מרים בוארדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרים בוארדי, מרים של ישוע הצלוב
מרים בווארדי
תאריך לידה 5 בינואר 1846 באעבלין
תאריך פטירה 26 באוגוסט 1878 בבית לחם (בגיל 32)
קדושה עבור נצרות קתולית, במיוחד המסדר הכרמליתי
ביאטיפיקציה 13 בנובמבר 1983, רומא על ידי יוחנן פאולוס השני
חג 26 באוגוסט
קברה של מרים בוארדי בבית לחם
ציור של בוארדי

מרים בואדרי (ערבית مريم بواردي; צרפתית Mariam Baouardy‏; 5 בינואר 1846 באעבלין - 26 באוגוסט 1878 בבית לחם) הייתה מיסטיקנית ונזירה לבנונית כרמליתית מתבודדת, שהוכרזה כמבורכת קתולית ב-13 בנובמבר 1983 בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. היא מוכרת גם בשם המסדר שלה "מרים של ישוע הצלוב", ובכינויים "מרים מאעבלין", "הערביה הקטנה" ו"פרח המזרח". "מעיין מרים" בכפר אעבלין קרוי על שמה.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוארדי נולדה באעבלין להורים יוונים קתולים ממוצא לבנוני וסורי. לאחר שהוריה שכלו את כל שנים-עשר בניהם בגיל צעיר[1], הם עלו לרגל לבית לחם והתפללו למרים שתחון אותם בבת. לבני הזוג נולדה בת לה קראו מרים, ושנתיים לאחר מכן נולד להם בן נוסף. בהיותה בת שלוש מתו שני הוריה בהפרש של מספר ימים, ומרים ואחיה היחיד נמסרו לקרובי משפחה שונים ולא נפגשו שוב מעולם. בהיותה בת שמונה עקרה משפחת דודה שגידל אותה לאלכסנדריה. כשמלאו לבוארדי 13, ביקש דודה להשיאה, אך היא סירבה שכן בקשה להקדיש את חייה לדת. עקב כך החל דודה להשפילה ומקץ שלושה חודשים גילתה את ליבה בפני משרת המשפחה לשעבר, אשר הציע לה להמיר את דתה לאסלאם. משסירבה מרים להצעה, שיסף האיש את גרונה והשליכה באחד מרחובות העיר. כשבוארדי התעוררה, היא מצאה את עצמה במערה ואחות לבושה בכחול טיפלה בה משך ארבעה שבועות. לימים ספרה מרים כי זיהתה באותה אחות את הבתולה בעצמה[2]. לאחר שהחלימה עבדה כמשרתת אצל מספר משפחות בערים שונות, וב-1865 הגיעה למרסיי שבצרפת.

כנזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 19 הצטרפה בוארדי לקהילת נזירות במרסיי, אך מקץ שנתיים השפיעה עליה הנזירה החונכת אותה להצטרף את מסדר הנשים הכרמליתי. בשנת 1867 היא הצטרפה למנזר כרמליתי בצרפת ושלוש שנים לאחר מכן יצאה עם קבוצת נזירות לקרנאטקה שבהודו כדי לייסד בה את מנזר הכרמליתיות הראשון במדינה. ב-1871 נדרה את נדר הפרישות שלה, ושבה לצרפת ב-1872. ב-20 באוגוסט 1875 היא יצאה עם מספר נזירות לארץ ישראל כדי ליסד את מנזר כרמליתי בבית לחם. בהיותה הנזירה היחידה שדיברה את השפה הערבית פיקחה בוארדי על עבודות הבנייה, והמנזר אוייש ב-21 בנובמבר 1876. בנוסף פעלה להקמת המנזר הכרמליתי בנצרת.

ב-22 באפריל 1878, ביום שני של פסחא, התגלה בפני בוארדי חזיון, ובו ראתה מקום פלוני עליו נאמר לה: "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס"[3]. לאחר שבועיים היא הזדמנה לאמאוס ניקופוליס וזיהתה את המקום אותו ראתה בחזיון. עקב כך שוב עלה זיהויה של אמאוס ניקופוליס עם האירוע המתואר בברית החדשה, ובשנת 1879 קנו הכרמליתיות את השטח מהכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות (לפי מקור אחר השטח נקנה כבר ב-1875[4]).

בוארדי שהתה במנזר הכרמליתי בבית לחם עד מותה בגיל 32, כתוצאה מנמק שנגרם לאחר שבר בזרועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים בוארדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]