מרטין קאהיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין קאהיל
Martin Cahill
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 במאי 1949
דבלין, אירלנד
פטירה 18 באוגוסט 1994 (בגיל 45)
דבלין, אירלנד
מדינה אירלנד
מקום קבורה בית הקברות בהר ג'רום
כינויים נוספים הגנרל
ידוע בשל מנהיג ארגון פשע
השקפה דתית קתולי

מרטין קאהילאנגלית: Martin Cahill; ‏23 במאי 1949 - 18 באוגוסט 1994) היה פושע אירי מפורסם, היה ידוע בכינוי "הגנרל". נודע בעיקר בזכות מספר מעשי שוד מתוחכמים עליהם היה אחראי.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאהיל נולד בשכונת מצוקה ברובע הצפוני של דבלין. היה הילד השני מתוך שנים-עשר. הוריו היו אגנס שיין ופטריק קאהיל אשר הועסק בתור שומר מגדלור והיה אלכוהוליסט[1]. כבר בתקופת בית הספר, היו מרטין ואחיו הגדול, ג'ון גונבים אוכל על-מנת לעזור להכנסת המשפחה. בשנת 1960 משפחתו עברה כתובת כחלק מהמאמצים לנקות את שכונות העוני של דבלין. לאחר המעבר נשלח מרטין לבית ספר נוצרי באזור מגוריו, אך גם שם המשיך בביצוע גנבות ופריצות לבתים ביחד עם אחיו. בגיל 15 ניסה להתקבל לצי המלכותי, אולם נדחה כנראה בעקבות העובדה שכבר היה קיים לו תיק פלילי באותה תקופה[2].

מהלך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 הורשע קאהיל בשני מעשי שוד ונשלח לבית ספר מקצועי-קתולי (מקומות אליהם נשלחו בני נוער אשר הגיעו משכונות מצוקה או היו בעל רקע פלילי) אשר נמצא בעיר דניגין במחוז אופאלי. לאחר שחרורו התחתן עם פרנסס לואלס.

באותה תקופת זמן המשיך קאהיל לבצע פריצות וגנבות משכונות אמידות ביחד עם אחיו, כשבאחת הפעמים הם אף גנבו כלי נשק ממחסן כלי הנשק שהוחרמו על ידי המשטרה האירית (גארדה שיכנה). תוך זמן קצר התחילו האחים קאהיל לבצע שודים חמושים. בתחילת שנות ה-70 הוגדרו האחים קאהיל כפושעים גדולים על ידי כוחות הביטחון האירים.

העלייה לגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978, החלו הרשויות בדבלין להתכונן להריסת מבנים בשכונת הוליפילד. קאהיל שבאותו זמן ריצה עונש מאסר על תנאי של ארבע שנים בכלא, נלחם דרך בתי המשפט במטרה למנוע את הרס השכונה בה גר. לאחר שהמבנים נהרסו המשיך קאהיל להתגורר באוהל באתר ההריסה והסכים להתפנות רק לאחר שראש מועצת העיר של דבלין הגיע לבקרו והצליח לשכנעו לעבור למקום מגורים ראוי יותר באזור[3].

בשנת 1983 ביצעו קאהיל והארגון שעמד בראשו שוד יהלומים וזהב בשווי של 2 מיליון לירות שטרלינג (2.55 מיליון אירו) מ-תכשיטי אוקונר (O'Connor's jewellers). השוד הוביל לסגירת המפעל ולפיטוריהם של קרוב ל-100 אנשים. בשנת 1986 היה מעורב בגנבת כמה מהציורים בעלי הערך הגבוה ביותר בעולם שנמצאו ב-Russborough House. יתר על כן, באותה תקופה גבה דמי חסות ממסעדות וספקי מזון בדבלין[4].

מעקב צמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מן הפחד שההתקדמות הטכנולוגית של הזיהוי פלילי תוכל להביא להרשעתו במעשי השוד שביצע, הטמין קאהיל מטען במכוניתו של מפקד מחלקת הזיהוי פלילי ד"ר ג'יימס אודונובן, דבר שהוביל להשבתה חלקית של פעילותו.

בפברואר 1988, דיווח העיתון Today Tonight שקאהיל אחראי להטמנת הפצצה מתחת לרכבו של אודונובן וכן לשוד הזהב והתכשיטים מתכשיטי אוקונר. כתוצאה מכך העלה בקונגרס מנהיג מפלגת הפרוגרסיב דמוקרטס (Progressive democrats) את הגילויים על כך שלקאהיל ישנם רכוש ודירה יקרים על אף שלא עבד מעולם. אחת מן הטענות שהעלה מנהיג המפלגה הייתה ההערה הצינית לכך שקאהיל נדרש לבנות קיר נוסף על מנת לתלות שם את יצירות האומנות שלו. בשל הפרסומים, החל בדצמבר 1988 מבצע הקרוי "חולית טנגו" (Tango squad) אשר במסגרתו התנהל מעקב רציף (24/7) סביב קאהיל. המעקב עצמו נעשה בצורה גלויה כך שיהיה ברור לקאהיל שכל צעד שלו מצוי במעקב. יתר על כן הוקם מעקב גם על ביתם של אנשים שהיו מעורבים בעקיפין בקשר פלילי עם קאהיל.

חטיפת לייסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 1993, נפגש ג'ון טרינור יחד עם הבוס שלו קאהיל תוך מטרה לספק לו מידע פנימי על עבודת סניף הבנק הלאומי האירי שנמצא בקולג' גרין, דבלין. במידע שמסר דובר על כך שהסניף מחזיק באופן קבוע כ-10 מיליון לירות שטרלינג במזומן בתוך הבניין. התוכנית הייתה לחטוף את מנכ"ל הבנק (ג'ים לייסי) אשתו וארבעת ילדיהם ולהסתירם במקום מבודד, שם על פי התוכנית היו מוחזקים ביחד עם אחד מאנשיו של קאהיל (ג'ו ג'ו קוונג'ה) שישחק תפקיד של בן ערובה ויגרום באמצעות הפחדה לכך שמנכ"ל הבנק יביא את כל הכסף לארגונו של קאהיל.

ב-1 בנובמבר 1993 חטף הארגון של קאהיל את מנכ"ל הבנק ואשתו (ג'ואן) מחוץ לביתם. החטיפה התבצעה בשעה 1:30 לפנות בוקר, כאשר ג'ים ואשתו חזרו מנסיעה לביתם. ברגע שג'ים ואשתו נכנסו לבית התנפלו עליהם אנשיו של קאהיל, קשרו אותם והביאו אותם לסלון. בנוסף אליהם תפסו אנשיו של קאהיל גם את הבייביסיטר ואת ארבעת ילדיו שרה-גיין (6), לואיס (10), רוברט (12) וסוזן (14).

החוטפים מנו כ-7 אנשים, לאחר תפיסת כל האנשים הפרידה החבורה בין הילדים שהובלו לחדר העליון והאמא והבייביסיטר שהובאו לחדר האוכל. באותו זמן הוחזק ג'ים לייסי כפות בחדר נוסף, כאשר אליו צורף ג'ו ג'ו קוונג'ה. המטרה מאחורי התוכנית של קאהיל הייתה ההנחה שמישהו יצטרך ללכת לבנק על מנת לקבל את כספי הכופר מבלי לעורר חשד. קוונג'ה צורף לג'ים כאשר הוא ללא מסכה, גורר רגלים ובעל בגדים מלוכלכים. הוא עלה לקומה העליונה שם החליף לחליפה של הבנק. הוא הראה לג'ים לייסי תמונות פולארויד של משפחתו שצולמו בזמן שהושמו בחדרים נפרדים ואמר לו שאם הוא רוצה לראותם בחיים עליו לשתף פעולה, כמו כן אמר לג'ים שבנו רוברט כבר נורה בידו. לאחר מכן סיפר קוונג'ה לג'ים שהוא בעצמו כבר מוחזק כבן ערובה כשבועיים ושגם עליו איימו על ידי כך שהראו לו תמונות של קרובי משפחתו ואיימו עליו שאם לא ישתף פעולה הם ייהרגו. בשעה 10 בבוקר ג'ים לייסי וקוונג'ה הוסעו לבנק כאשר במהלך הנסיעה הם עברו מרכב פרטי לואן על מנת שיוכלו להעמיס עליו את הכסף. לאחר הכניסה לבנק הם נפגשו עם מנהל הסניף (יוג'ין קינן), כאשר לייסי מסביר לו מי האיש הזר ושאשתו וילדיו נחטפו. באותה עת שכנו בכספות הבנק כ-8 מיליון לירות-שטרלינג, אם קוואנג'ה היה מחליט לקחת את כל הכסף זה היה השוד הגדול ביותר בהיסטוריה של אירלנד. על-אף כמות הכסף ששכן באותה עת בכספות, החליט קוונג'ה לוותר על כניסה אליהם. הוא עשה זאת בשל הפחד שהתהליך עלול לקחת זמן דבר שמעלה את הסיכון לכך שהוא או אחד מן חוטפי המשפחה יתגלה. לבסוף לקח קוונג'ה סכום של 243,000 ליש"ט שהיו זמינים במיידית, הוא העמיס אותו על הרכב והסתלק משם. בשעה 1 בצהריים הודיעו פקידי הבנק למשטרה על השוד והחטיפה, המשרה הקימה באופן מיידי מחסומים ברחבי העיר מתוך מטרה למצוא את המשפחה שנחטפה. באותו זמן הובאה משפחתו של לייסי ביחד עם הבייביסיטר אל אורוות הנמצאים ליד פארק מקומי שם הם נקשרו. לאחר מכן התפזרו החוטפים תוך כדי שהם משאירים אותם קשורים. אזרח מקומי ששמע את צעקותיהם שחררם והסיעם לתחנת המשטרה בדבלין. קוונג'ה עכשיו יצא אל החלק המורכב ביותר בפעולה. הוא נכנס אל תחנת המשטרה המקומית שם סיפר את סיפור החטיפה הבדוי לגביו. יותר מ-100 אנשים השתתפו בחקירת באירוע, במהלך החקירה נעצרו כ-30 אנשים ביניהם רוב משתתפי השוד אולם אף אחד מהם לא דיבר בחקירה. היחידי שנחשף היה קוונג'ה שעל אף שבהתחלה סיפורו נשמע אמין תוך זמן קצר יחסית הוא התערער והחל החשד שהוא אחד מן המעורבים בפעולה עצמה. כשלושה חודשים מאחור יותר בינואר 1994 נורה קוונג'ה ברגלו וזאת תוך כדי מטרה להראות ששאינו חלק מן המעורבים ושהחוטפים ירו בו בשל העובדה שאינו שיתף פעולה עד הסוף עם התוכנית שלהם אולם התוכנית נכשלה ומרבית חברי החוליה שהיו מעורבים בחטיפה נעצרו בהמשך הזמן[5].

התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך 18 באוגוסט 1994, נורה קאהיל למוות במהלך נסיעתו לספריית וידאו מקומית על מנת להחזיר סרט וידאו שכור (סיפור מרובע ברונקס). קאהיל נפגע בראשו ובפלג גופו העליון ומת כמעט באופן מיידי. המתנקש שהיה חמוש באקדח מגנום 357, נמלט מן הזירה באמצעות אופנוע.

ישנן מספר תאוריות סביב ההתנקשות במרטין קאהיל:

  • כמספר שעות לאחר ההתנקשות לקחה המחתרת האירית את אחריות להתנקשות. הסיבות שצוינו היו מעורבות לכאורה של מרטין קאהיל עם כוחות שמתנגדים להם (כוח המתנדבים מאלסטר). במסגרת הסיבות נמנה ניסיון הטמנת מטען על ידי הארגון בפאב בדבלין שאירח מגייס כספים עבור מפלגת השין-פיין, במסגרת הניסיון התפתח עימות עם אחד השומרים, מרטין דוהרטי, שהיה מתנדב בשורות המחתרת האירית. במסגרת העימות הוא נורה למוות ונהרג. עילה נוספת להתנקשות היא שקאהיל עזר כספית לכוח המתנדבים מאלסטר בקניית נשק ותחמושת מדרום אפריקה דבר שהוביל אותו להיות המבוקש מספר אחד של המחתרת האירית[6]. בהודעה שנמסרה מאוחר יותר, מסרה המחתרת האירית כי המעורבות והסיוע של קאהיל לארגונים פרו-בריטים הובילה אותם להתנקש בו.
  • תאוריה נוספת שהועלתה היא הטענה ששניים מעוזריו של קאהיל (ג'ון גיליגאן וג'ון טריינור) החלו בסחר סמים מסיבי. כאשר קאהיל דרש חלק מן הרווחים, טריינור וגיליגאן דיווחו למחתרת האירית שקאהיל עוסק בסחר בהרואין, סם שארגון המחתרת האירית התנגד לו וניסה למנוע את הסחר בו בדבלין. סיבה זו בנוסף למעורבות של קאהיל עם ארגונים אשר מתנגדים למחתרת האירית נתנו למחתרת האירית את הסיבה להתנקש בו. תמריץ נוסף לטענה זו סופק בשמועה שהמחתרת האירית שילמה סכום נכבד לגיליגאן בתמורה לחיסול של קאהיל. התאוריה עצמה הועלתה בפרסום בספר הגנרל על ידי כתב הפלילים האירי, פול ויליאמס והתבססה על שמועות מתוך החקירה שניהלה המשטרה.

בספר הזכרונות של פרנסיס קאהיל, מרטין קאהיל, אבא שלי, ישנה הכחשה גורפת למעורבותו של מרטין קאהיל בסחר בסמים תוך הדגשה על כך שמרטין קאהיל תיעב והתרחק מן הסחר בסמים.

לאחר תפילת אשכבה קתולית, נקבר מרטין קאהיל בבית הקברות בהר ג'רום. בשנת 2001 הושחתה מצבתו כאשר נשברה לשני חלקים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 יצא הסרט הגנרל בבימויו של ג'ון בורמן. הסרט עצמו הוא סרט המתאר את חייו של מרטין קאהיל, כאשר קאהיל עצמו משוחק על ידי ברנדן גליסון. הסרט זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן. הסרט עצמו מבוסס על הספר הגנרל שנכתב על ידי פול ויליאמס. בורמן עצמו נפל קורבן למעשה פריצה על ידי קאהיל, במהלכה נגנב אלבום זהב בו זכה בורמן עבור פסקול הסרט גברים במלכודת. במהלך הסרט יש רמזים למקרה זה[7].

בסרט וורוניקה גווירין שיצא בשנת 2003 נטען שג'ון גיליגאן הזמין את הרצח של מרטין קהאיל. בסרט עצמו גיליגאן וטריינור אינם פקודים של קאהיל אלא גיליגאן מתפקד כמנהיג ארגון יריב וטריינור כאיש בדרג נמוך בארגון.

הסרט Ordinary Decent Criminal בכיכובו של קווין ספייסי מושפע באופן רופף מן הספר והסרט הגנרל.

בספר המשחק האירי: סיפור האמת של הפשע והאומנות שנכתב על ידי מת'יו הארט ב-2004, ישנה התייחסות לגנבת הציורים על ידי קאהיל בשנת 1986.

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר הרפורמי היה בית הספר היסודי שלי, מכון סנט פטריק היה בית ספר התיכון שלי ומונג'וטי (בית כלא באירלנד) היה האוניברסיטה שלי, הם לימדו אותי כל מה שידעתי[8].

כל מה שאתה אומר שאני, אני לא. כל מה שתרצה ממני, אני אביא. כל מה שתיקח ממני, אתה יכול לקחת. מה אתה יכול לעשות לי? הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות הוא להרוג אותי, אחרי זה לא יפריע לי כלום, אני עדיין חופשי[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ by Paul Williams, Badfellas, Penguin UK, 27 October 2011
  2. ^ Paul Williams, The General, page 21
  3. ^ Paul Williams,The General, pages 35–37
  4. ^ Paul Williams, The General, pages 95–116
  5. ^ THE IRISH TIMES, Key role miscast in near-perfect crime
  6. ^ Paul Williams, The General, pages 11–14, 273–280
  7. ^ Charles Taylor, Safe Haven (ארכיון)
  8. ^ Paul Williams, The General
  9. ^ Martin Cahill My Father, Frances Cahill