מרים המגדלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריה מגדלנה בתמונה מאת אל גרקו
מרים המגדלית מתפללת - ציור של הצייר הצרפתי-הולנדי ארי שפר (1795 - 1858)
מריה מגדלנה מתוארת בדרך כלל כבעלת שיער ג'ינג'י ארוך, כפי שנראה בציור זה מאת אנתוני פרדריך אוגוסטוס סאנדיס
לאחר תחיית ישו זיהתה אותו מרים המגדלית, אך הוא ביקשה: "NOLI ME TANGERE" (אל תגעי בי). הציור מאת אלכסנדר איוואנוב (1835)

בברית החדשה,‏[1] מרים המגדלית (בגרסה הלועזית: מריה מגדלנה) מתוארת‏‏ כתומכת מרכזית בישו, ונודעה כ"שליחת השליחים" (בלטינית: apostolorum apostola). על־פי ספרי הבשורה, היא הייתה אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישו ובקומו לתחייה,‏[2] היא זו שטיפלה בגופתו אחרי שהורד מהצלב והיא (יחד עם מרים אימו של ישו) הייתה זו, לה המלאך בישר על קומו לתחייה של ישו:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ."

יום חגה חל ב־22 ביולי, בכנסייה הקתולית, בכנסייה האורתודוקסית ובכנסייה האנגליקנית.

הכינוי 'המגדלית' (מגדלנה) מרמז על עיר מוצאה - מגדלא, ששכנה לחוף הכנרת. המזוהה על ידי החוקרים עם העיר טריכיי הקדומה.

מרים מוזכרת בבשורה על-פי לוקאס באירוע שבו גירש ישו שדים (רוחות רעות) מגופן של מספר נשים. על פי הכתוב הוא גירש 7 שדים מגופה:

"ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים."

– לוקאס ח', 2

תיאור תפקידה בבשורה על-פי יוחנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבשורה על-פי יוחנן (י"ט, 25), עמדו ליד הצלב שלוש נשים בהן אמו של ישו ומרים המגדלית (ועל יד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו מרים אשת קלופס ומרים המגדלית). מרים המגדלית באה לקברו וראתה כי הוא פתוח (לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מרים המגדלית אל הקבר ותרא את האבן מוסרה מעל הקבר), קראה לפטרוס ותלמידו שיראו כי הקבר ריק. כשנשארה לבד (וישובו התלמידים וילכו אל ביתם) ראתה אדם שלא זיהתה וחשבה שהוא אחד השומרים (ותפן אחריה ותרא את ישוע עמד ולא ידעה כי הוא ישוע). היא פנתה אליו בשאלה וכששמעה את קולו זיהתה שזה אכן ישו (ויאמר אליה ישוע מרים ותפן ותאמר אליו רבוני הוא מורה), והיא זו שהפיצה את הידיעה על תחייתו (ותבא מרים המגדלית ותספר אל התלמידים כי ראתה את האדון וכזאת דבר אליה).

זהותה של מרים המגדלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגי הנצרות הקדומה מיזגו את המסופר על מרים המגדלית עם המסופר על מספר נשים פחות מוסריות, המוזכרות בבשורות השונות בשם מרים או אף ללא זיהוי שמן. אחת מהן היא ה"חוטאת" ב"הבשורה על פי לוקאס", זו שישו אמר עליה "נסלחו לה חטאותיה כי הרבה אהֶבה," ובין האחרות מרים מבית היני, המוזכרת ב"הבשורה על פי לוקאס". האפיפיור גרגוריוס הוא זה שבשנת 591 הכריז כי: "היא שלוקאס מכנה החוטאת ושיוחנן מכנה מרים מבית היני, מאמינים אנו כי זוהי אותה מרים שמתוכה גורשו שבעה שדים לדבריו של מרקוס."

הצהרה זו הפכה לעמדה רשמית של הכנסייה, אף כי לא אומצה בידי האורתודוקסים או הפרוטסטנטים, כשאלה התפצלו מהכנסייה הקתולית. בשנת 1969 חזרה בה הכנסייה הקתולית מהכרזה זו, והפרידה מחדש בין מרים המגדלית, מרים מבית היני ומרים החוטאת.

הסיבה לאיחוד בין שלוש הדמויות בימיה הראשונים של הכנסייה שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי מדובר בבלבול, או בניסיון לפשט את סיפורי הברית החדשה עבור המאמינים. מנגד, קיימת הסברה לפיה מדובר בקנוניה ובניסיון לנסות ולהוריד ממעמדה של מרים המגדלית. עמדה זו צברה פופולריות רבה לאחר פרסום הספר צופן דה וינצ'י.

המערערים על תחייתו של ישו טענו שמרים היא שהסתירה את גופתו של ישו במקום מחבוא, ומחשש שהדבר יתגלה המציאה בכוח דמיונה את סיפור תחיית המתים, מה גם שישו, כמו דתיים אדוקים בעת ההיא, לא פסק לדבר אודות כך בעקבות פירושם את חזון העצמות היבשות.

בת זוגו של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות ותפיסות מודרניות חילוניות מייחסות לה קשרים רומנטיים עם ישו עצמו. יחסיה הקרובים של מרים המגדלית עם ישו מודגשים ב"הבשורה על פי פיליפוס" - אוונגיליון אפוקריפי שאינו מקובל בכנסיות הנוצריות. באוונגיליון זה היא מתוארת כאחת מתוך ה"שלוש שצעדו תמיד בחברתו של אדוננו: מרים אמו, אחותו והמגדלית, זו הנקראת בת־לוויתו. אחותו ואמו ובת־לוויתו היו כולן מרים. ובת־לוויתו של המושיע היא מרים המגדלית". המילה היוונית koinonos, המשמשת לתיאור המילה מרים, אמנם מתרגמת לעתים כ"בת־לוויה", אך תרגום מדויק יותר יהיה "שותפה" או "בת זוג", אישה שעימה מקיים אדם יחסי מין. שני עמודים לאחר מכן יש פסקה נוספת המדגישה את הדימוי המיני של היחסים:"אך ישוע אהב אותה יותר מכל תלמידיו ונשק לה תדיר על [פיה]. שאר תלמידיו נעלבו מאוד וביטאו את מורת רוחם. הם שאלו אותו, "מדוע אתה אוהב אותה יותר מאתנו?" והמושיע ענה להם, "מנין לכם שלא אוהב אתכם כשם ש[אוהב] אותה?"

הקיסרית הלנה בנתה במאה הרביעית כנסייה במגדל לכבודה של מרים.

על הר הזיתים בירושלים נמצאת כנסייה המוקדשת למרים המגדלית - כנסיית מריה מגדלנה.

אחרי הצליבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש אגדות שונות על מעשיה של מרים אחרי צליבת ישו. לפי האגדה הנפוצה ביותר היא הפליגה בסירה דולפת לגאליה ונטמעה בקהילה היהודית שם. אגדות שונות מתארות את נסיעתה, בלווית אנשים שונים מאגדה לאגדה. בהם משרתת שחורה בשם שרה, מרים אמו של יעקב, מרים שלומית, יוסף הרמתי, אלעזר, מרתה, מקסימינוס הקדוש (ההגמון הראשון של אקס), וכן בנו או בתו של ישו המתוארים כ"גביע הקדוש" המכיל את דמו של ישו. סוף מסעם היה בשפך הרון, במקום הקרוי היום סנט מארי לה מאר (המרים הקדושה של הים). לזכר הגעתם לכאורה למקום נבנתה במקום כנסייה מפוארת בה יש מזבח המוקדש לשרה המצרייה (שרה קאלי). שרה זו היא קדושה לבני הרומה.

בולות אפיפיוריות בחתימתם של לוציוס השלישי, אורבאנוס השלישי וקלמנטיוס השלישי אישרו כי מרים המגדלית אכן קבורה בצרפת.

מרים המגדלית בכתבי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מובאות כמה התייחסויות שליליות ל'מרים מגדלא שער נשייא' (קולעת - יוצרת גדילים - בשיער הנשים) או 'מרים מגדלא דרדקי' (מטפלת התינוקות).‏‏‏[3] דמות זו זוהתה בטעות כמרים המגדלית, אולם זיהוי זה מופרך, שכן הוא מתבסס על קריאה שגויה של המילה הארמית 'מגדלא' המשמשת במשפט כחלק מתיאור מקצועה של האשה, ולא כתיאור מוצאה. למרות זאת יש הטוענים שזוהי אכן מרים מגדלנא וכפי שבעלי התוספות במסכת חגיגה פירשו כי 'מרים מגדלא שער נשייא' הייתה "אמו של 'פלוני", כאשר הכוונה כנראה לישו.

הבשורה על פי מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הבשורה על פי מרים" הוא ספר חיצוני לברית החדשה, שנטען כי נכתב על ידי מרים המגדלית.

בשנת 1896 רכש מלומד גרמני בשוק של קהיר מגילת פפירוס והעביר אותה לברלין. במגילה, הקרויה "הבשורה על פי מרים" יש התייחסות שונה במקצת לסיפור הצליבה ולתפקידה של מרים המגדלית בהתרחשות. על פי הכתוב במגילה, ישו, שאהב אותה יותר מאשר את שאר תלמידיו, מסר למרים דרשה אותה היא נשאה בשמו באזני שאר תלמידיו.

בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזמרת סנדרה יצא שיר בשנת 1985 ששמו "maria magdalena" והפך ללהיט גדול. מרים מוזכרת גם בשירה של הזמרת ליידי גאגא Bloody Mary (מרים המדממת), מתוך האלבום Born This Way, ובו מתוארים רגעיו האחרונים של ישו לאחר שנתפס בידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס, וטיפולה בו לאחר מותו; כמו כן, גאגא מופיעה בקליפ לשיר "Judas" בתור מרים המגדלית ולצידה ישו ושליחיו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרים המגדלית נזכרת בשמה תריסר פעמים בברית החדשה‏.
  2. ^ ‏על פי הבשורה על-פי מרקוס היא הייתה האשה היחידה שנכחה בצליבה.‏
  3. ^ ‏בבלי שבת דף ק"ד, ע"ב; חגיגה, דף ד', ב; ‏סנהדרין ס"ז, א ועוד