מרינוס הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרינוס הקדוש
Marino als steinhauer.png
מרינוס הקדוש בעת מלאכתו כסתת
תאריך לידה לא ידוע בראב?
תאריך פטירה 3 בספטמבר 366 בסן מרינו
קדוש ב הכנסייה הקתולית
חג 3 בספטמבר
פטרון של סן מרינו, העיר סן מרינו, סתתים
מרינוס הקדוש ובידו דגם העיר סן מרינו

מרינוס הקדוש (איטלקית San Marino diacono; קרואטית Sveti Marin) הוא קדוש נוצרי והקדוש המגן של הרפובליקה של סן מרינו ושל העיר סן מרינו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר גרסאות סותרות באשר לתולדות חייו של מרינוס הקדוש. לפי המסורת המקובלת הוא היה סתת בן האי ראב בדלמטיה, כיום בקרואטיה, אשר נמלט מארץ מולדתו כדי להציל עצמו מרדיפות הקיסר דיוקלטיאנוס. הוא הגיע לרימיני באיטליה והמשיך בעבודתו כסתת אבן. את האבן לצורכי מלאכתו חצב בהר טיטאנו (Monte Titano) השוכן כיום בסן מרינו. אישה מוכת שגעון שהגיעה מדלמטיה, נטפלה אליו ורדפה אותו בטענה כי היא אשתו, ולפי גרסה אחרת ניסתה לפתות אותו, והוא נמלט ממנה והסתתר מפניה משך שנה. משהתגלה, צם משך שישה ימים וביום השישי הניחה לו. מרינוס ריפא אותה משגעונה וניצר אותה. לאחר מכן, בשנת 301 עבר להתבודד בהר טיטאנו, ופי גרסה אחרת התבודד שם לראשונה עת נמלט מאותה אשה.

בהר טיטאנו המשיך מרינוס בעיסוקו בסיתות אבן והפיץ את הנצרות. בעלת האדמה, פליקיסימה, גבירה מרימיני, התנצרה עם 53 אחרים מבני קהילתה, לאחר שמרינוס ריפא את בנה הנכה, וריסימו, ועם מותה הורישה את השטח לקהילה. בשנת 313 מינה הבישוף של רימיני את מרינוס לבישוף. הוא מת ב-3 בספטמבר 366 שנקבע כיום חגו. מקובל כי לאו הקדוש היה ידידו של מרינוס הקדוש וסתת אבן כמוהו. לאו הקדוש התיישב במקום שהיה לעיירה סן לאו על גבול סן מרינו בתחומי איטליה. שתי הערים - סן מרינו וסן לאו - הן ערים תאומות והבזיליקות בשתי הערים הן בזיליקות משנה של הדיוקסיה של סן מרינו-מונטפלטרו.

גרסה שונה לחלוטין לחייו של מרינוס הקדוש‏‏‏[1] גורסת כי הגיע להר טיטאנו כבר בשנת 257, היינו לפני תקופתו של הקיסר דיוקלטיאנוס, ולפי גרסה זו מת בשנת 301. מחקרים מודרניים טוענים כי הקדוש חי במאה ה-6 או ה-7, וכי תולדות חייו הותאמו לצרכים פוליטיים מאוחרים‏‏‏[2].

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת היו מילותיו האחרונות של הקדוש:

"Relinquo vos liberos ab utroque homine"
"הנני מותיר אתכם חופשיים משניהם"

באימרה זו התכוון הקדוש לאפיפיור ולקיסר הרומי. האימרה הייתה לאחד היסודות בתחושת העצמאות של סן מרינו, והמילה "LIBERTAS" ("חירות") הייתה למוטו הלאומי, אם כי ברי שמקורה של המסורת הוא בימי הביניים. מסורת זו הביאה גם לכיתוב המופיע על האפריז של בזיליקת סן מרינו:

"DIVO MARINO PATRONO ET LIBERTATIS AUCTORI SEN. P.Q"‏‏‏[3]
"למרינו השמיימי, מגן ומייסד החירות. (מן) הסנאט והעם"

Basilica rsmaa.jpg
Magnify-clip.png

בזיליקת סן מרינו היא מקום הפולחן המרכזי של הקדוש, שהיה לקדוש לאומי המזוהה באופן כמעט נרדף עם המדינה. הוא נחשב למייסד המדינה, ויום חגו הוא גם החג הלאומי של הרפובליקה. חלק משרידיו שמורים מתחת למזבח המרכזי במבנה לאחר שהתגלו ב-3 בספטמבר 1586, וחלק מהם נתרמו ב-1595 לאי ראב. חלק מגולגולתו שמור בתיבת כסף וזהב המונחת מאז 1602‏‏‏[4] לימין המזבח.

עד המאה ה-17 נהוג היה לתאר את הקדוש כאיש צעיר, אך לאחר מכן החלו לייחס לו חזות של אדם מבוגר ומזוקן. הוא מתואר פעמים רבות כשהוא אוחז בפטיש סתתים, או על בהקשרו של הר טיטאנו ושלוש מצודותיו. בדרך זו הוא מופיע גם על צידן האחורי של מטבעות 20 סנט אירופי של סן מרינו‏‏‏[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרינוס הקדוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו לדוגמה כאן
  2. ^ San Marino site
  3. ^ ‏"חירות" (LIBERTAS) היא מוטו המדינה‏
  4. ^ ‏ולפי גרסה אחרת מאז 1713
  5. ^ Iconography of Marino da Arbe