מרחב אווירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המרחב האוירי של מדינה מוגדר כאותו החלק של האטמוספירה אשר נמצא מעל שטחה הריבוני הכולל שטחים יבשתיים ומים טריטוריאליים, ונתון לשליטתה.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוק הבינלאומי, המרחב האוירי של מדינה כולל בתוכו גם את חלק האטמוספירה שמעל המים הטריטוריאליים שלה כלומר עד למרחק של 12 מייל מהחוף. למרות זאת ועל פי הסכמים בינלאומיים מדינות שונות מעניקות שירותים של פיקוח על התעבורה האוירית גם בשטחים שהם מעבר לגבולותיה הטריטוריאליים.

מרחב אוירי מפוקח- הוא החלק במרחב האוירי אשר הסדרי התעבורה שבו נתונים תחת פיקוח של הרשויות .

מרחב אוירי בלתי מפוקח- הוא החלק באטמוספירה אשר אינו נתון לפיקוח הרשויות.

זכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהסכמים בין מדינות מעגנים את זכויות המרחב האוירי במימד האופקי של השטחים הנתונים לריבונותם, הרי שבמימד האנכי לא קיימים הסכמים כאלה. למרות זאת, מקובל כי המרחב האוירי שמעל גובה של כ-30 ק"מ מעל פני הקרקע שהוא הגבול העליון שבו כלי טיס ובלונים רגילים מקיימים פעילות סדירה, נחשבים כבר לחלק מן החלל החיצון והם אינם כפופים למגבלות חוקיות של הטריטוריות היבשתיות שמתחתם. יש הרואים את הגבול האנכי של המרחב האוירי בגובה של כ-160 ק"מ מעל פני הקרקע שהוא הגובה המינימלי שבו חלליות יכולות לקיים מסלול הקפה יציב, כגבול העליון של הריבונות האוירית.

הפדרציה האווירונאוטית הבינלאומית ( (Fédération Aéronautique Internationale (FAI) קבעה את קו קרמן (Kármán line) בגובה של כ-100 ק"מ מעל פני הים כגבול שבין אטמוספירת כדור הארץ והחלל החיצון ומכאן גם את הגבול האנכי של המרחב האוירי הריבוני של מדינות.

ריבונות אוירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריבונות האוירית היא פועל יוצא מריבונותה של מדינה, ומשמעותה העיקרית קשורה לזכות של מדינה לקבוע חוקים ותקנות באשר לאופן התנהלות התעבורה האוירית בשטח המרחב האוירי שלה. על פי המוסכם באמנת התעופה האזרחית הבינלאומית, חדירה למרחב האוירי של מדינה על ידי כלי טיס אזרחי של מדינה אחרת, לא תחשב להפרת הריבונות, אך על כלי הטיס להשמע ולפעול על פי הנחיות הפיקוח האוירי של אותה המדינה אשר במרחב האוירי שלה הוא שוהה.

סיווגים של המרחב האוירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרחב האוירי העולמי מחולק למקטעים המופרדים בשלושה ממדים, המכונים סוג (class). רוב מדינות העולם משתמשות בסיווגים שנקבעו על ידי הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית( (International Civil Aviation Organization (ICAO)), או בחלק מהם.

כללי הסיווג נקבעו ב-12 במרץ 1990 והם מגדירים את כללי ההתנהגות וחוקי התעבורה האוירית בעיקר בנושא הקשר בין כלי הטיס ורשויות הפיקוח על התעבורה האוירית (ATC).

קיימים 4 כללי יסוד לפעילות במרחב האוירי:

  • הפרדה-יש לקיים מרחק מינימלי בין כלי טיס ובינם לבין האדמה על מנת להימנע מתאונות הנובעות מהתנגשות. יש לקבוע ולהקפיד לשמור על מרחק, כיוון, ומהירות.
  • אישור-כל שינוי באחד הפרמטרים הקשורים בתנועה בתוך המרחב האוירי מחייב אישור הפיקוח.
  • מידע-יש להתייחס לכל מידע המתקבל כגורם סיכון אפשרי ולפעול למניעתו.
  • חוקי טיס-כלי טיס יכול לפעול על פי חוקי ניווט ראייה (VFR) או חוקי ניווט מכשירים (IFR) או במצב ביניים המכונה חוקי ניווט ראייה מיוחדים (SVFR).

פירוט הסוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה של המרחב האוירי בגרמניה
  • סוג A- כל הפעילות האוירית תתנהל על פי חוקי ניווט מכשירים או ניווט ראייה מיוחד. כל כלי הטיס כפופים לאישור הפיקוח אשר יקבע להם נתוני הפרדה.
  • סוג B-הפעילות האוירית תתנהל באמצעות כל אחת מאפשרויות הניווט. כל כלי הטיס כפופים לאישור הפיקוח אשר יקבע להם נתוני הפרדה.
  • סוג C- כמו סוג B , אך טיסות בניווט מכשירים או ניווט ראייה מיוחד יופרדו על פי הנחיות הפיקוח. טיסות בניווט ראייה לא יופרדו באמצעות הפיקוח, אך ימסר להם מידע באשר לטיסות האחרות בניווט ראיה.
  • סוג D-כמו סוג C אך לטיסות בניווט ראייה ימסר מידע על כל שאר הטיסות.
  • סוג E-טיסות בניווט מכשירים ובניווט ראייה מיוחד יפעלו תחת הפרדה ועל פי אישורי הפיקוח האוירי. טיסות בניוט ראייה לא זקוקות לאישור הפיקוח האווירי אך הוא יספק מידע לגבי פעילותן.
  • סוג F- כל סוגי הטיסות מותרות. אין צורך באישור הפיקוח האוירי אך לטיסות בניווט מכשירים הוא יספק מידע לגבי הפרדה בין כלי הטיס לפי הצורך
  • סוג G-כמו סוג F אך לא ימסר מידע לגבי הפרדה אלא לפי הצורך.

הגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות שונות עשויות לקבוע מפעם לפעם או באופן קבוע באזורים מסוימים, הגבלות על הפעילות במרחב האוירי שלהן. בדרך כלל הכוונה היא לקביעת אזורים או מסלולים האסורים לטיסה אזרחית מטעמי בטיחות של כלי הטיס עצמם כמו למשל מעל אזורים בהם מתחוללות שריפות גדולות או אזורים הנתונים לסכנה של זיהומים קשים כגון קרינה רדיואקטיבית. בנוסף לכך נקבעות הגבלות טיסה באזורים מסוימים מטעמים של שמירה על סודיות עקב סיבות של ביטחון לאומי כגון מעל שטחים שבהם ממוקמים מתקנים צבאיים סודיים או בעלי חשיבות אסטרטגית.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעבורה האוירית בישראל מפוקחת על ידי יחידות הבקרה האוירית של חיל האוויר. יחידות הבקרה האוירית אוספות מידע ומייצרות את תמונת המרחב האווירי של מדינת ישראל, עומדות בקשר עם מגדלי הפיקוח האזרחיים והצבאיים הממוקמים בנמלי התעופה הצבאיים והאזרחיים השונים ומקיימות איתם תיאום מבצעי שוטף לגבי התנועה האוירית במרחב האוירי של המדינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]