מריו פרניולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


מַרְיוֹ פֶּרנִיּוֹלָה (Mario Perniola) (נולד ב-20 במאי 1941 באסטי שבאיטליה) הוא פילוסוף איטלקי הנמנה עם הדמויות הבולטות ביותר בתחום הפילוסופיה המודרנית באיטליה. הוא בלט בניתוחיו אודות תיאורית האמנות, אמנות עכשווית, ואסתטיקה. לעבודותיו קשרים לאוונגרד, אינטרנציונל סיטואציוניסטי (Situationalist International), פוסטמודרניזם, פוסטהומניזם (posthumanism) ותאוריה ביקורתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרניולה רכש את השכלתו הפורמלית בפילוסופיה תחת הנחייתו של לואיג'י פאריזון (Luigi Pareyson) באוניברסיטת טורינו, בה למדו גם אומברטו אקו וג'אני ואטימו (Gianni Vattimo). עבודתו אומנם מתרכזת באוונגרד, אך בנוסף, התענינותו המוקדמת הייתה במטה-ספרות (metaliterature) אשר משכה תשומת לבו של אאוג'ניו מונטאלה. משנת 1966 ועד ל-1969 הוא היה קשור באופן הדוק לתנועה אינטלקטואלית אינטרנציונל סיטואציונליסטית (Situationist International) שנוסדה על ידי גי דבור (Guy Debord), אתו שמר על יחסי ידידות לאורך כמה שנים לאחר מכן. הוא קיבל קביעות מלאה כפרופסור באוניברסיטת סלרנו ולימד שם בשנים 1976-1983. לאחר מכן, עבר לאוניברסיטת תור ורגטה של רומא, בה הוא ממשיך ללמד עד היום. הוזמן לבוא כמרצה-אורח לאוניברסיטאות רבות ולמרכזי מחקר בצרפת, דנמרק, ברזיל, קנדה, יפן, וארצות הברית. חיבר ספרים רבים שתורגמו למספר שפות. בין כתבי העת שניהל נמנים "אגרגאר" (Agaragar) בשנים 1971-1973, "קלינמן" (Clinamen) בשנים 1988-1992, "אסתטיקה ניוז" (Estetica News) בשנים 1988-1995 ו"אגלמה": כתב-עת ללימודי תרבות ולאסתטיקה" (Ágalma. Rivista di studi culturali e di estetica) משנת 2000 ואילך.

תאוריות של פרניולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרו הפילוסופי התעסק פרניולה עם ארבעת הנושאים העיקריים תוך כדי שפיתח תאוריות רדיקליות: הגוף כדבר שמרגיש; טקס ללא משמעות; הבדל (différance) כניגוד פוסט-דיאלקטי; ואומנות כקטגוריה היסטורית. למושג הראשון ישנם קשרים הדוקים לכיוונים של מחשבה עכשווית שהתרכזו על ראיפיקציה מבחינה מרקסיסטית, פטישיזם מיני, ורגש לא אישי. המושג השני קשור למחקרים היותר עדכניים בתחומים של אנתרופולוגיה והיסטוריה העוסקים בטקס אשר שמים דגש על עולמה של האימפריה הרומית העתיקה ועל הדת הנצרות קתולית. המושג השלישי שייך למסורת המחשבה שמתחילה בפרידריך ניטשה (Friedrich Nietzsche), ג'ורג' בטאי (Georges Bataille) ומרטין היידגר (Martin Heidegger) ומובילה לז'אק דרידה (Jacques Derrida) ודרונסטרוקציה. המושג הרביעי ממפה את התנאים ההיסטוריים והחברתיים התורמים להתפתחות של והתבוננות בחוויות אומנותיות ואסתטיות תוך כדי להיות ניזון מהמגמה המחקרית שבהתחלתה עומדים לימודי תרבות ולימודי תקשורת ונושקת לנושאים שבהם גם התעסקו תיאודור אדורנו (Theodor Adorno) וז'אן בודריאר (Jean Baudrillard).

עבודותיו של פרניולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Contro la comunicazione, Torino, Einaudi, 2004, ISBN 88-06-16820-7.
  • L'arte e la sua ombra, Torino, Einaudi, 2000, 2004, ISBN 88-06-14737-4.
  • Il sex appeal dell'inorganico, Torino, Einaudi, 1994, 2004, ISBN 88-06-16996-3.
  • Del sentire, Torino, Einaudi 1991, 2002, ISBN 88-06-16254-3.
  • La società dei simulacri, Bologna, Cappelli, 1980.
  • Transiti. Come si va dallo stesso allo stesso, Bologna, Cappelli, 1985, 1989.
  • Transiti. Filosofia e perversione, New edition, Roma, Castelvecchi, 1998, ISBN 88-8210-113-4.
  • Enigmi. Il momento egizio nella società e nell'arte, Genova, Costa & Nolan, 1990, ISBN 88-7648-109-5.
  • Disgusti. Nuove tendenze estetiche, Milano, Costa & Nolan, 1999, ISBN 88-7648-321-7.
  • Bataille e il negativo, Milano, Feltrinelli, 1977.
  • Philosophia sexualis. Scritti su Georges Bataille, Verona, Ombre Corte, 1998, ISBN 88-87009-08-2.
  • Dopo Heidegger. Filosofia e organizzazione della cultura, Milano, Feltrinelli, 1982.
  • L'estetica del Novecento, Bologna, Il Mulino, 1997, ISBN 88-15-06028-6.
  • Le ultime correnti dell'estetica in Italia, in “Storia della letteratura italiana. Il Novecento. Scenari di fine secolo”, Milano, Garzanti, 2001.
  • Del sentire cattolico. La forma culturale di una religione universale, Bologna, Il Mulino, 2001, ISBN 88-15-08205-0.
  • Più che sacro, più che profano, Milano, Mimesis, 1992, ISBN 88-85889-34-4.
  • L'alienazione artistica, Milano, Mursia, 1971.
  • I situazionisti, Roma, Castelvecchi, 1998, 2005, ISBN 88-7615-068-4.
  • Presa diretta. Estetica e politica, Venezia, Cluva, 1986, ISBN 88-85067-25-5.
  • Il metaromanzo, Milano, Silva, 1966.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה נוצר על סמך ערך מקביל בוויקיפדיה האנגלית. בשלב הנוכחי הערך זה בעברית מהווה תרגום של הערך על מריו פרניולה בוויקיפדיה האנגלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]