מרד 1682

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרד 1682 - מרד של יחידות צבא המוצבות במוסקבה שכתוצאה ממנו השלטון במדינה הועבר לנסיכת סופיה כעוצרת ליד איוואן החמישי ופטר הגדול שהיו בגיל צעיר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות למרד היו קיימות כבר בתקופת שלטון של פיודור השלישי. קופת אוצר המדינה הייתה רקה ותשלומים לחיילים היו מועברים באופן לא סדיר. קצינים היו משאירים חלק מהתשלומים אצלם וגם היו מחייבים את החיילים לבצע עבודות שונות באחוזות הקצינים.

ב-27 באפריל 1682 פיודור השלישישנת 1676 נפטר ולא היו לו יורשים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה צריך לעבור לבנו איוואן מאשתו הראשונה (ממשפחת מילוסלבסקי) שהיה בן 16, או לבן פיוטר מאשתו השנייה (ממשפחת נרישקין) שהיה בן 10. היריבות בין שני המשפחות הגיעה לשיאו, כי החלטה על היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת ביוארים. בנוסף לכך, למרות שאיוואן היה מבוגד יותר הוא היה ילד חולני והיה סביר שלא יאריך ימים. לאחר התלבטויות, ב-27 באפריל 1682 (ביום פטירת הצאר) האסיפה הבויארית והפטריארך הרוסי החליטו על כך שפיוטר יהיה הצאר הבא.

למשפחת מילוסלבסקי החלטה זו הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. נסיכת סופיה, אחות של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי החליטה לנצל את התמרמרות יחידות צבאיות המוצבות במוסקבה לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחה עצמה, חלק מהבויארים, ונסיכים ואסילי גוליצין ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.

תחילת המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתליה נרישקינה מראה את איוואן החמישי לחיילים המורדים

תומכי משפחת מילוסלבסקי החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-15 במאי התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגה את נסיך איוואן. חיילים רבים נהרו לקרמלין של מוסקבה עברו את המשמר והתאספו בכיכר הקתדרלות בחזית הארמון. צארינה נטליה נרישקינה (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה פיוטר והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים שבריאותו טובה ושמשפחת נרישקין מתייחסת אליו טוב ואין לו שום טענות. במידה וזה נכון, פעולות החיילים היו בעייתיות מאוד וזה היה למעשה מרד נגד השלטון. אחד הקצינים, נסיך דולגורוקי החל לאיים על החיילים תוך האשמתם במרד גלוי. ההמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את הנסיך. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו מספר נציגים בולטים של משפחת נרישקין ותומכיה. מעשי הרצח התפשטו לעיר כולו. בקרמלין החיילים המורדים הציבו שמירה ולמעשה כל יושבי הארמון היו אצורים.

למחרת החיילים חזרו לארמון עם דרישה להסגיר לידם את האח של נטליה נרישקינה. נסיכת סופיה ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין והיא נענתה לדרישות החיילים. איוואן נרישקין הוסגר והוצא להורג על ידי החיילים. האב של צארינה, קיריל נרישקין הוכרח להתנזר והוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-18 במאי. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם פטר הגדול היה באופן פורמלי צאר ואימו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. כל התומכים שלהם נהרגו או נמלטו ממוסקבה.

ב-19 במאי נציגי החיילים העבירו לידי פטר הגדול בקשה, שהייתה למעשה אולטימאטום - לשלם להם לאלתר את החוב שלפי הערכתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך נסיכת סופיה, למרות שפורמלית לא הייתה לה בשלב זה כל סמכות, נתנה פקודה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.

ב-23 במאי וב-29 במאי החיילים העבירו בקשות נוספות. הבקשות החדשות כללו הכרזת איוואן החמישי צאר בנוסף לפטר הגדול ומינוי נסיכת סופיה כעוצרת לידם. הבקשות היו תואמים את האינטרסים של משפחת מילוסלבסקי. מחוסר ברירה האסיפה הבויארית ופטריארך נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו במצב, אך הם היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב וברגע שהם יעזבו את הקרמלין הכול יכול להשתנות. במטרה להבטיח לעצמם את הביטחון לתווך ארוך הם הוציאו דרישה חדשה. הממשל היה צריך לפרסם צו מיוחד בו הכרזה על כך שכל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב ובכיכר האדומה היה צריך להציב פסל עם פרוט שמות כל הבויארים שנהרגו תוך ציון פשעים שהם ביצעו לכאורה נגד השלטון. מחוסר ברירה הממשל הסכים גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה נסיכת סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.

תקופת נסיך חובאנסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופיה מינתה את נסיך חובאנסקי למפקד העליון של החיילים במוסקבה. הוא היה ידוע כתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולארי בקרב החיילים. במינוי זה נסיכת סופיה ציפתה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח הקרמלין ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטובות נוספות.

דיון בנושא הדת בארמון בקרמלין

מתנגדי הרפורמה הדתית ברוסיה חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו למוסקבה מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובאנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא דתי שהיה בידי הכנסייה והפטריארך. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם נסיכת סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע בתדמית אביה ואחיה שהתחילו את הרפורמה.

למציאת הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על הכיכר האדומה. הנסיך חובאנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. פטריארך התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון קיום הדיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרובי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-5 ביולי 1682 הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא ייתכן שרפורמה שנתמכה על ידי הצארים הקודמים לא נכונה. היא גם עיימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. לעומתם, הנסיך חובאנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה.

שלב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל19 באוגוסט. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טקס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטקס הפמליה הייתה צריכה לעזוב את הקרמלין ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטקס השתתפו שני הצארים, שני אלמנות של אלכסיי הראשון, קרובי המשפחה ונסיכת סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. עם עזיבת העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת לאוורת השילוש-סרגייב בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני חדש. בספטמבר התאספו סביבם בויארם ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובאנסקי והוא החליט להגיע לנסיכת סופיה לקראת 17 בספטמבר שזה היה יום הולדת שלה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע על אספת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.

סיום המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא מנהיג ברור, החיילים במוסקבה איבדו את יכולתם לביצוע פעולות החלטיות. הם שלחו לסופיה מספר מכתבים בהם ביקשו את תמיכתה והבטיחו לשרת אותה. בסופו של דבר, בחודש אוקטובר 1682 הם כתבו מכתב בו ציינו שכל הפעולות שבוצעו החל מחודש מאי היו לא חוקיות, ביקשו חנינה כללית והריסת פסל שהוצב לפי דרישתם בכיכר האדומה. סופיה הסכימה לחנינה והוציא להורג רק מספר מצומצם של מנהיגי החיילים. מפקד החדש השליט משמעת נוקשה.

בתחילת נובמבר 1682 חצר הצאר חזר למוסקבה. נטליה נרישקינה ובנה פטר הגדול לא חזרו לבירה. הם עברו להתגורר בכפר פראוברז'נסקי תחת שמירת החיילים הנאמנים. פטר הגדול בעצמו היה מגיע לבירה רק לצורך השתתפות בטקסים הנדרשים.

מצב שלטוני זה נשמר שבע שנים, עד לשנת 1689. באותה שנה, פטר הגדול המתבגר סילק את סופיה מתפקיד עוצרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]