מריאנו רמפולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמלו
צילום של הקרדינל רמפולה, 1913

מריאנו רמפולה דל טינדרואיטלקית: Mariano Rampolla del Tindaro; ‏ 17 באוגוסט 1843 - 17 בדצמבר 1913) היה קרדינל, מזכיר מדינת האפיפיור ופפאביל (מועמד לאפיפיורות) ב-1903, בחירתו על ידי הקונקלווה נדחתה באמצעות וטו אפיפיורי (Jus exclusivae) של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסיציליה, למד באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית ולאר סיום לימודיו כיהן במספר תפקידים מנהליים בקוריה הרומאית. בדצמבר 1882 מונה לנונציו לספרד. במרץ 1887 הועלה למעלת קרדינל ולכומר כנסיית סנטה מריה אין טרסטוורה שלושה חודשים מאוחר יותר מונה למזכיר המדינה. מזכירו האישי עוד מימיו כנונציו היה ג'קומו דלה צ'זה, לימים האפיפיור בנדיקטוס החמישה עשר.

עם מותו של לאו השלושה עשר ב-20 ביולי 1903, שררה תמימות-דעים שרמפולה ייבחר כאפיפיור. אולם, לאחר שבחירתו נראתה מובטחת, הגיש הקרדינל-הנסיך של קרקוב, בשם הקיסר פרנץ יוזף למזכיר הקונקלווה צו וטו שסיכל את הבחירה. הקרדינלים שבחרו ברמפולה העבירו את בחירתם לקרדינל סארטו, שנבחר לאפיפיור פיוס העשירי. אחת הפעולות הראשונות שביצע פיוס העשירי הייתה ביטול זכות ה-Jus exclusivae.

סיבת הווטו לא ברורה לגמרי וסביבה נפוצו השערות שונות לפיהן חשש פרנץ יוזף מנטייתו של רמפולה, שהתנגד לברית המשולשת, לצרפת; שסייע לעצור מנהיג כנסייתי ליברלי ומודרניסט או שהקיסר פעל בשירות ממשלת ממלכת איטליה ואף תאוריית קונספירציה לפיה לידי המודיעין של הקיסרות האוסטרית הגיעו ידיעות לפיהן רמפולה היה בעל קשרים עם הבונים החופשיים או אפילו בונה חופשי בעצמו‏[1][2][3].

עד מותו כיהן רמפולה כממונה על בזיליקת סן פייטרו, כן היה ראש המועצה לדוקטרינה של האמונה בקוריה הרומאית, ספרן ראשי של ספריית הוותיקן וארכיבר ראשי של הארכיונים הסודיים של הוותיקן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]