מריון מצוי
 מריון מצוי
| |
|---|---|
מריון מצוי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| תת־סדרה: | דמויי עכבר |
| משפחה: | עכבריים |
| סוג: | מריון |
| מין: | מריון מצוי |
| שם מדעי | |
 Meriones tristramiתומאס, 1892 | |
| |
המריון המצוי (שם מדעי: Meriones tristrami) הוא מכרסם מתת-משפחת הגרבילים שבמשפחת העכבריים. הוא מכונה "המריון של טריסטרם" על שמו של הכומר הנרי בייקר טריסטרם, שגילה את המריונים המצויים הראשונים.[2]
המריון המצוי מגיע עד לאורך של 155 מ"מ, ונפוץ בעיקר במדינות המזרח התיכון. המריון המצוי הוא השכיח מבני מינו בישראל.[2][3]
תפוצה ומרחב מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתו העולמית כוללת את מדינות המזרח התיכון, וכן חלקים מטורקיה, איראן, עיראק וגיאורגיה. בישראל הוא נפוץ בגולן, בגליל, בכרמל, ב מישור החוף ובשפלה, בהרי יהודה והשומרון ובעמקים.
המריון המצוי חי במחילות בעלות פתחים אחדים שעומקן 50 ס"מ ויותר. מכיוון שבכל מחילה מוצאים בדרך כלל רק פרט אחד בוגר, סביר להניח שהמריון המצוי הוא יחידאי.[3]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאור החיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המריון המצוי מגיע לאורך של 100 - 155 מ"מ (למעט הזנב). אורך זנבו שווה לאורך גופו.
למריון המצוי בולה שמיעתית קטנה בהרבה מזו של סוגי מריונים אחרים. זנבו צבעוני ובקצהו ציצת שערות שחורה, שאורכה כרבע מאורך זנבו.
הרגליים האחוריות של המריון ארוכות מהקדמיות, ושריריהן מפותחים מאוד.
צבע פרוותו של המריון המצוי משתנה בהתאם לאזור המחיה: באזורים צפוניים ולחים הפרווה כהה (אפורה או חומה), ואילו באזורים חמים, פרוותו צהובה-אפורה.[2][3]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המריונים המצויים הם פעילי לילה, וביום הם חבויים במחילות טבעיות או במחילות שהם כורים בעצמם. רגליהם האחוריות הארוכות והשריריות מאפשרות להם לבצע קשת של התנהגויות אופייניות, ובהן עמידה על רגליים אלה על מנת לסקור את הסביבה, ריצה קצרה באמצעות רגלים אלה, ותיפוף באמצעותן בשעת סכנה ליצירת קול אזעקה, ובשעת התרגשות, ככל הנראה לצורך תקשורת עם מריונים שבסביבה. כאשר הם ממהרים, המריונים מסוגלים להתקדם בקפיצות.[3]
מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו שאר חברי משפחת הגרביליים, המריון המצוי ניזון מעלים ומזרעים שונים. אף על פי שהמריון חי במחילות, הוא אינו מאחסן שם מזון.
בחיפוש אחר מזון, מתרחק המריון למרחק עשרות מטרים ממחילותיו. לעיתים המריון ניזון מגידולים חקלאיים. במקרים כאלה, הוא מעדיף לנוע לאורך קווי הזריעה, ולכן לרוב אין קרחות בגידולים אלא דילול. הגידולים העיקריים שיכולים להיפגע מהמריון הם דגנים, קטניות ואגוזי אדמה. עיקר הנזק נגרם בשלבים הראשונים של הצמיחה.
חלק מהמריונים מסוגלים לחיות חיים שלמים ללא מים ולקבל נוזלים באמצעות הלחות שבמזון. תכונה זו מאפשרת להם לעבור תקופות בצורת, כשאין צמחייה באזור. עם זאת, הם אינם מסוגלים להתרבות כאשר הם מסתפקים בתזונה כזו, ועליהם לאכול מזון ירוק על מנת להתרבות.[דרושה הבהרה][2]
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המריון המצוי מתרבה במשך כל השנה. בכל המלטה הנקבה ממליטה 1–8 גורים ומטפלת בהם לבדה. הגורים נולדים עירומים ועיוורים, פוקחים את עיניהם בגיל 12–13 יום ומגיעים לבגרות מינית בגיל שלושה חודשים. משך ההיריון נמשך 25 ימים.[2][3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מריון מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- מריון מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- מריון מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- מריון מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מריון מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- מריון מצוי באתר הגן למחקר זואולוגי
- מריון מצוי באתר YPC הדברות
.jpg)
