מרוץ 24 השעות של דייטונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרשים מסלול המרוץ

מרוץ 24 השעות של דייטונה הוא מרוץ מכוניות מסוג סיבולת אשר נמשך 24 שעות ומתקיים אחת לשנה בדייטונה ביץ' פלורידה.

מרוץ דייטונה הוא אחד משלושת מרוצי הסיבולת היוקרתיים ביותר בעולם ומהווה חלק מן 'הכתר המשולש' (Triple Crown) של מרוצי הסיבולת לצד מרוץ 24 השעות של לה מאן ומרוץ 12 השעות של סברינג.

לעתים מתקיים בסוף השבוע האחרון של חודש ינואר ולעתים מתקיים בסוף השבוע הראשון של חודש פברואר. כמו כן זהו אירוע הספורט המוטורי הבכיר הראשון בשנה אשר מתקיים בארצות הברית. בניגוד למרוץ לה מאן אשר חלקו נערך גם בכבישים ציבוריים, מרוץ דייטונה מתקיים במסלול סגור בלבד, כמו כן בניגוד למרוץ הלה מאן אשר מתקיים בחודש יוני, מתקיים מרוץ דייטונה בזמן החורף כאשר הלילות ארוכים יותר והקושי בעקבות החשכה רב יותר. לאורך השנים שונה שמו של המרוץ כמה פעמים מסיבות חסות מסחרית, כיום נקרא באופן רשמי "ה-24 של רולקס בדייטונה". ישנו מנהג אשר הנהגים המנצחים של הקטגוריות השונות מקבלים כשי שעון רולקס מסדרת הדייטונה של המותג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962, שנים אחדות לאחר בניית המסלול, הוצג מרוץ מכוניות ספורט אשר נמשך שלוש שעות וכונה 'קונטיננטל דייטונה', מרוץ זה נחשב כאליפות הבינלאומית החדשה של ארגון ה-FIA עבור יצרני מכוניות GT. במרוץ הקונטיננטל הראשון זכה נהג המרוצים האמריקני דן גורני במכונית לוטוס 19 מונעת על-די מנוע 2.7 ליטר של קובנטרי-קליימקס. גורני היה נהגה הרשמי של חברת פורשה בזמנו, אולם מכונית הפורשה 718 בעלת 1,600 הסמ"ק נחשבה קטנה ואיטית מדי על מנת להתחרות במרוץ ספרינט על מסלול מהיר מאוד.

בשנת 1964 הורחב המרוץ ל-2000 ק"מ במטרה להכפיל את המרחק הקלאסי אשר נהוג היה להתחרות בו במרוצי סיבולת דוגמת מרוץ 1000 הק"מ של נורבורגרינג, ספא ומונזה. המרחק הסתכם באותה העת בכמחצית מן המרחק אשר מכסים הנהגים הזוכים במרוץ 24 השעות של לה מאן, והיה דומה באורכו לאורך מרוץ 12 שעות של סברינג, אשר נערך גם הוא בפלורידה אלא בחודש מרץ. החל משנת 1966 הוארך מרוץ דייטונה ל-24 שעות בדומה למרוץ לה מאן, את מרות זה ניצחו קן מיילס ולויד רובי אשר נהגו במכונית הפורד GT40 Mk II.

בשנים הראשונות של המירוץ הייתה חובה על רכב המבקש להירשם כמסיים באופן חוקי את המרוץ לחצות את קו הסיום לא לפני שעברו 24 שעות מלאות מן הזינוק, דבר זה הוביל למראות דרמטיים כגון מכוניות שניזוקו והמתינו במשך שעות ברחבת 'עצירת הפיט' או על קצה המסלול קרוב אל קו הסיום, וכאשר הגיע הזמן הפעילו מחדש את מנועיהן והחלו זוחלות אל קו הסיום. מקרה דומה אירע[1] במרוץ הקונטיננטל דייטונה הראשון משנת 1962 אשר נמשך 3 שעות ובו זכה דן גורני, כאשר גורני הוביל בבטחה בדרך לניצחון כאשר דקות ספורות לפני קו הסיום שבק לפתע מנוע מכונית הלוטוס שלו את חייו ומכוניתו עצרה על קו הסיום. ואז בדיוק כאשר עברו 3 שעות מן הזינוק גורני סובב פשוט את ההגה שמאלה והניח לכח המשיכה לדחוף את המכונית אל קו הסיום, דבר שסייע לו לא רק להירשם כמסיים באופן חוקי אלא למעשה גם לנצח את המירוץ. דבר זה הוביל לחוק מרוצים בינלאומי הקובע שעל מנת שמכונית תירשם כמסיימת מרוץ באופן חוקי עליה לעבור את קו הסיום בכוחותיה שלה בלבד.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורשה היא היצרנית עם מרב הניצחונות במרוץ 24 השעות של דייטונה עם 22 זכיות אשר הושגו עם דגמי מכוניות שונים כמו הפורשה 911 הבסיסית, מכונית הפורשה 904, הפורשה 935 ומכוניות הפורשה 996. בנוסף גם זכתה פורשה ב-11 אליפויות רצופות בין השנים 1977-1987 כמו גם ב-18 אליפויות מתוך 23 אפשריות בין השנים 1968-1991.

דירוג יצרן ניצחונות[2] שנים
1 פורשה 22 1968, 1970, 1971, 1973, 1975, 1977–1983, 1985–1987, 1989, 1991, 1995, 2003, 2009, 2010
2 פרארי 5 1963, 1964, 1967, 1972, 1998
3 פורד 4 1965–1966, 1997, 1999
4 לקסוס 3 2006-2008
5 שברולט 2 1969, 2001
יגואר 1988, 1990
ניסאן 1992, 1994
פונטיאק 2004, 2005
BMW 1975, 2011
6 לוטוס 1 1962
טויוטה 1993
אולדסמוביל 1996
דודג' 2000
דאלארה-ג'אד 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]