה, כולל המשך לתשובות, יתפרסם במלאות שנתיים ל'מלחמת ראש השנה'"[48], כלומר בספטמבר 2002, אך מאמר כזה לא פורסם.

בין הביקורות על המאמרים ניתן לציין את מאמרו של בעז ערפלי "מעשה התאבדות הוא (לא) ללכת לבית הכנסת"‏[50] שהוא תגובה למאמר "תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות", ואת מאמרו של יונתן כהן "שלוש הערות למאמרו של מרדכי שלו", תגובה למאמר ב'דימוי' שהתפרסמה אף היא ב"דימוי" (גיליון 24 חורף תשס"ה, עמ' 77). בהארץ התפרסמו שני מקבצים של תגובות, ביוני ובאוגוסט 2002‏[51].

ביקורתו על "חרבת חזעה" לס. יזהר ועל סופרי דור המדינה בכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם סיום מלחמת העצמאות פרסם מרדכי שלו ב"סולם" סדרת מאמרים על הספרות החדשה באותו זמן. המאמרים היו: "דבר החיילים האפורים - או תחליף לחזון‏[52]", "מבוכה וסדיזם‏[53]" ו"ס. יזהר - חרבת חזעה[54]".

לפי אניטה שפירא‏[55], שלו מציג את דור הצברים כמנותקים מערכים יהודיים, ולכן גם לאומיים, נבוכים, ונגררים לסדיזם ילדותי במקום שנאה בוגרת - "הצבר הוא לא מעל, אלא מתחת, לשנאה". הוא טוען שבחרבת חזעה יפי הנפש הופכים לגרועים מהנאצים, שכן "לנאצים לפחות היתה תורת גזע, אך גיבוריו של יזהר רוצחים מתוך שעמום".

ביקורתו על ישעיהו ליבוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי שלו פרסם ביקורות רבות על כתביו, אמירותיו ועקרונותיו של ישעיהו ליבוביץ, ואלה זכו גם לשלל תגובות ותגובות-נגד חריפות. ראשית הביקורת של שלו על ליבוביץ הייתה בסדרת מאמרים שהתפרסמו ב"הארץ" בשנת 1976 תחת הכותרת "הבשורה על פי ליבוביץ"‏[56].

על המאמרים הללו הגיב לייבוביץ בשלושה מאמרים שהתפרסמו בהארץ תחת הכותרת "לשמה ושלא לשמה"‏[57].

במשך התפרסמו הדברים במאמר "הבשורה על פי ליבוביץ" שהתפרסם בשנת 1983 בתוך "שלילה לשמה, כלפי ישעיהו לייבוביץ"‏[58] והתפרסם בהמשך גם בסימן קריאה‏[59], מאמר שהתפרסם בשנת 1986 ב"דבר"‏[60], ואת המאמר "על הצורך בבאבא ליבוביץ" שהתפרסם ב"כל העיר"‏[61] בשנת 1994 בעקבות פטירתו של ליבוביץ. שלל תגובות על המאמר הזה פורסמו ב"כל העיר"‏[62] ובספרו של מיכאל ששר "ליבוביץ, כופר או מאמין?" שיצא בהוצאת כתר 2002.

מאמר נוסף של שלו בנושא פורסם בשנת 1995 ב"האומה" בשם "ישעיהו ליבוביץ - ההיבט ה'נבואי'"‏[63].

בשנת 2000 פרסם מרדכי שלו סדרה של ארבעה מאמרים אודות ליבוביץ ב"הארץ", שכללה את "באג אלפיים"‏[64], "כיצד יכול האפס המוחלט לחיות על פי הציווי המוחלט?"‏[65], "יהודי שאינו קיים"‏[66], ו"שלו או ליבוביץ - מי צודק?"‏[67]. הוא חזר אל הנושא בשנת 2004 במאמר "נגד ליבוביץ'"‏[68] שהתפרסם כחלק מקבוצת מאמרים במלאת עשור לפטירתו של ליבוביץ, ואלישע פורת סיכם את בקורתו של שלו על לייבוביץ‏[69].

ביקורתו של שלו על ליבוביץ התמקדה בפער שבין יכולותיו ופעולותיו.

"כאדם החי חיי רוח עשירים ועמוקים... הסתירות כשלעצמן מעוררות כבוד והערצה - אך לא אופן טיפולו בהן" וכך תקפתי קשות את ליבוביץ בחייו, ובהיותו במלוא כוחו - לא רק על עצם קיומן של הסתירות שבהן ראיתי גם חלק מסימניה המובהקים של כל אישיות גדולה, אלא בעיקר על בריחתו מן ההתמודדות עמן ועל שיטתו הנפסדת להטיל אותן כמעט תמיד על אחרים.

– שלו או ליבוביץ - מי צודק?‏[67]

כל מי שקרא את ליבוביץ' בעיניים בלתי משוחדות יודע בוודאות גמורה מה היה ייעודו המקורי, שבו בגד וממנו ערק. ייעודו המקורי, הראוי להערכה, היה לנהל מאבק על עיצובה של מדינת ישראל כמדינת הלכה, תוך כדי עיצוב מהפכני חדש של ההלכה עצמה. זה היה אמור להיות מפעל אדירים, וכדי להתייצב בראש המאבק הזה היה צורך בכישורים רב-תחומיים, במישורים רבים ושונים, ובראש וראשונה במישור הפילוסופי, התיאולוגי, המדעי, המסורתי והחברתי, שכולם, אם כי חלק ניכר מהם רק בכוח, עמדו לרשותו. לליבוביץ' לא היה אומץ לב לנהל את המאבק הנורא הזה, וכשהגיע הרגע לפתוח בו - הוא ערק ממנו. גולת הכותרת של עריקה זו היתה הסכמתו לשמש כעורך "האנציקלופדיה העברית", עריכה שסתמה את הגולל על מפעלו המקורי שטרם התחיל בו. היא היתה בזבוז אדיר של כוחותיו, ולא הביאה לשום תוצאות מיוחדות במינן בתחום האנציקלופדי, אם להשתמש בלשון המעטה.

– נגד לייבוביץ‏[68]

פרשנותו לכתביו של ש"י עגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי שלו פרסם את פרשנותו לסיפור "אל הרופא" מאת ש"י עגנון בסדרה של ארבעה מאמרים בעיתון "הארץ"‏[70] תחת הכותרת "הגשר השחור והרופא השיכור". המאמרים מסוכמים במאמר מאת מוטי שלגי.‏[71] במאמרו מייחס שלגי לשלו זיהוי בטקסט של "ביקורת סמויה אך מתוחכמת על כי היהודים לא עולים לארץ ישראל אלא מבקשים את עזרת הגאולה מהגויים השיכורים‏[71]"

שלו פרסם את ביקורתו על יצירתו של עגנון "ספר המעשים" במאמר "דיוקנו של הגיבור כמחבר 'ספר המעשים'"‏[72].

עבודתו הפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גלות וגאולה" היא סדרה של 32 חוברות המבוססות על הרצאות שנתן מרדכי שלו במסגרת משרד החינוך, במכון כרם וביד יצחק בן-צבי בתוספת חוברות עם מקורות שצירף אל ההרצאות. את ההרצאות רשמה מפיו וערכה ענת שבו‏[73][74]. בסדרת החוברות בנה שלו תוכנית לימודים מקיפה לפדגוגיה החושפת ומתמודדת עם קונפליקטים בין מסורות הציונות, היהדות וההומניזם. שלו מנסח בבהירות ובעוצמה את הקונפליקטים בין שלוש המסורות ומציע פדגוגיה שתסייע ללומד להתמודד בהם באופן פורה. היחידה לטיפוח חזון במנהיגות חינוך מטעם מכון מנדל למנהיגות אמצה פרדיגמה זו כבסיס לאחד מתחומי הפיתוח שלה ואף הציגה את יסודות "גלות וגאולה" בפני עמיתי ובוגרי המכון כתפיסת חזון כולל לחינוך הישראלי‏[8].

"יהדות והומניזם" היא חוברת משנת תשנ"ה המבוססת על שיעוריו של מרדכי שלו בשנים תשמ"ז - תשנ"ה במכון כרם בתוספת חוברת עם מקורות שצירף אל ההרצאות. את ההרצאות רשמה מפיו וערכה יונינה פלורסהיים. בנוסף מצויות במכון כרם קלטות שמע המתעדות שיעורים של שלו תחת כותרת זו‏[75].

לפי תלמידו של מרדכי שלו, איש החינוך ומנהלו האקדמי של מכון מנדל למנהיגות דניאל מרום ""הפילוסופיה הישראלית השיטתית, אשר מנחה במובהק את תוכניות הלימודים שיצר שלו, עומדת ביסוד כל עולם היצירה שלו והשיטה הלימודית שהוא פיתח כדי ללמד את התוכניות משתקפת גם באופן כתיבתו ההגותית והפרשנית. המעוניין להכיר את המכלול השלווי ואף לנסות ולהפעיל את שיטתו בהקשרים אחרים חייב לעמוד על יסודותיה של פילוסופיה זו ועל העקרונות שעל פיהם עיצב ולימד את 'גלות וגאולה' ו'יהדות והומניזם'."" מרום מספר כי ניסה ללמד ולהכשיר אנשי חינוך אחרים ללמד את התוכניות הללו ואף לפתח יחידות חדשות בהשראתן וברוחן בהקשרים שונים, כולל לקהלים לא ישראלים ולא יהודים. מרום מוסיף שאנשי חינוך אחרים שרואים עצמם תלמידים של שלו ושניסו ליישם את שיטתו כוללים את ד"ר רוני מגידוב ואת שירה ברוייר, מנהלת תיכון פלך[8].

פרסומים ומאמרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ביקורתו על המשוררת דליה רביקוביץ והקשר בין שירה "פורטרט" ומגילת "איכה" סיכם שלו במאמר "דליה רביקוביץ, משוררת מקוננת" שהתפרסם בשני חלקים בהארץ‏[76] בשנת 1969 ופורסם גם בתוך "כתמי אור; חמישים שנות ביקורת ומחקר על יצירתה של דליה רביקוביץ"‏[77].

שלו פרסם (לפחות) עוד שני מאמרים בסולם בשנת 1952: "מעבר להומאניזם (ליום העשור למותו של אברהם שטרן-יאיר)"‏[78] ו"שבירת כלים"‏[79].

המאמר "פגישה על הירדן" התפרסם הן בתוך "בחבלי מסורת ותמורה; אסופת מאמרים לזכרו של אריה לנג"‏[80] והן ב"דבר" ערה"ש תשמ"ז‏[81]. לפי תמצית המאמר שברמב"י, המאמר עוסק בפירוש הסיפור התלמודי‏[82] על פגישתם של ריש לקיש ורבה בר בר חנה על הירדן, בה מוכיח הראשון את האחרון על ישיבת היהודים בגלות בבל.

בשנת 1984 פרסם שלו את המאמר "עם ישראל איכה" ב"הארץ"‏[83], בו התייחס למדיניות הנהגת היישוב בזכות העלייה הסלקטיבית בזמן המנדט. המאמר עורר הדים: יעקב שביט הגיב ב"עם ישראל איכה? - העולים והמשאבים"‏[84] ושלו השיב ופירט עוד את עמדתו באותו הגיליון. ישראל מידד הגיב על "עלייה סלקטיבית נוסח ויצמן"‏[85], פרופ' ישעיהו פרידמן הגיב "על ויצמן יצא הקצף"‏[86], ומאוחר יותר פרסם דניאל דורון מאמר תגובה בשם "אוטופיה הרסנית"‏[87].

בין שאר פרסומיו של מרדכי שלו ניתן לציין את המאמר "תורה ועוז" שהתפרסם בתוך "סגולה לאריאלה: מאסף לדברי מחקר וספרות לזכרה של אריאלה דים-גולדברג"‏[88]; וכן המאמר "פרקי יומן" למאיר הר-ציון, שהתפרסם בהארץ‏[89].

אמירות קצרות של שלו התפרסמו כמה פעמים. בהארץ, במסגרת לקט זכרונות על המשורר הגרמני (והעברי) אריה לודוויג שטראוס, מצוטט מרדכי שלו המוגדר שם כ"מסאי" תחת הכותרת "ניתוחי תהילים": "אריה לודוויג שטראוס? תהילים... תהילים... שטראוס כתב ניתוחים נפלאים של כמה משירי תהילים ולמרות שהוא גם גדול כמשורר, טוביה ריבנר עשה הרבה כדי שלא יישכח. מכל יצירתו הברוכה קרובים לי בעיקר הניתוחים הספרותיים של מזמורי תהילים"[90]. שלו צוטט גם במעריב במסגרת מדור ציטוטים שנקרא "סוף פסוק", בו צוטט פעמיים: "הלהיטות להוציא ספרים היא קטלנית"[91] ו"תרבות זמננו, עבודת היצר שבה, נושאת אופי של דת לכל דבר, כשמליוני אנשים הולכים, ערב ערב, להשתתף בריטואל המודרני של האונס והרצח, שמשום מה קוראים לו סרט"[92].

רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: בהיעדר ביבלוגרפיה רשמית (באתר רמב"י מוזכרים רק כתריסר מאמרים), רשימת הפרסומים היא בהכרח חלקית ובתהליך השלמה מתמיד.

מספר שם (פ"ח = פרסום חוזר של מאמר קודם) שנת פרסום מקום פרסום פרטי הספר / חוברת פרטים נוספים
1 הערות לפסיכולוגיה של האמנות 1946 גליונות אייר תש"ו
2 בן בַּלְאֲדָן - “טור מול טור” 1947 מברק, המעש וחזית הנוער שירים שנדפסו מעת לעת
3 דבר החיילים האפורים - או תחליף לחזון 1949 סולם גיליון 2 מאי 1949
4 מבוכה וסדיזם 1949 סולם גיליון 5 אוגוסט-ספטמבר 1949
5 ש. מרדכי - חרוזי נ. אלתרמן על ארץ הנגב 1949 סולם כרך א חוברת ז חשוון תש”י עמודים 18-20
6 היסודות והאפשרויות של שירת ביאליק 1949 הארץ 30.12.1949
7 משבר ההומניזם בשירת טשרניחובסקי 1950 הארץ 3.2.1950
8 במקום בקורת על "תחת השמש" 1950 הארץ 17.3.1950
9 ס. יזהר - חרבת חזעה 1950 סולם גיליון 7 נובמבר-דצמבר 1950
10 מעבר להומאניזם (ליום העשור למותו של אברהם שטרן-יאיר) 1952 סולם שבט תשי”ב פברואר 1952
11 שבירת כלים 1952 סולם ניסן תשי”ב אפריל 1952
12 ביטול מושג הגורל ב'המשפט' לקפקא 1953 הארץ 9.1.1953
13 בין נושא הספרות הקלאסית לבין נושא הספרות המודרנית 1953 הארץ 10.4.1953
14 מיכאל שלי לעמוס עוז 1968 הארץ 9.8.1968
15 דיוקנו של הגיבור כמחבר 'ספר המעשים' 1968 הארץ כט אלול תשכח 22.09.1968
16 אודות “שלושה ימים וילד” 1968 הארץ 15.11.1968 08.11.1968
17 דליה רביקוביץ, משוררת מקוננת 1969 הארץ 2.4.1969 13.6.1969
18 "פרקי יומן" למאיר הר-ציון 1969 הארץ 21.11.1969
19 הערבים כפתרון ספרותי 1970 הארץ 30.09.1970
20 מסיפור אקטואלי לטקסט ריטואלי [על בתחילת קיץ 1970] 1972 הארץ 04.04.1972 29.03.1972
21 הבשורה על פי ליבוביץ 1976 הארץ תרבות וספרות 22.10.1976, 29.10.1976, 5.11.1976, 19.11.1976
22 הגשר השחור והרופא השיכור 1978 הארץ ארבעה מאמרים על עגנון 27.4.1978, 5.5.1978, 12.5.1978, 26.5.1978
23 גלות וגאולה 1982 סדרת חוברות סדרה של 32 חוברות המבוססות על הרצאות שנתן מרדכי שלו בתוספת חוברות עם מקורות. רשמה וערכה ענת שבו בהוצאת משרד החינוך ירושלים בשיתוף כרם - מכון לחינוך הומניסטי יהודי - הכשרת מורים לחינוך העל יסודי, ויד יצחק בן צבי - המחלקה לפעולות חינוך והדרכה. תשמ”א-תשמ”ב
24 הבשורה על פי ליבוביץ 1983 ספר "שלילה לשמה, כלפי ישעיהו לייבוביץ: קובץ עיונים ורשימות” עורכים ח. בן ירוחם וחיים קוליץ הוצאת אל השורשים 1983 עמודים 17-18
25 עם ישראל איכה 1984 הארץ 27.01.1984 ותוספת בתגובה לבקורת 10/2/1984
26 הבשורה על פי ליבוביץ (פ”ח) 1986 סימן קריאה 19.05.1986
27 מאמר על ליבוביץ 1986 דבר משא 12.6.1986
28 פגישה על הירדן 1986 דבר ערה”ש תשמ”ז 03.10.1986 10.10.1986
29 גונבים את הבשורה 1989 הארץ קטעים נבחרים מתוך ראשיתה של המסה, הארץ, 8.06.1989
20 גונבים את הבשורה 1989 אלפיים חוברת 1 1989 עמודים 59-165
31 פגישה על הירדן (פ”ח) 1990 ספר "בחבלי מסורת ותמורה; אסופת מאמרים לזכרו של אריה לנג” בעריכת מנחם כהנא רחובות: כיוונים תשן
32 תורה ועוז 1990 ספר "סגולה לאריאלה: מאסף לדברי מחקר וספרות לזכרה של אריאלה דים-גולדברג” בעריכת מ׳ אידל ואחרים ירושלים תש׳׳ן עמ׳ 217 ואילך
33 מי מפחד משמחת עניים 1992 אלפיים חוברות 6-5 תשנ”ב 1992
34 על הצורך בבאבא ליבוביץ 1994 כל העיר 23.09.1994 10.10.1994
35 חותם העקידה ב'שלושה ימים וילד', ב'תחילת קיץ 1970' ו'מר מאני' 1995 ספר "בכיוון הנגדי - קובץ מחקרים על מר מאני לא”ב יהושע בעריכת ניצה בן דב הוצאת הקיבוץ המאוחד 1995
36 יהדות והומאניזם 1995 חוברת חוברת המבוססת על שיעוריו של מרדכי שלו במכון כרם בתוספת חוברת עם מקורות. רשמה וערכה יונינה פלורסהיים בהוצאת מכון כרם תשנ”ה
37 ישעיהו ליבוביץ - ההיבט ה'נבואי' 1995 האומה גיליון 118 (תשנה) 205-216 1995
38 מאבק וסינתזה בין פוסט־ציונות יהודית לבין פוסט־יהדות ציונית ביצירת אלתרמן 1996 עיונים בתקומת ישראל 1996
39 מעשה התאבדות הוא לא ללכת לבית-הכנסת 1997 הארץ 15.10.1997
40 קפקא, ברגמן וסדר פסח 1998 הארץ 10.04.1998
41 ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא 1998 הארץ 29.05.1998
42 באג אלפיים 2000 הארץ 07.01.2000
43 כיצד יכול האפס המוחלט לחיות על פי הציווי המוחלט? 2000 הארץ 14.01.2000
44 יהודי שאינו קיים 2000 הארץ 21.01.2000
45 שלו או ליבוביץ - מי צודק? 2000 הארץ 24.03.2000
46 [26] 2001 הארץ 17.9.2001
47 דור אוסלו ודור ה'כאילו'‏[27] 2001 הארץ 8.10.2001
48 משטורם אונד דרנג לדרנג נאך אוסטן 2001 הארץ 23.11.2001
49 מי מפחד משמחת עניים (פ”ח) 2001 ספר "מסכת: נתן אלתרמן - שמחת עניים” בעריכת עלי אלון ויריב בן אהרון מחברת שדמות מספר 14 בהוצאת הקיבוץ המאוחד המדרשה באורנים תשס”א 2001
50 חג המולד הנוצרי וחג המולד הצברי 2002 הארץ 11.1.2002
51 'סיפור על אהבה וחושך' כסיפור ייעוד 2002 הארץ 16.5.2002
52 ההתאבדות כמשל 2002 הארץ 24.5.2002
53 תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות 2002 הארץ 5.7.2002
54 מוקסם והוזה כולי 2002 הארץ 2.8.2002
55 במישור הנסתר‏[93] 2002 הארץ 9.8.2002
56 הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה: מאוסלו עד ז'נבה דרך 'שמחת עניים', 'שיר לשלום' ו'סיפור על אהבה וחושך' 2004 דימוי גיליון 23 בחורף תשס”ד עמודים 10־34
57 נגד ליבוביץ'‏[94] 2004 הארץ 24.9.2004
58 הערבים כפתרון ספרותי (פ”ח) 2010 ספר "מבטים מצטלבים; עיונים ביצירת א”ב יהושע” עורכים: אמיר בנבג’י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר תל אביב: הקיבוץ המאוחד 2010
59 דליה רביקוביץ, משוררת מקוננת (פ”ח) 2011 ספר "כתמי אור; חמישים שנות ביקורת ומחקר על יצירתה של דליה רביקוביץ” עורכות: חמוטל צמיר ותמר ס. הס בני ברק הקיבוץ המאוחד תשעא עמודים 109-136

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפל79 שנים של בדידות, באתר הארץ, 30.07.2005
  2. ^ The Stern Gang: ideology, politics, and terror, 1940-1949, by Joseph Heller
  3. ^ ענר שלו, אמא, הוצאת זמורה ביתן, 2012, עמ' 108
  4. ^ טל בשן, קצת שלווה, nrg מעריב, 23.03.2001
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 הגול המהמם של מרדכי שלו, הארץ 03.07.1998
  6. ^ מרדכי שלו, "גונבים את הבשורה", אלפיים 1, 1989, עמוד 60
  7. ^ ניצה בן-דב (עורכת), בכיוון הנגדי, עמוד 37, מצוטט אצל עלי אלון ויריב בו-אהרון, "שמחת עניים מסכת", הקיבוץ המאוחד מחברת שדמות 14, עמוד 5
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 לפי ראיון שערכתי עם ד"ר דניאל מרום, המנהל האקדמי של מכון מנדל למנהיגות
  9. ^ מרדכי שלו, "גונבים את הבשורה", אלפיים 1, 1989, עמודים 59-165, קטעים נבחרים מתוך ראשיתה של המסה הופיעו עוד קודם בהארץ, 8/06/1989
  10. ^ מרדכי שלו, "גונבים את הבשורה", אלפיים 1, 1989, עמודים 164-165
  11. ^ "מה החלום הזה" – על "גונבים את הבשורה", דימוי 2, 1990, עמודים 38-45
  12. ^ טובה אילן, לחיות ביחד, דברים שנאמרו בעת קבלת פרס על שם יעקב אגרסט
  13. ^ מרדכי נאורמאה שנה להולדת אלתרמן והסיפורים מאחורי הקלעים של 'הטור השביעי', צפים ועולים, באתר הארץ, 12.08.2010
  14. ^ מקור ראשון 08/04/2005 ובבלוג
  15. ^ סולם, כרך א חוברת ז חשוון תש"י עמודים 18-20
  16. ^ דן לאור, אלתרמן עמ' 378-379
  17. ^ מרדכי שלו, מאבק וסינתזה בין פוסט־ציונות יהודית לבין פוסט־יהדות ציונית ביצירת אלתרמן, עיונים בתקומת ישראל 1996
  18. ^ מרדכי שלו - מי מפחד משמחת עניים, עמוד 90 במהדורת המסכת
  19. ^ עמוס עוז, "על הפוריות שבמתח – על 'מי מפחד משמחת עניים'" "אלפיים" 6, 1992
  20. ^ הוצאת זמורה-ביתן, 1994
  21. ^ נסים קלדרון, הבדלים - ימים אדומים ומחשבה ספרותית, nrg מעריב, 16.8.2002
  22. ^ אלישע פורת, טורא בטורא פגע, וואלה!, 13.8.2002
  23. ^ דודו פלמה, בעד ההתנתקות (מהיהדות), "שווים" 12.10.2007
  24. ^ שורת המורדים: מחקרים בספרות העברית החדשה
  25. ^ קתרסיס 3 (תשסה) 67-131
  26. ^ 26.0 26.1 מרדכי שלו, שנה למלחמת ראש השנה ושישים שנה ל"שמחת עניים", באתר הארץ, 17 בספטמבר 2001
  27. ^ 27.0 27.1 מרדכי שלו, דור אוסלו ודור ה'כאילו', באתר הארץ, 8 באוקטובר 2001
  28. ^ מרדכי שלו, משטורם אונד דרנג לדרנג נאך אוסטן, הארץ, 23.11.2001
  29. ^ מרדכי שלו, חג המולד הנוצרי וחג המולד הצברי, הארץ, 11.1.2002
  30. ^ הארץ 9.1.1953
  31. ^ נסקר בספר Lea Tanzman Appelman - Killing Will: The Fitterman Syndrome
  32. ^ הארץ 15.10.1997
  33. ^ הארץ 10.04.1998
  34. ^ הארץ 29.05.1998
  35. ^ מ' שלו - ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא, הארץ 29.05.1998
  36. ^ הארץ 15.11.1968 08.11.1968
  37. ^ הארץ 30.09.1970
  38. ^ הארץ 04.04.1972 29.03.1972
  39. ^ בעריכת ניצה בן דב הוצאת הקיבוץ המאוחד 1995
  40. ^ הארץ 21/4/1972
  41. ^ חנן חבר "עברית בעטו של ערבי : שישה פרקים על 'ערבסקות' מאת אנטון שמאס", תיאוריה וביקורת, חוב' 1 קיץ 1991, עמ' 23־38, ובספרו "הסיפור והלאום: קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית" הוצאת רסלינג, 2007, עמ' 283־307, נוסח מורחב באנגלית - Hannan Hever: Hebrew in an Israeli Arab hand: Six miniatures on Anton Shammas's Arabesques. Cultural critique, no. 7 1987, pp. 47-76
  42. ^ סימן קריאה, חוב' 22, יולי 1991, עמ' 328־339
  43. ^ עורכים: אמיר בנבג’י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010
  44. ^ הארץ 9.8.1968
  45. ^ מרדכי שלו, "סיפור על אהבה וחושך" כסיפור ייעוד, הארץ 16.5.2002
  46. ^ מרדכי שלו, ההתאבדות כמשל, הארץ, 24.5.2002
  47. ^ 47.0 47.1 47.2 מרדכי שלו, תרבויות, התאבדויות וגילוי עריות, הארץ, 5.7.2002
  48. ^ 48.0 48.1 מרדכי שלו, מוקסם והוזה כולי, הארץ, 2.8.2002
  49. ^ מרדכי שלו, במישור הנסתר, באתר הארץ, 9.8.2002
  50. ^ בעז ערפלימעשה התאבדות הוא (לא) ללכת לבית הכנסת, באתר הארץ, 19.7.2002
  51. ^ הארץ ב-06/06/2002 וב15/08/2002
  52. ^ סולם 2, מאי 1949
  53. ^ סולם 5, אוגוסט-ספטמבר 1949
  54. ^ סולם 7, נובמבר-דצמבר 1950
  55. ^ אניטה שפירא, "חרבת חזעה, זיכרון ושכחה", אלפיים 21, 2000, עמ' 53-9, וגם בתוך "יהודים, ציונים ומה שביניהם", הוצאת עם עובד / ספרית אפקים, 2007. גרסה אנגלית מצויה כאן
  56. ^ הארץ, 22/10/1976, 29/10/1976, 5/11/1976, 19/11/1976
  57. ^ הארץ 7/1/1977, 21/1/1977, 28/1/1977
  58. ^ ח. בן ירוחם, חיים קוליץ (עורכים), שלילה לשמה כלפי ישעיהו ליבוביץ, הוצאת אל השורשים, 1983 עמודים 17-18
  59. ^ סימן קריאה 19.05.1986
  60. ^ "משא" 12.6.1986
  61. ^ "כל העיר" 23.09.1994 10.10.1994
  62. ^ "כל העיר" 30.10.1994 23.09.1994
  63. ^ האומה 118 (תשנה) 205-216 ‬1995
  64. ^ הארץ 07.01.2000
  65. ^ הארץ 14.01.2000
  66. ^ הארץ 21.01.2000
  67. ^ 67.0 67.1 "שלו או ליבוביץ - מי צודק?" הארץ 24.03.2000
  68. ^ 68.0 68.1 מרדכי שלו, נגד ליבוביץ', באתר הארץ, 24.9.2004
  69. ^ הארץ 08/10/2004
  70. ^ הארץ 27/4/1978, 5/5/1978, 12/5/1978, 26/5/1978
  71. ^ 71.0 71.1 מוטי שלגי, מסע שלא נגמר - הערות פרשנות לסיפור 'אל הרופא' מאת ש"י עגנון, אתר ביה"ס אוהל-שם
  72. ^ הארץ כט אלול תשכח 22.09.1968
  73. ^ גלות וגאולה - הרצאות של מרדכי שלו, רשמה וערכה ענת שבו. חלק א', חוברות 16-1, חלק ג', חוברות 16-1 (הרצאות שניתנו בקורסים אינטגרטיביים ,1985-1978 גם "ביד בן-צבי" וב"כרם"). בתוספת חוברות מקורות (תדפיסי טקסטים תשמ"ד-תשמ"א) - חלק א', חוברות 16-1 חלק ב', חוברות 32-17, וכן "מפתח לחוברות גלות וגאולה" 32-1. הוצאת משרד החינוך ירושלים בשיתוף מכון כרם ויד יצחק בן צבי - המחלקה לפעולות חינוך והדרכה. החוברות מצויות בספרית מכון כרם ראו כאן
  74. ^ לפי הקטלוג שלה, יש בספריה הלאומית תחת הכותרת "גלות וגאולה" רק 8 חוברות מהסדרה: 1, 1א, 2, 4, 17, 19, 21, 22
  75. ^ "יהדות והומניזם : א", חוברת/תדפיס - רשמה יונינה פלורסהיים על פי שיעוריו של מרדכי שלו תשמ"ז - תשנ"ה. בתוספת חוברת מקורות. הוצאת מכון כרם. מצוי בספרית המכון, ראו כאן. בנוסף מצויות במכון כרם הקלטות שמע (27 קלטות) של "יהדות והומניזם: שיעור שלישי במכון כרם" של מרדכי שלו מ-1995(?) וכן הקלטות שמע (23 קלטות) של "יהדות והומניזם : שיעור פתוח במכון כרם" של מרדכי שלו מ-1996(?)
  76. ^ הארץ 2.4.1969 13.6.1969
  77. ^ עורכות: חמוטל צמיר ותמר ס. הס. בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשעא ‬עמודים 109-136
  78. ^ סולם שבט תשי"ב פברואר 1952
  79. ^ סולם ניסן תשי"ב אפריל 1952
  80. ^ בעריכת מנחם כהנא. רחובות: כיוונים, תשן
  81. ^ דבר 03.10.1986 10.10.1986
  82. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'
  83. ^ הארץ 27.01.1984
  84. ^ הארץ 10/2/1984
  85. ^ הארץ 2/2/1984
  86. ^ הארץ 12/2/1984
  87. ^ הארץ 4/10/1991
  88. ^ בעריכת מ׳ אידל ואחרים ירושלים תש׳׳ן, עמ׳ 217 ואילך
  89. ^ הארץ 21/11/1969
  90. ^ הארץ ב-20/08/2003
  91. ^ מרדכי שלו, סוף פסוק, מעריב, 1 באוגוסט 1969
  92. ^ מרדכי שלו, סוף פסוק, מעריב, 4 בנובמבר 1968
  93. ^ מרדכי שלו, במישור הנסתר, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2002
  94. ^ מרדכי שלו, נגד לייבוביץ', באתר הארץ, 24 בספטמבר 2004