מרואן מח'ול

מרואן מח'ול
مروان مخّول
לידה	1979 (בן 45 בערך); פקיעין, ישראל
מדינה	ארץ ישראל
שפות היצירה	ערבית, עברית
סוגה	שירה
הושפע מ	מחמוד דרוויש, ניזאר קבאני, סעדי יוסף

מרואן מח'ול (בערבית: مروان مخّول; נולד ב-1979) הוא משורר פלסטיני אזרח ישראל.^[1]

מרואן מח'ול ואלמוג בהר באירוע שירה של גרילה תרבות באבו דיס, 2009

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מַרְוָאן נַזִִיה מַח'וּל^[2] נולד בפקיעין למד בבית ספר תיכון בתרשיחא. הוא בן למשפחה ערבית-נוצרית, אמו מלבנון ואביו נולד בגליל.

בשנת 1997 זכה בפרס הכותב הצעיר במגזר הערבי מטעם עמותת אלקטטאן. בשנת 2002 יצא לאור ספר שיריו הראשון, "מכתב מהגבר האחרון". הוא בוגר בית הספר לשירה הליקון 2004. בשנת 2008 נבחר לנציג משוררי העולם הערבי הצעירים בפסטיבל העולמי לתרבות באיטליה. בשנת 2009 הוצג המחזה שלו, "לא תיבת נח", העוסק במוגבלים ונכים בחברה הערבית, בפסטיבל מסרחיד בעכו, פסטיבל להצגות יחיד בשפה הערבית. בשנת 2010 ערך את "שפתיים", אנתולוגיה של שירה חדשה בעברית ובערבית, בהוצאת טובי. ספרו השני, "ארץ הפסיפלורה העצובה", ראה אור בערבית בשנת 2011, תורגם לעברית וראה אור בהוצאת קשב לשירה בשנת 2012. שם הספר הוא בעקבות סיפורו המפורסם של ע'סאן כנפאני, "ארץ התפוזים העצובים".^[3]^[4]

שיריו של מח'ול תורגמו לשפות שונות, בהן אנגלית, טורקית, איטלקית, גרמנית, עברית, אירית, סרבית, צרפתית, והינדי. אחדים משיריו הולחנו בידי מוזיקאים פלסטינים וערבים. מח'ול מפרסם את שיריו בבמות ובעיתונים ערביים שונים כגון אל-קודס אל-ערבי, אל-איאם, אל-ע’אוון, כל אל-ערב, אל-איתיחאד וא-נהאר. הוא מרצה על כתיבה יוצרת במסגרת הפרויקט “יוצרים גדולים = יוצרים קטנים” של מפעל הפיס, המתנייד בין ערים שונות בישראל במטרה לטפח כישרונות צעירים. מופע קריאת שיריו נקרא ”תחי המולדת, הלאה המולדת!”. הוא נוטל חלק בפעילות פוליטית הכוללת ארגון התוכנית האמנותית של אירועים כגון יום האדמה, תהלוכת השיבה ועצרת השיבה, ומופיע בהם בקריאת שיריו.

מח'ול הוא הנדסאי בניין במקצועו ומנהל חברה קבלנית. הוא מתגורר במעלות, נשוי ואב לבן.
מח'ול הוא קרוב משפחתה של הזמרת לינה מח'ול.^[5]

ספרי שיריו שראו אור[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002 - מכתב מן הגבר האחרון, הוצאה עצמית.
2007 - הפנים מזרחה (מענק מטעם ארגון “מיקה”, קליפורניה), אדומה, אנתולוגיה לשירה מעמדית. (אחד העורכים והמשתתפים בקובץ).
2011 - ארץ הפסיפלורה העצובה מנשוראת אלג’מל, ביירות (מהדורה ראשונה), מכתבת כל שי, חיפה (מהדורה שנייה), דאר אלעין, קהיר (מהדורה שלישית, 2012)
2013- בתים שהשירים שכחו איתי, מנשוראת אלג'מל, ביירות (מהדורה ראשונה), דאר ראיה, חיפה (מהדורה שנייה)

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1997 - פרס הסופר הצעיר מטעם העיתון כל אל-ערב ועורכו, המשורר סמיח אל-קאסם.
2004 - מלגת השתתפות בסדנה לתרגומי ספרות מטעם עמותת הליקון שבמסגרתה תורגם מבחר משיריו לשפות רבות.
2006 - הסרט הדוקומנטארי "כלת הגליל" המבוסס על שיר של מח’ול בשם זה זכה בפרס השני בפסטיבל העולמי לסרטים דוקומנטריים בחיפה.
2009 - זכה בפרס המחזאי המצטיין בפסטיבל מסרחיד (פסטיבל הצגות יחיד בערבית) שנערך בעכו על מחזהו הראשון "זאת לא תיבת נוח".
2009 – ספרו "ארץ הפסיפלורה העצובה" זכה בפרס ההצטיינות לקובץ של שירה פלסטינית מטעם אגודת הסופרים הפלסטיניים במסגרת חגיגות ההכרזה על ירושלים כבירת התרבות הערבית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מרואן מחו’ל, להט הנפש והמשמעות", מחמוד אלורוארי, מגיש בערוץ הטלוויזיה אלערביה. אתר אלערביה נט, 4.11.10.
"החריגה מן השגרה בשיר ”תחי המולדת, הלאה המולדת! מאת מרואן מח’ול", ד”ר בוטרוס דלה, אלאתחאד, 6.12.10.
"מרואן מחו’ל: המשורר הבורח מן השגרתי אל פריצת הדרך", נור עאמר, כל אלערב, אליום אלסאבע, 8.4.11.
"חדשנות בכתיבתו של מרואן מחו’ל", ד”ר מוניר תומא, אלאתחאד, מוסף התרבות, 22.4.11
"ארץ הפסיפלורה העצובה תוקפת את ארץ התפוזים העצובים - רשמים מספרו של מרואן מחו’ל", נביל עודה, אלמת’קף, 19.6.11.