מרים ברנשטיין-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרים ברנשטיין-כהן
לוחית זיכרון על ביתם של מרים ברנשטיין-כהן ומיכאל גור ברח' ביל"ו 5 בתל אביב

מרים ברנשטיין-כהן (14 בדצמבר 1895, קישינב4 באפריל 1991, כ' בניסן תשנ"א, תל אביב) שחקנית תיאטרון הקאמרי, במאית, סופרת, משוררת, מתרגמת, מרצה, מורה למשחק והיגוי, הייתה השחקנית המקצועית הראשונה בארץ ישראל, כלת פרס ישראל, יקירת העיר תל אביב ומראשונות צוותא, בתו של יעקב ברנשטיין-כהן.

ילדותה ונעוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים ברנשטיין-כהן, בתו של המנהיג הציוני דוקטור יעקב ברנשטיין-כהן, נולדה בעיר קישינב שבבסרביה (אז באימפריה הרוסית ובילדותה הותקף ביתה (נופצו חלונותיו) במהלך פרעות קישינב, זיכרון שעליו סיפרה לתוכנית "עמוד האש"‏[1].

Cquote2.svg

אני זוכרת, שלפנות ערב התחילו להתאסף קבוצות של בחורים ממול לבית שלנו. ברחוב בנדרסקיא. משום מה אבא הלך מחלון לחלון והביט החוצה. כשכבר השכיבו אותי לישון, שמעתי ניפוץ של שמשות, ושאלתי את ניאניה, האומנת הרוסיה, מה זה היא אמרה: "תשכבי, תשכבי בשקט; אל תצאי מהחדר" ועוד, וכל השמשות בחדר הגדול נופצו...

Cquote3.svg

בילדותה דיברה מרים עברית, כראוי בבית ציוני, רוסית, שפת השלטון וגרמנית, שפתה של סבתה שמוצאה היה מלבוב. בין השנים 1907–1910 שימש אביה רופא ביישוב היהודי של ארץ ישראל ומרים למדה בגימנסיה הרצליה בעברית. לאחר ששבו לקישינב נשלחה מרים ללמוד בגימנסיה גרמנית, כי הוריה רצו שתשלוט היטב בשפה זו‏[2].

מרים ברנשטיין כהן למדה רפואה בחרקוב ובערבים, בהמלצת זאב ז'בוטינסקי, שהיה ידיד המשפחה, למדה משחק בבית הספר הדרמתי של פאול אלין ולאחר שלוש שנות לימודים התחילה לשחק בתיאטרון סינאלניקוב. לאחר מהפכת אוקטובר, בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, מאסה במגפות ופציעות ועזבה את לימודי הרפואה לטובת לימודי משחק, תחילה בקייב ולאחר מכן במוסקבה. בתקופת לימודיה במוסקבה פגשה את נחום צמח שהציע לה להצטרף להבימה, אך רצונה להמשיך בלימודיה אצל גדולי מורי התיאטרון, כולל קונסטנטין סטניסלבסקי, נמירוביץ' ודנצ'ינקו, הביא לכך שדחתה את ההצעה. היא הופיעה בהצגות בהיכל מהפכת אוקטובר.

התיאטרון הארץ ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלמדה שנה בסטודיו המרכזי של סטניסלבסקי, יצאה מרים ברנשטיין-כהן ב-1921, דרך איטליה, אל ארץ ישראל, שם השתתפה עם מאיר תאומי, מנחם בנימיני ואליעזר ליאוני בייסוד "התיאטרון העברי" בתל אביב והייתה לגברת הראשונה של התיאטרון הארץ ישראלי. יחד עם קבוצת שחקנים נוספים העלתה בין השנים 1921 - 1923 הצגות שונות, מרביתן ממקורות רוסיים, אך גם הצגות של אוסקר ויילד, אוגוסט סטרינדברג, הנריק איבסן ואחרים. בהשפעתה ובהנהגתה יצאה לברלין קבוצה של שחקנים ארץ ישראליים, ללימודי משחק. בברלין פגשו שחקנים יהודים נוספים, שהצטרפו אליהם ואת מנחם גנסין, שפרש מהבימה והפך למנהלם כאשר חזרו לארץ ישראל. התיאטרון, שנוסד בברלין ושיחק בארץ ישראל עד 1927, נקרא התיאטרון הארץ ישראלי.

לאחר חזרת הקבוצה לארץ ישראל והגעתו ארצה של תיאטרון הבימה, התפתח מאבק בין התיאטרונים ובהדרגה מרבית השחקנים הצטרפו להבימה, כולל המנהל גנסין ומרים ברנשטיין-כהן נשארה בודדה. בן זוגה של מרים, מיכאל גור, הוזמן לקובנה, כדי לייסד שם תיאטרון עברי. בשנים 1927–1935 מרים הופיעה לעתים קרובות בנשפי קריאה במזרח אירופה.

בעת ביקורה בקובנה במרץ 1928, פגשה אותה הנערה לאה גולדברג, שגם כתבה ביומנה את התרשמותה מהקונצרט שלה: "היא מקסימה, נפלאה, כל־כך הרבה חיים ואור יש בה. שמעתי שירי משוררים ידועים לי...ואולם עתה לבשו הם צורה אחרת לגמרי והריתמוס שלהם חי בשבילי שבעתיים". ולאחר שראתה קונצרט נוסף: "שמעתי את השפה העברית חיה וכה יפה. כה מצלצלת מעל הבמה...והצלילים היו יפים שבעתיים מאלה שאני מכירה". לאחר שעזבה את העיר, כתבה גולדברג: "עתה בלב כולנו נשארו געגועים אליה ואל... ארץ ישראל".‏[3]

ברנשטיין-כהן שיחקה ולימדה משחק בפולין, ליטא ויתר מזרח אירופה וגם בדרום אפריקה. היא ביקשה להתקבל להבימה, אך נדחתה שוב ושוב. ב-1935 שבו בני הזוג, מרים ברנשטיין-כהן ומיכאל גור, לארץ ישראל. תיאטרון הבימה סגר את דלתותיו בפניה ואף הפעיל לחצים למניעת הופעותיה, כמו בעצרת בחדרה, ב-1937. ב-1936 ייסדה את הקומדיה הארץ ישראלית ועסקה בהוראת אמנות הבמה.

פעילותה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926 נבחרה ברנשטיין-כהן לאספת הנבחרים השנייה מטעם ברית הציונים הרוויזיוניסטים, בה הייתה פעילה עד 1932.

בעקבות המרד הערבי הגדול פסקה להקת הקומדיה הארץ-ישראלית מלהציג. ברנשטיין-כהן נשלחה מטעם קרן קיימת לישראל לרומניה, הונגריה, הולנד ובלגיה ועסקה בתעמולה ועידוד השימוש בשפה העברית באמצעות משחק וקריאה. ערב מלחמת העולם השנייה היא שבה ארצה והחלה לעסוק בהוראה ובהופעות אמנותיות בערי הספר ובמחנות ההגנה (פעילות שנמשכה לאחר קום המדינה במחנות צה"ל).

בשנת 1948 סייעה ליסוד ועד אמני ישראל. היא ייסדה וערכה את כתב העת 'תיאטרון ואמנות'.

לאחר הקמת המדינה הייתה ברנשטיין-כהן פעילה במפ"ם. לאורך השנים היא השתתפה גם בפעילות ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.

התיאטרון הקאמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים ברנשטיין-כהן הצטרפה לתיאטרון הקאמרי, בו שחקו בהמשך גם בעלה מיכאל גור, בתה אביבה גור ובעלה של אביבה, שהגיע מהבימה לקאמרי, יצחק מיכאל שילה.

בשנת תשל"ה הוענק למרים ברנשטיין-כהן פרס ישראל לתיאטרון.

הסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים ברנשטיין-כהן כיכבה בסרט מעשה במונית (1956) והשתתפה בלא ביום ולא בלילה (1972) ובסוסעץ (1978).

הפעילות הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים ברנשטיין-כהן עסקה גם בתרגום וכתבה ספרות יפה ושירה.

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפיסטו: רומן (שני כרכים), בהוצאת צ'צ'יק, 1938.
  • תבערה: רומן, בהוצאת טברסקי, 1948
  • בעולם ההשליות: רומן , תל אביב: הוצאת מרים ברנשטיין-כהן, 1961.
  • כטיפה בים: זכרונותיה של מרים ברנשטיין כהן כשחקנית וכסופרת, ילדות, בית הספר לדרמה בחרקוב, החלטורות הראשונות, החוג הדרמטי בגימנסיה הרצליה, האופרה הראשונה, הנחת אבן הפינה לתיאטרון הארץ ישראלי ועוד, הוצאת מסדה, 1971.
  • שורשים במים: רומן, 1976.

מתרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פוגרומים
  2. ^ התיאטרון הארץ ישראלי - ביוגרפיה של מרים ברנשטיין-כהן
  3. ^ יומני לאה גולדברג, ערכו והכשירו לדפוס רחל ואריה אהרוני, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2005; עמ' 158, 162, 164.