מרות (יישוב קדום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט הסבר באתר
חזית בית הכנסת

מֵרוֹת הוא יישוב יהודי קדום בגליל העליון, שהתקיים על פי ההשערה ברציפות מימי אלכסנדר ינאי החשמונאי עד לשלטון הצלבנים, תקופה של 1,200 שנה. האתר נמצא כ-4 ק"מ מערבית מתל חצור, בינו לבין מושב עלמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדמיון בשמות מניחים כי מדובר במקום שיוסף בן מתתיהו ציין כגבול הצפוני של הגליל בשלהי ימי בית שני (מלחמות היהודים ב', כ', ו'). מֵרות הקדומה הייתה הנקודה הצפונית בגליל שבוצרה על ידו. היה זה גם אחד היישובים אשר בוצרו בימי המרד הגדול ברומאים (שם ג', א'; חיי יוסף ל"ז). במרות נחשפו שרידים הקשורים למערכת ההגנה הכוללים קטעי חומות, חפיר גדול חצוב בסלע ומערכות מסתור. ייתכן שראשיתה של מערכת התגוננות זו הוא בימי בית שני. אפשר גם שהימצאות מערכות המסתור באתר מלמדת, שראשית השימוש בהן הייתה בגליל. רק בתקופות מאוחרות יותר אומצה השיטה בדרום הארץ. בימי מרד בר כוכבא השימוש במערכות המסתור היה מקובל, כמו אלה שנמצאו בארץ יהודה.

קיומו הוא דוגמה לקבוצה של יישובים יהודיים בצפון הגליל העליון שהמשיכו את קיומם ברציפות מהתקופה הביזאנטית והתקופה הערבית הקדומה ועד התקופות הממלוכית ותחילת תקופת האימפריה העות'מאנית. מעריכים כי היישוב השתרע על פני 50-40 דונם, וחיו בו עד 1,200 נפש. כלכלתו התבססה על גידול זיתים להפקת שמן, כרמי גפן, גידול תבואה וכן קיום מקנה צאן.‏[1]

מאוחר יותר שכן במקום כפר בשם מארוס. הכפר נהרס במלחמת העצמאות והאזור הפך לאזור אימונים לצה"ל ("שטח 100"). שרידי בית כנסת קדום ובית המדרש שלידו נחשפו בחפירות שנערכו במקום ב-1981.‏[2]

בית הכנסת של קהילת מרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת של קהילת מרות נחשף על ידי צוות החוקרים צבי אילן ועמנואל דמתי[3] בחפירות שנערכו מטעם רשות העתיקות בשנת 1981, בשטח אש של צה"ל.

מבט ראשון על הכתובת שהתגלתה

בית הכנסת הוא מהמאה ה-4, ימי חיבור התלמוד, והושלם במאה ה-7. חזית הבניין הייתה בדרום והיא קושטה באבנים מעוטרות. קירות הבניין היו מטויחים בטיח צבוע בצבע אדום. בחפירות בית הכסת התגלתה רצפת פסיפס ובה תיאור של לוחם צעיר וסביבו חרב, קסדת נחושת ומגן, המזכיר את תיאורו של דוד בן ישי ועימו כלי הנשק שלקח מגולית הפלישתי[4]. ברצפה רשומה גם הכתובת: "יודן בר שמעון מני" - אולי שמו של התורם או של האמן שהתקין את הרצפה. הפסיפס הוא הראשון שנהגלה בבית כנסת בגליל. בתקופות קודמות הריצוף בבתי הכנסת בגליל היה באבן. לפני חזית בית הכנסת נחשפה חצר רחבת ידיים ומבנה נוסף, כנראה בית מדרש. ייתכן גם, שבמרוצת השנים, הכניסה לבית הכנסת הפכה לחדר לימוד לתלמידים. מכלול מוסדות הציבור שהתגלה במרכז אחד: בית-כנסת, חדר לימוד ובית-מדרש במרכז קהילתי, מעידה על אמידותו וחיוניותו של היישוב לפחות עד המאה ה-7.

הממצאים העיקריים של המקום, כולל הפסיפס, מוצגים במוזיאון ישראל ובפארק הנופש של קיבוץ כפר הנשיא, מזרחית לראש-פינה. במקום נמצא מטמון של מאות מטבעות ברונזה וזהב. זמן המטבעות מתפרס מימי אלכסנדר ינאי המאה ה-1 לפנה"ס עד "אל עות'מן" 1173, המעידים כי הקהילה התקיימה ברציפות כ-1,300 שנים. היישוב המשיך להתקיים מאות שנים, גם בימי השלטון המוסלמי וגם בימי הצלבנים.

גילוי בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקוף שער בית הכנסת ועליו חרוטה הכתובת "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (ספר דברים כ"ח, ו') - צבי אילן, מוצג במוזיאון ישראל

צבי אילן שהה כחוקר בלונדון במחצית וסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ועיין במסמכי הגניזה הקהירית השמורים באוניברסיטת קיימברידג', במהלך מחקרו נתקל אילן במקרה ברשימה מהמאה ה-14 לספירה על מסע של עולה רגל בין קברי צדיקים ובה הופיע השם "בכפר מארוס"‏[5]. אילן עמד על הדמיון בשם ובמיקום, על פי מפה עתיקה משנת 1584, עם הכפר מרות המופיע בכתבי יוסף בן מתתיהו (בכתיב Meroth). כאשר חזר לישראל סייר במקום עם הארכאולוג יוסי סטפנסקי והם מצאו בחלק הצפוני של חורבות הכפר הנטוש "מארוס", ראשים של 2-3 עמודים ערוכים בשורה שכיוונה צפון- דרום, דהיינו לירושלים.

כאשר פנה אילן בבקשה לסיוע בחפירות נתקל בהתנגדות מפני שבאותה תקופה הזיהוי המקובל של Meroth היה עם היישוב מירון. לבסוף קיבלו אילן ודמתי תקציב לסקר ראשוני, גייסו מתנדבים, קיבלו סיוע לוגיסטי מקיבוץ כפר הנשיא והחלו בחפירה.

ממצאי בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיפס מבית הכנסת - אולי תיאורו של דוד בן ישי

באתר נמצאו כתובות אחדות הקשורות לבניית בית הכנסת ומטמון גדול.

  • מתחת לסף הפתח נמצא חפץ ברונזה בצורת גליל קטן במידות 138X26 מ"מ, ובו קמע. על הקמע כתב באורך של 26 שורות, שנכתב על ידי יוסי בן זינוביה (כנראה מראשי הכפר). התוכן הוא בקשה כי יינתן בידו שלטון מוחלט על תושבי הכפר, "קרתה" בלשון הקמיע, כמו ששלטון האל על העולם הוא מוחלט. הטקסט המלא מופיע בהמשך.
  • על בית הכנסת, בחלקו הדרומי של האולם, נמצאה כתובת: "וזאיב וטלה ירעו כאחד" (הכתיב של המילה "זאיב", בתוספת אם קריאה, היה מקובל באותה תקופה). כתובת זו לקוחה מספר ישעיה ס"ה 25, והיא מקבילה לכתוב בישעיה י"א 10-6. מתחת לכתובת ומשני צדדיה מופיעים ציורים של כד-מים גדול (אַמְפוֹרָה), שמימינו טלֶה ומשמאלו - זאב.
  • מתחת למחסן בית הכנסת נמצאה קופת הקהילה שהכילה 485 מטבעות, מתוכן 245 מזהב והשאר מברונזה. זמנן הוא מימי אלכסנדר ינאי ועד המאה ה-12 אם כי רובן מהמאות החמישית עד השביעית. במקומות אחרים באתר נמצאו עוד 600 מטבעות, שתוארכו עד התקופה הצלבנית.‏[6]
  • בחצר בית הכנסת נמצא מבנה עצמאי שהוקם במאה ה-7. מניחים כי מדובר בבית מדרש. לאורך הקירות יש ספסלי אבן. מניחים כי אכסנדרת הכניסה של בית הכנסת הפכה, עם גידול היישוב, לחדר לימוד ל"תינוקות של בית רבן", אולי מהראשונים שהתגלו בגליל. הספסל המשובח ביותר נמצא לרגלי הקיר המערבי. במרכזו מגרעת, שבה הייתה כנראה כורסת חכם בית המדרש. צבי אילן‏[7] מעלה את ההשערה כי ייתכן וחכם זה היה "ר'חנה" - שמו של הצדיק שנקבר במקום וקברו נתקדש כפי שנרשם בתעודה מהגניזה הקהירית.
  • במשקוף בית המדרש תבליטים של 2 נשרים וזר ביניהם. ועליו הכתובת "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (דברים, כ"ו, ו') (ראו צילום לעיל).‏[8] על הנשרים נתגלו סימני פעולתם בידי קנאים.

טקסט הקמיע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמע של מרות

על חסדך ועל אמיתך
בשם ה' נעשה ונצליח
אל חזק וגבור, ברוך שמך
וברוכה מלכותך! כשם שכבשת
את הים בסוסיך ורקעת את הארץ
בנעליך, כשם שאתה מכבש
את העצים בחורף ואת עשב
הארץ בקיץ, כן יכבשו
בני הכפר([קר]תה) הזה
לפני יוסי בנה של זינוביה. יהיו נא
דברי והציות לי עליהם כשם
שהשמים כבושין לפני האל
והארץ כבושה לפני בני
האדם ובני האדם
כבושין לפני המוות,
והמוות כבוש לפני האל.
 כן יהיו העם
של הכפר הזה כבושים,
ניגפים ונופלים
לפני יוסי בנה של זינוביה.
בשם חטועע המלאך
שנשלח לפני ישראל
אני עושה סימן צלח
צלח אמן
אמן סלה
הללויה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

“Ancient Synagogues” – edited by D. Urman and P. Flesher, Brill, 1998; pages 256-289.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרות (יישוב קדום) בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקור: החברה להגנת הטבע
  2. ^ האתר נמצא בשטח אש ופתוח למבקרים בשבתות. הגישה אליו היא בדרך עפר המסתעפת מכביש ראש פינה - קריית שמונה, מדרום לתל חצור. דרך נוספת לאתר היא מכיוון עלמה. חבורת התלמידים של צבי אילן עלתה למרות בתחילת 2008 ניקתה אותו והכינה אותו לביקורים. המוסדות האחראיים על אתרים ארכאולוגיים (רשות הגנים הלאומיים ורשות העתיקות) לא קיבלו את האחריות על שימור האתר
  3. ^ משנת 1984
  4. ^ שמואל א' פרק י"ז
  5. ^ צילום של הקטע מופיע בספרו אתחלות, עמוד 106
  6. ^ צבי אילן סבור שזו התכולה היקרה ביותר שהתגלתה בבתי כנסת קדומים. אתמולים עמוד 113
  7. ^ בתי כנסת בגליל, עמוד 30
  8. ^ מוצג במוזיאון ישראל