מרינר אקלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרינר אקלס, 1937
בניין הבנק הפדרלי בוושינגטון על שם מרינר אקלס

מרינר סטודרד אקלסאנגלית: Marriner Stoddard Eccles;‏ 9 בספטמבר 1890 - 18 בדצמבר 1977) היה איש עסקים ובנקאי אמריקאי, ששימש כיושב ראש מועצת הנגידים של הבנק הפדרלי (הבנק המרכזי (פדרל ריזרב) של ארצות הברית) בין השנים 1934 ל-1948.

אקלס נולד בלוגן שביוטה, בנם הבכור מבין תשעה ילדים של הלן ודייוויד אקלס, איש עסקים ובנקאי מצליח מיוטה. אקלס למד בקולג' מורמוני מקומי ושימש כמיסיונר הכנסייה בסקוטלנד. לאחר שובו מהשליחות השתלב בעסקי המשפחה. כשנפטר אביו ב-1912 התחלקו עסקיו בין משפחות שלושת נשותיו, כשאקלס לוקח על עצמו את ניהול החלק שירשה אמו. תוך שנים מעטות הרחיב את עסקי הבנקאות, וביחד עם אחיו ג'ורג' הוביל מהלך איחוד עם משפחת בראונינג, שיצר רשת בנקים גדולה במערב ארצות הברית תחת השם אקלס-בראונינג.

במהלך השפל הגדול עמד בהצלחה במספר משברי הסתערות משיכות (Bank Run) בעוד בנקים רבים אחרים קרסו. כבנקאי מוביל דחף לרפורמות במערכת הפיננסית האמריקאית, שהובילו לחקיקת חוק החירום של 1933, חוק השיכון של 1934 וחוק גלאס-סטיגל.

לאחר תפקיד קצר במחלקת האוצר של ארצות הברית מונה על ידי הנשיא פרנקלין רוזוולט לדירקטוריון הבנק הפדרלי בוושינגטון די.סי, אקלס הוביל לרפורמה בבנק המרכזי, עם חוק הבנקאות של 1935, ובעקבות יישומה הפך ליו"ר הראשון של מועצת הנגידים, תפקיד בעל סמכויות נרחבות באופן משמעותי. הוא כיהן בתפקיד עד פברואר 1948 ולאחר מכן כחבר מועצה עד 1951.

במהלך שנותיו כיו"ר הבנק הפדרלי תמך אקלס במתן תמריצים לפרויקטים והשקעות על מנת להניע את הכלכלה האמריקאית ולהוציאה מהמשבר, הוא מזוהה ברעיונותיו עם הכלכלה הקיינסיאנית. כמו כן שותף אקלס בדיונים שהובילו להסכם ברטון-וודס ב-1944.

אקלס פרש מהמועצה בשל סכסוך על סוגיות עצמאות הבנק הפדרלי מול מחלקת האוצר, הוא חזר ליוטה והרחיב את עסקיו הפרטיים. אקלס נודע כנדבן שתרם למוסדות השכלה, ספריות ציבוריות ולהקמת קרן אקלס שתמכה בפעילויות רבות נוספות.

לאחר מותו קבע הקונגרס כי הבניין הראשי של הבנק הפדרלי בבירה ייקרא על שמו של אקלס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]