מרים הירשפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים הירשפלד
לידה 10 בדצמבר 1942 (בת 81)
ולינגטון, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סיעוד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרים יהודית הירשפלד (נולדה ב-10 בדצמבר 1942 באנגלית: Miriam judith Hirschfeld) היא פרופסור לסיעוד. חוקרת המעורבת במחקרים רב לאומיים. בעבר הייתה הישראלית במעמד הגבוה ביותר בארגון הבריאות העולמי (WHO)ׂׂ בתפקיד האחות ראשית של הארגון. אחרי תשע שנים בתפקיד, קיבלה את תפקיד ניהול המחלקה של כל מקצועות הבריאות והקימה את המחלקה לטיפול בית וטיפול ממושך בארגון הבריאות העולמי. הירשפלד שימשה כיועצת בנושא גרונטולוגיה וטיפול ממושך בשירותי בריאות כללית וכיהנה כראש התוכנית הגנרית הראשונה בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב. משנת 2007 ועד 2013, הקימה וניהלה את החוג לסיעוד במכללה האקדמית עמק יזרעאל. כיום מכהנת כיו"ר הוועדה לבחינת סוגיות עקרוניות בתחום ההכשרה בסיעוד מטעם המועצה להשכלה גבוהה, ויועצת מדעית לירחון:Israeli Nursing Updates. פרופסור הירשפלד בעלת השקפת עולם סוציאל-דמוקרטית, שמה דגש על ערכים של זכויות אדם, צדק חברתי, ורגישות תרבותית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשפלד נולדה בשנת 1942 בעיר וולינגטון בניו זילנד להורים פליטים אשר ברחו מתופת המלחמה באירופה, אחיה הצעיר הוא יאיר הירשפלד. בסיומה של המלחמה חזרה המשפחה לווינה. בגיל 13 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר"[1] וכציונית בעלת השקפה סוציאלית החליטה ללמוד בבית הספר לאחיות במטרה לעלות לישראל ולתרום לחברה ולמדינה. בשנת 1965 סיימה בהצטיינות יתרה את בית הספר לאחיות ע"ש קיסר פרנץ ג'וזף, ועלתה לישראל. היא למדה באולפן עברית ועבדה כאחות קהילה בקיבוץ מזרע, בעמק יזרעאל. במהלך מלחמת ששת הימים עבדה בבית החולים בילינסון והתנדבה במחלקת התאוששות בבית החולים רמב"ם. לאחר המלחמה קיבלה מלגת לימודים והתמחתה בסיעוד אונקולוגי בבית החולים Memorial Sloan Kettering Hospital ובאוניברסיטת ניו יורק. מאוחר יותר המשיכה בלימודי סיעוד פסיכיאטרי ב-Menninger Clinic in Topeka, בקנזס. בשנת 1969 חזרה לישראל והחלה להדריך בבית הספר לאחיות ע"ש דינה שליד בית החולים בילינסון וללמוד לימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. בסיום לימודיה, קיבלה מלגת לימודים על ידי קרן אש"ל ואוניברסיטת תל אביב ללימודי תואר שני בסיעוד הגריאטרי באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. בסיום לימודי התואר השני, נשלחה פעם שנייה על ידי קרן אש"ל ללימודי דוקטורט מתוך מגמה לפתח את נושא הסיעוד לקשיש בישראל. בעבודת הדוקטורט שהגישה בשנת 1978, כתבה מחקר על משפחות החיות עם חולי שיטיון בביתם. לאחר שחזרה לישראל החלה ללמד בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב וניהלה את מערך התוכנית הגנרית.

פיתוח שירותי סיעוד הקשיש בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתה באוניברסיטה פיתחה ובנתה מערך ידע מקצועי בתחום הסיעוד הגרונטולוגי במסגרת קופת חולים כללית. הירשפלד פיתחה תוכניות חינוך מקצועיות להכשרת צוות רב מקצועי לטיפול ייחודי ממושך בתחום הגריאטרי. התוכניות התבססו על יחסי הגומלין בין הגורמים הפיזיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, והתרבותיים, כפי שהם משפיעים על הקשישים החולים ומשפחתם. הירשפלד השתתפה בקביעת מדיניות בריאות למען הקשישים, הקצאת שירותים סיעודיים וחלוקתם הצודקת. לדבריה, כל שירותי הבריאות חייבים להינתן במסגרת של אחריות מחייבת של החברה. הבסיס האתי להערכת טיב השירותים לקשישים מתייחס לכבוד האדם וחלוקת משאבים צודקת[2]. בנוסף, שיתפה פעולה עם ד"ר סרוקה שהייתה מנהלת "היחידה לתפקודים עילאיים"(Higher Mental Function Unit") בבית החולים בלינסון. היחידה עסקה באבחון וטיפול בחולים החולים במחלות נירולוגיות קשות (דמנציה, אלצהיימר, פרקינסון) ומשפחותיהן. תהליך העבודה כלל מטופלים יחידים, קבוצות ומשפחותיהם תוך ליווי מחקר ופיקוח על סטודנטים לתואר שני בלימודיהם הקליניים.

אחות ראשית בארגון הבריאות העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 הוצע לה על ידי משרד הבריאות ומשרד החוץ להגיש מועמדות לתפקיד המדען הראשי בסיעוד, בארגון הבריאות העולמי בז'נבה. בשנים 1989 עד 2002 הייתה הישראלית במעמד הגבוה ביותר בארגון הבריאות העולמי, והאחות הראשונה שניהלה את המחלקה של מקצועות הבריאות בארגון. לאחר מכן, היא הקימה את המחלקה לטיפול ממושך וטיפול בית בארגון הבריאות העולמי אשר כלל מערך תכנון פיתוח ומחקר בתחום, וכן ייעוץ למשרדי הממשלה ומועצות לאומיות במדינות השונות. במהלך תקופה זו יזמה וליוותה מחקרים ופרסומים בנושאי טיפול ממושך וטיפול בית. במהלך השנים פרופסור מרים הירשפלד יעצה, ליוותה, והרצתה בתחומי בריאות וסיעוד בכל רחבי העולם. בשווייץ אושרר "המודל לסיעוד על שם הירשפלד" בחוק הסיעוד במדינה. בנוסף, התבקשה לסייע ולייעץ ביפן בהקמת התוכנית הדוקטורט הבין-אוניברסיטאית בנושאי סיעוד במצבי חירום.

שלושה מתוך הפרסומים התקבלו על ידי המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי כמכווני מדיניות:

  1. Nursing beyond the year 2000. Report of a WHO Study Group. Geneva, World Health Organization, 1994 (WHO Technical Report Series No. 842
  2. Nursing practice. Report of a WHO Expert Committee. Geneva, World Health Organization, 1996 (WHO Technical Report Series No. 860
  3. Home-Based and Long-Term Care. Report of a WHO Study Group. Geneva, World Health Organization, 2000 (WHO Technical Report Series, No. 898

ראש החוג לסיעוד המכללה האקדמית עמק יזרעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2007 עד 2013 הקימה וניהלה פרופסור הירשפלד את החוג לסיעוד במכללה האקדמית עמק יזרעאל. הירשפלד בעלת השקפת עולם הומנית חברתית, הושפעה מהאסכולה החינוכית של התאורטיקן הברזילאי פאולו פריירה[3] אשר קרא לדיאלוג של שיח שוויוני בין הלומדים למלמדים. להשקפתה, השיח נובע מחיי הלומדים, מבוסס על כבוד הדדי ומסתמך על עולמם התרבותי של הלומדים. הירשפלד מובילה גישה אקטיבית חברתית בתפיסת העולם המקצועית של הסיעוד, ומאמינה כי החינוך בסיעוד חייב להתבסס על ערכים של צדק חברתי, פלורליזם ורגישות תרבותית. לדעתה מקצוע הסיעוד חייב להתבסס על שלושה עקרונות :לימוד וצבירת ידע, חשיבה ביקורתית ויכולת אמפתית[4]. אחים ואחיות מקצועיים צריכים ללמוד כיצד להגיע למקורות מידע, עליהם ללמוד לחשוב באופן ביקורתי ולמצוא תשובות. אולם חלק נכבד בלמידת מקצוע הסיעוד חייב לכלול למידת תקשורת ורכישת מיומנויות בין אישיות, מתוך מטרה להשתחרר מקיבעונות חברתיים לרכוש יכולת אמפתית וחשיבה אתית.

הירשפלד הקימה בשנת 2008, בחוג לסיעוד במכללה האקדמית עמק יזרעאל, את התוכנית "הזדמנות להצלחה", המלווה סטודנטים בני הקהילה האתיופית, בלימודי הסיעוד. בשנת תשע"ד למדו בתוכנית כ-33 סטודנטים. התוכנית מעניקה תמיכה כלכלית, לימודית, רגשית וחברתית לסטודנטים. התקווה היא שבוגרי התוכנית יספקו גשר חשוב להבנת צורכי הבריאות של הקהילה האתיופית בישראל.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1985 פרס מחקר מהאגודה הישראלית לגרונטולוגיה
  • 1992 פרס מחקר מאגודת האחיות האונקולוגיות העולמית
  • 1994 תואר דוקטור לשם כבוד ברפואה מאוניברסיטת נוגהם שבאנגליה
  • 1995 תואר דוקטור לשם כבוד בתחום המדע, באוניברסיטה למדעי הבריאות באורגון
  • 2012 מדליה מנשיא אוסטריה עבור תרומתה למערכת הבריאות באוסטריה
  • 2014 פרס על שם דוקטור סועד חוסן חסן, מנהיגת הסיעוד במצרים, על מנהיגות גלובלית בסיעוד, מאוניברסיטת פנסילבניה
  • 2022 פרס סרינגרינדרה (מהידול) כהוקרה על תרומתה למופת להתפתחות וקידום בתחום הסיעוד, שהוענק על ידי נסיכת תאילנד מאהה צ'קרי סירינדהורן [5]. באותו מעמד קבלה גם ד"ר נורית וגנר את הפרס.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילויות מחקר

  1. Prior: Participating in WHO human resources and health systems research initiatives. Encouraging, initiating and monitoring research necessary to plan nursing/midwifery components of future health systems and the development of cost-effective and culturally appropriate nursing/midwifery interventions; home-based and long-term care: policy research
  2. Ongoing: Initiating and participating in a wide range of research related to ageing, nursing education, cross-cultural education and conflict management; Health care ethics etc.

מחקרים משותפים

  1. Bruce Rosen & Miriam Hirschfeld. The changing role of nurses in community settings in Israeli health plans. Approved for funding by the Israel National Institute of Health Policy and Health Services Research Spring, 2011
  2. Ariela Lowenstein & Miriam Hirschfeld Inequality in the Use of Community Health Services: A Comparison of Elderly Jews and Arabs Keren Maccabi, Spring 2011

חברות בארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האגודה הישראלית של האחים והאחיות בישראל
  • אגודת המחקר של האחים והאחיות בישראל
  • האגודה לגרונטולוגיה- ישראל
  • הארגון העולמי של הסיעוד האונקולוגי
  • האקדמיה היפנית למדעי ההתנהגות הבריאותית

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

M. Hirschfeld (2001) Community Home-Based Care; Action Research in Kenya. Caring for Family Members with HIV/AIDS and other chronic diseases. Implementing Community Home-based Care Geneva, World Health Organization. (document WHO/NMH/CCL/01.01) (project manager and editor).

M. Hirschfeld (2002) Lessons for Long-Term Care Policy. Geneva, World Health Organization. (document WHO/NMH/CCL/02.1) (project manager and editor).

M. Hirschfeld (2002) Current and Future Long-Term Care Needs. Geneva, World Health Organization. (document HO/NMH/CCL/02.2) (project manager and editor).

M. Hirschfeld (2002) Community Home-Based Care in Resource Limited Settings. A Framework for Action. Geneva, World Health Organization. ISBN 92 4 156213 7 (project manager and editor).

M. Hirschfeld (2002) Ethical Choices in Long-Term Care: What does Justice Require? Geneva, World Health Organization. ISBN 92 156228 5 (project manager and co-editor).

M. Hirschfeld (2002) A Long-Term Care Futures Tool-Kit.Geneva, World Health Organization & Washington, D.C. The Institute for Alternative Futures, ISBN 92 4 156233 1 (project manager and editor).

J. Brodsky, J. Habib and M. Hirschfeld. Geneva (2003) Key Policy Issues in Long-Term Care. World Health Organization, ISBN 92 4 156225 0 (project manager).

J. Brodsky, J. Habib and M. Hirschfeld. (2003). Long –Term Care in Developing Countries: Ten Country Case Studies Geneva, World Health Organization, ISNB 924 156249 8, (project manager).

M. Hirschfeld & D. Wikler (2003-2004) An Ethics Perspective on Family Caregiving. Generations, 27(4), 56-60, Winter 2003-04.

MJ Hirschfeld, (2004) Demography is destiny: the growing international need for home care services. CARING Magazine, January 2004, 23 (1), 6-9.

R. Harwood, A. Sayer & M. Hirschfeld (2004) Current and future worldwide prevalence of dependency, relationship to total population, and dependency ratios. Bulletin of the World Health Organization, April 2004, 82(4), 251-258

M. Hirschfeld, in A.J. Davis, V. Tschudin & L. de Raeve eds. (2006) The Future of Nursing Ethics. An International Perspective. Essentials of Teaching and Learning in Nursing Ethics. Edinburgh: Churchill Livingstone.

M. Hirschfeld (2006) Challenges for Israeli Nursing Education., Bridges-Israeli-Palestinian Public Health Magazine, February-March 2006, 2(2),8-11

A.Abu Awad & M. Hirschfeld, (2006) Overcoming Challenges in Nursing Education. Bridges-Israeli-Palestinian Public Health Magazine, February-March 2006, 2(2), 18-21.

Hirschfeld MJ (2007) Commissioned background paper for United Nations: World Economic and Social Survey 2007: The World Ageing Situation .Chapter VII. Viable Health Care and Long-term Care Systems for Ageing Societies

Hirschfeld MJ, (2008) Commissioned background paper for the World Health Organization, Director General's World Health Report, 2008. Long term Care - the Missing Link in PHC

M. Hirschfeld, in V. Tschudin & A.J. Davis (eds) (2008) Globalization: good or bad, for whom? The Globalization of Nursing. Oxford: Radcliffe, pp 12-24.

M. Hirschfeld, (2009) Accepting responsibility for long-term care – a paradox in times of a global nursing shortage? Journal of Nursing Scholarship, 2009 41(1), 104-111

M. Hirschfeld (2011) Pflegeethik in einer globalisierten Welt. In: Monteverde, Settimio (Hrsg.): Handbuch Pflegeethik. Ethisch denken und handeln in den Praxisfeldern der Pflege. Stuttgart: Kohlhammer, 216-230.

Arieli D., Friedman V. & Hirschfeld M.J. ((2012) Challenges on the path to cultural safety in nursing education. International Nursing Review 59(2), 187-193

Arieli, D., Mashiach-Eizenberg, Hirschfeld, M. & Friedman, V. (2012) Cultural Safety and Nursing Education in Divided Societies. Nursing Education Perspectives, 33(6),364-368

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רובינשטיין, ד'. (2013) תסמונת השיטיון ומחלת האלצהיימר-חלק ראשון. בתוך: Israeli Nursung Update, גיליון מס' 5, עמ' 17–19.
  • תורן, א' ופיקר. א': עורכות (2009) מנהיגות בלבן- ניהול סיעוד בבתי חולים. ירושלים: מאגנס האוניברסיטה העברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

http://www.eshelnet.org.il/

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמי, א'. סגל, ת'. ארלס, ז'. (2007). השומר הצעיר קן וינה, "ושוב זרחה השמש". קיבוץ ברעם:קורות
  2. ^ הירשפלד, מ' א'. (1979/1980). הטיפול הסיעודי בשירותי הקשישים. גרונטולוגיה: כתב עת בנושאי הזיקנה, 14: 34-38.
  3. ^ גור, ח'. (2007). פאולו פריירה- עשור למותו: הוראה דיאלוגית. הד חינוך (גיליון מס' 09, כרך פ"א)
  4. ^ חיפה, א'. (1 נובמבר 2006). פני הסיעוד לאן. אוחזר ב-24 1 2014, מתוך [ https://www.youtube.com/watch?v=kVV9aCL8pHQ]
  5. ^ אייכנר, איתמר (2022-10-31). "כבוד: נסיכת תאילנד העניקה פרס יוקרתי לשתי פרופסוריות ישראליות לסיעוד". Ynet. נבדק ב-2022-10-31.