מריוס פטיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריאוס פטיפה

מריוס פטיפהצרפתית: Victor Marius Alphonse Petipa)‏ (11 במרץ 1818 - 14 ביולי 1910) - רקדן בלט וכוראוגרף נודע, נחשב לגדול מומחי הבלט הקלאסי. היה המנהל הראשי של הבלט של תיאטרון מרינסקי במשך 30 שנים. במהלך תקופה זו יצר הצגות בלט קלאסיות שבחלקן מוצגות עד היום. הצגות אלו נחשבות עד היום אבני בסיס של הבלט הקלאסי.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריוס פטיפה נולד במרסיי במשפחה של שחקנית תיאטרון ומורה לבלט. ביחד עם משפחתו הוא נדד בין ערי אירופה בהתאם לשינויים בקריירת אביו. בשנת 1824 המשפחה התיישבה בבריסל. בעיר זו מריוס הצעיר התחיל ללמוד ריקוד ובגיל 9 התחיל להופיע. בהמשך המשפחה חזרה לצרפת ואביו קיבל תפקידי מפתח במספר תיאטראות. בשנת 1839 הם נסעו להופעות בארצות הברית והופיעו בברודוויי. הפעות אלו היו הופעות הבלט הקלאסי הראשונות בארצות הברית באותה תקופה, והן נחלו כישלון חרוץ. בשנת 1840 מריוס פטיפה ואחיו הופיעו בפריס.

בשנת 1841 מריוס החל להופיע בתיאטרון בבורדו והיה רקדן מוביל במספר הצגות. בשנים 1843 - 1846 הוא היה הרקדן הראשי בתיאטרון המלך במדריד.

בשנת 1847 הוא קיבל הזמנה לתפקיד הרקדן הראשי בתיאטרון מרינסקי בסנקט פטרבורג. הוא היה רקדן ראשי במספר הצגות וקריירה שלו הייתה די מוצלחת. בשנת 1848 גם אביו הצטרף אליו.

בשנת 1855 הוא הציג הצגת בלט ראשונה משלו. בתקופה זו, ההצגות שהוא הכין היו מבוססות על אשתו כרקדנית ראשית. הוא גם הביא את ההצגה לפריס.

פטיפה ככוריאוגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1860 הרקדנית הראשית של תיאטרון מרינסקי רצתה לסיים את הקריירה שלה. פטיפה התבקש להכין הצגת בלט מיוחדת לאור האירוע. הוא הכין הצגה חדשה לבלט "בת פראו" שהוצגה לראשונה ב-21 בינואר 1862 והצלחה הייתה בלתי הרגילה. במשך שנות ה-60 של המאה ה-19 הוא הכין מספר הצגות נוספות שעם הזמן נהפכו לקלאסיקה של הצגות בלט.

בשנות ה-70 הוא התמנה לכוריאוגרף הראשי של התיאטרון. בתקופה זו הוא ערך מספר הצגות בלט על מוזיקה של לודוויג מינקוס. ההצגה המפורסמת ביותר מתקופה זו היא בלט "באיידרה" שהוצגה לראשונה בשנת 1877. בשנת 1875 הוא נפרד מאשתו. כבר בשנת 1876 הוא התחתן פעם נוספת, גם עם רקדנית בלט. מנישואים אלו נולדו לו 6 ילדים.

בשנת 1886 לודביג מינקוס יצא לגמלאות. בשנת 1889 הנהלת התיאטרון בקשה מפיוטר איליץ' צ'ייקובסקי להלחין מוזיקה לבלט של פטיפה. הבלט החדש "היפהפייה הנרדמת" הוצג לראשונה ב-15 בינואר 1890, נחל הצלחה עצומה ונחשב לאחד הטובים בכל הזמנים. ההצלחה הייתה כה גדולה, שעד לשנת 1903 ההצגה הוצגה 100 פעמים.

בשנת 1892 פטיפה חלה ולכן לא היה יכול להכין הצגה נוספת על מוזיקה של צ'ייקובסקי - הבלט מפצח האגוזים. למרות המחלה, יודעי דבר טוענים שפטיפה היה מעורב ישירות בהכנות. למרות המחלה, הוא חזר לעבודה ובמהלך השנים הכין מספר הצגות נוספות.

בשנת 1893 צ'ייקובסקי נפטר והוחלט על הכנת הצגה מיוחדת לזכרו. סוכם לעלות על הבמה הצגה של אגם הברבורים - בלט שנכתב בשנת 1877 אך לא הוצג על במת תיאטרון מרינסקי. ההצגה נערכה ב-27 בינואר 1895 ונחשבת לקלאסיקה של הצגות בלט.

בסוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20 פטיפה המשיך להעלות הצגות, לרוב גרסאות חדשות של הצגות שהוצגו קודם. בשנת 1898, בגיל 80 הוא העלה לבמה אחת ההצגות הגדולות שלו - בלט "ראימונדה" על מוזיקה של אלכסנדר גלזונוב.

ההצגה האחרונה שהוא עבד עליה במהלך שנת 1904 לא הועלתה לבמה. הוא יצא לגמלאות ובהנחיית הרופאים בשנת 1907 הוא עבר להתגורר חצי האי קרים. הוא נפטר בגיל 92 והוטמן במנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרסבורג.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1891 רבים מהבלטים של פטיפה הועלו על הנייר בשיטה מיוחדת להצגות בלט. העבודה נמשכה מספר שנים. במהלך העבודה השיטה שופרה בהדרגה. לאחר מהפכת אוקטובר האחראי על הפרויקט כולו, ניקולאי סרגייב, עזב את רוסיה עם כל המסמכים. בשנת 1921 הוא התמנה לבמאי של בלט בתיאטרון לאופרה ובלט בריגה. בעזרת הרישומים הוא הצליח לעלות על הבמה מספר הצגות. בשנת 1930 ההצגות הועלו על הבמה של תיאטרון בלונדון והם מועלים שם עד היום. בשנת 1969 הרישומים נרכשו על ידי ספריית אוניברסיטת הרוורד והם ידועים כ"אוסף סרגייב".

הצגות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בת של פארו (1862) - מוזיקה של צזאר פוני
  • מלך קאנדבל (1868) - מוזיקה של צזאר פוני
  • דון קיכוטה (1869) - מוזיקה של לודביג מינקוס
  • שני כוכבים (1871) - מוזיקה של צזאר פוני
  • באייאדרה (1877) - מוזיקה של לודביג מינקוס
  • תרופת הקסם (1886) - מוזיקה של לודביג מינקוס
  • היפהפייה הנרדמת (1890) - מוזיקה של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
  • מפצח האגוזים (1892) - מיזיקה של פיוטר צ'ייקובסקי
  • אגם הברבורים (1895) - מיזיקה של פיוטר צ'ייקובסקי
  • ראימונדה (1898) - מוזיקה של אלכסנדר גלזונוב
  • קורסר (1899) - מוזיקה של אדולף אדן
  • ארבע עונות השנה (1900) - מוזיקה של אלכסנדר גלזונוב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]