מרטין מרילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרטין מרילנד
Martin Maryland RAF North Africa.jpg
מרטין מרילנד של חיל האוויר המלכותי בצפון אפריקה, 1941
מאפיינים כלליים
סוג מפציץ קל/מטוס סיור
ארץ ייצור Flag of the United States.svg ארצות הברית
יצרן גלן ל. מרטין
טיסת בכורה פברואר 1939‏[1]
תקופת שירות 1940 – 1945
צוות 3
יחידות שיוצרו 450
משתמש ראשי Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
משתמשים משניים Flag of South Africa 1928-1994.svg דרום אפריקה

Flag of France.svg צרפת

המרטין מודל 167אנגלית: Martin Model 167) היה מפציץ קל אמריקני שטס לראשונה ב-1939. המטוס פעל במלחמת העולם השנייה בשירות צרפת ובריטניה, שם כונה המרילנד.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס החל ב-1938 על ידי חברת גלן ל. מרטין, בתגובה למכרז של קורפוס האוויר של הצבא האמריקאי (שהפך מאוחר יותר לחילות האוויר של צבא ארצות הברית) למפציץ קל, בהצגת מודל 167 שקיבל לאחר מכן את הסימון הרשמי XA-22. חברת מרטין עיצבה מטוס דו-מנועי חד-כנפי עשוי כולו מתכת, המסוגל להגיע למהירות של 447 קמ"ש ובעל שלושה אנשי צוות, כאשר מטיל הפצצות ישב בחרטום המטוס מתחת לתא הטייס. להגנה עצמית צויד המטוס בזוג מקלעים בצריח על גב המטוס, וארבעה מקלעים לירי קדימה הותקנו בכנפיים. ב-XA-22 לא נעשה שימוש מבצעי בארצות הברית לאחר שבחוזה זכה ה-A-20 האבוק של חברת דאגלס, אך מרטין קיבלה הזמנות ממדינות אחרות ובסופו של דבר נבנו כ-450 יחידות של מטוס דו-מנועי מהיר יחסית זה.

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב הטיפוס מרטין XA-22 בטיסה, 1939

צרפת התמודדה מול מרוץ חימוש גרמני והייתה זקוקה בדחיפות למטוסים מודרניים. כתוצאה מכך, רכש חיל האוויר הצרפתי מספר רב של מטוסים מסוגים שונים מתוצרת ארצות הברית בסוף שנות ה-30. מרטין קיבלה הזמנה ליותר מ-200 מטוסי 167F להם הותאם ציוד מיוחד עבור הצרפתים כגון מכשירי מדידה מטריים. בצרפת ציפו לתחילת משלוחי המטוסים בינואר 1939, אך הדגם שסומן כ-גלן מרטין 167A-3 נכנס לשירות רק בתחילת 1940. ראוי לציין, שהאמברגו שהטילה ארצות הברית בתחילת מלחמת העולם השנייה, הביא להחרמת מטוסים רבים ועיכב בחודשיים את שליחתם לאירופה. כאשר החלה הפלישה הגרמנית היו לצרפתים רק ארבע טייסות מפציצים מצוידות ב"גלן". המטוסים נשלחו במהירות לקו החזית, ובזכות מהירותם וכושר תימרון מעולה עבור מטוסים מסוגם, עמדו בהצלחה יחסית מול מטוסי האויב. ביותר מ-400 גיחות, אבדו רק 8% מהמטוסים, אחוז האבידות הנמוך ביותר של מטוסים בשירות צרפת במערכה.

מיד לאחר כניעת צרפת ושביתת הנשק ביוני 1940, פונו טייסות הגלן מרטין לצפון אפריקה הצרפתית כדי למנוע את נפילתם לידי הגרמנים. מטוס אחד נחת בטעות בספרד ונבחן על ידי חיל האוויר הספרדי, וכמה יחידות הועברו לידי זרוע האוויר של חיל הים הצרפתי. בתקופת שלטון וישי נטלו מטוסי הגלן מרטין חלק בעימותים כנגד כוחות חבר העמים הבריטי, למשל במהלך המערכה בסוריה ובלבנון ב-1941‏[2]. כאשר ב-1943 עברה צפון אפריקה הצרפתית לשליטת בעלות הברית בעקבות מבצע לפיד, הוצאו הגלן מרטין 167 מהשירות והוחלפו במטוסים מודרניים יותר, כדוגמת ה-B-26 מראודר (B-26 Marauder).

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין 167F צרפתי שנלכד בחאלב לאחר המערכה בסוריה ובלבנון בנובמבר 1941. מאוחר יותר הוכנס לשירות בחיל האוויר המלכותי האוסטרלי

לאחר הפסקת האש הפרנקו-גרמנית, הועברו כל ההזמנות הנותרות של הצרפתים לבריטניה שם קיבלו את השם מרילנד סימן I. רבים ממטוסים אלה נשלחו למצריים ולמלטה והשתתפו שם בלחימה ב-1941. בזרוע האוויר של חיל הים המלכותי הם ראו מעט פעילות מבצעית, ושימשו בעיקר לאיתור ולגרירת מטרות. חיל האוויר המלכותי עשה שימוש במרילנד כמטוס סיור וצילום במבצעים בצפון ומזרח אפריקה, ובעיקר ממלטה‏[2]. מכיוון שהיה מהיר ובעל חימוש טוב יותר מהבריסטול בלנהיים שימש המרילנד גם כמפציץ, אך בגלל שנחשב "ציפור נדירה", היה תפקידו העיקרי סיור ואיסוף מודיעין, לרוב מעל מטרות חשובות באיטליה: המרילנד נשלח לאסוף מידע על הצי האיטלקי לפני קרב טאראנטו ב-11 בנובמבר 1940[3]. טייסו של המרילנד היה אלוף ההפלות אדריאן וורברטון (Adrian Warburton) שהשיג את עשר ההפלות שלו באמצעות המקלעים הקידמיים של המטוס - האדם היחיד אי פעם שהפך לאלוף הפלות במפציץ[4].

המרילנד גם היה המטוס שצילם את התמונות שהזניקו את הצי הבריטי למרדף אחר הביסמרק לאחר שעזבה את בסיסה ב-22 במאי 1941.

כל 150 מטוסי המרילנד סימן II הועברו למצריים, ושירתו בחיל האוויר המדברי[2], בשתי טייסות של חיל האוויר המלכותי וארבע טייסות של חיל האוויר של דרום אפריקה כמפציצים קלים וכמטוסי סיור. הם לקחו חלק במבצע צלבן בנובמבר 1941.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין XA-22 ‏, 13 באפריל 1939
מרטין 167W
אב טיפוס, סומן גם כ-XA-22. בעל זוג מנועים כוכביים מסוג פראט אנד ויטני טוין-ואספ R-1830-37 ‏, 1,200 כ"ס כל אחד, סייג רום של 6,095 מטר ומהירות מקסימלית של 386 קמ"ש.
החימוש כלל ארבעה מקלעי M1919 בראונינג 7.62 מ"מ לירי קדימה, מקלע אחד בצריח על גב המטוס ואחד נוסף לירי לאחור בחלקו התחתון, מיד לאחר תא הפצצות.
מרטין 167F
גרסה זו נבנתה לפי תכונות אב הטיפוס, אך בהתאם לדרישות הצרפתים הוחלפו המנועים ל-Wright R-1820 Cyclone ‏, 950 כ"ס ובהמשך 1,100 כ"ס, כל אחד (לצרפתים היו מטוסים נוספים עם מנוע מסוג זה, ולכן הועדף שימוש בידע ובחלקי חילוף הקיימים).
שינויים נוספים כללו מכשירי טיסה המותאמים לשיטה המטרית, מקלעים בקוטר 7.5 מ"מ מתוצרת FN-Browning‏, 800 ק"ג פצצות ומתלים חיצוניים לנשיאת פצצות נוספות (ככל הנראה לא נעשה בהם שימוש מבצעי).
המטוס סומן בצרפת כגלן מרטין 167A-3 - ‏ Armée trois-place, כלומר מטוס צבאי לשלושה אנשי צוות. מגרסה זו נבנו 140 יחידות.
מרטין מרילנד סימן I
סימון זה ניתן ל-75 המטוסים הנותרים שהוזמנו על ידי צרפת ונשלחו בסופו של דבר לבריטניה, ו-75 נוספים שהוזמנו ישירות על ידי הבריטים.
המשלוח הראשון היה זהה לגרסה הצרפתית, אך לקבוצה השנייה היו זוג מנועים כוכביים מסוג פראט אנד ויטני R-1830-SC3-G טוין-ואספ, בתוספת מגדש על שנתן תוספת כוח של 1,050 כ"ס ומהירות מקסימלית של 447 קמ"ש, סייג רום של 7,925 מטר וטווח של 1,947 ק"מ. בנוסף, הייתה גרסה זו מצוידת במקלעים בריטיים תוצרת ויקרס, כאשר אחד מהם ממוקם בצריח תוצרת Armstrong-Whitworth על גב המטוס.
מרטין מרילנד סימן II
גרסה נוספת שהוזמנה על ידי הבריטים. בעלת זוג מנועים כוכביים פראט אנד ויטני טוין-ואספ 1830-S3C4-G בתוספת מגדש על דו-שלבי של 1,200 כ"ס שהגביר את מהירות המטוס. מגדש העל המשופר גם אפשר למרילנד לפעול בגובה רב יותר מגרסאות קודמות. מגרסה זו נבנו 150 יחידות.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרילנד שירת במדינות הבאות:

מפרט טכני (מרילנד סימן II)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 467 קמ"ש
  • טווח: 2,100 ק"מ
  • סייג רום: 9,500 מטר
  • קצב טיפוס: 12 מטר/שנייה
  • עומס כנף: 139.1 ק"ג/מ"ר
  • כוח/מסה: 259 ואט/ק"ג

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Breihan, John R. Maryland Aviation, Images of Aviation. Arcadia Publishing, 2009. ISBN 0738567000. Pages 48-55

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Johnson, E.R. American Attack Aircraft Since 1926. McFarland, 2008. ISBN 0786434643. עמוד 42
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Lake, Jon. Great Book of Bombers. Zenith Imprint, 2002. ISBN 0760313474. עמוד 173
  3. ^ Lowry, Thomas P. Wellham, John. The Attack on Taranto: Blueprint for Pearl Harbor. Stackpole Books, 2000. ISBN 0811726614. עמודים 52-56
  4. ^ McCaffery, Dan. Hell Island: Canadian Pilots and the 1942 Air Battle for Malta. James Lorimer & Company, 1998. ISBN 1550286250. עמוד 138