מרי איינסוורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרי איינסוורת'אנגלית: Mary Ainsworth)‏ (1 בדצמבר 191321 במרץ 1999) פסיכולוגית התפתחותית אשר תרמה לתאוריית ההתקשרות. מפתחת פרדיגמת "סיטואציית הזר" , שמטרתה בחינה וסיווג סגנון התקשרות של פעוטות וילדים צעירים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי איינסוורת' (במקור סטלר) נולדה באוהיו לצ'ארלס ומרי סטלר, כבכורה מבין שלוש בנות. הוריה של מרי היו בוגרי "דיקנסון קולג'" ואיינסוורת' תיארה כי הוריה ראו בהשכלתן של שלוש הבנות כחשובה במיוחד, וכי ההורים הניחו שבבגרותן הן יגיעו למסלול של לימודים אקדמאים‏[1]. איינסוורת' סיפרה על עצמה כי הייתה קרובה לאביה אך פחות קשורה לאמה.

כשהייתה בת חמש משפחתה עברה לקנדה בעקבות עבודתו של אביה, ושם היא בילתה את רוב שנותיה הצעירות.

בגיל חמש-עשרה איינסוורת' קראה את ספרו של ויליאם מקדוגל - "Character and the Conduct of Life", והוא לטענתה גרם לה לראות כי ניתן להבין את מעשיו של אדם על ידי בחינת עולמו הפנימי ולא בהכרח דרך הקונטקסט הסביבתי שלו. לאחר הבנה זו החליטה איינסוורת' ללמוד פסיכולוגיה.

בשנת 1929 נרשמה איינסוורת' ללימודים אקדמאים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורנטו, ושם, לאורך עשור, היא סיימה לימודי תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה וכן דוקטורט בנושא פסיכולוגיה התפתחותית. במשך 3 שנים המשיכה איינסוורת' ללמד באוניברסיטה כחברת סגל.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, איינסוורת' הצטרפה לדיוויזיית הנשים בצבא הקנדי, ושרתה שם כמאבחנת ומראיינת ‏[2]. היא התקדמה במהירות בדרגות ובתפקידים, וב1945 הגיעה לדרגת מייג'ור, המקבילה לרב סרן בישראל.

לאחר סיום המלחמה איינסוורת' חזרה לאוניברסיטת טורונטו והמשיכה ללמד שם.

בשנת 1950 היא נישאה ללאונרד איינסוורת', והזוג עבר להתגורר בלונדון על מנת להשלים את הדוקטורט של לאונרד. לאחר מעברם של הזוג ללונדון איינסוורת' החלה לעבוד כחוקרת במעבדת טביסטוק בלונדון, תחת החוקר ג'ון בולבי.

עבודתה המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינסוורת' החלה את דרכה המחקרית במהלך התואר השני שלה, במכון לחקר הילד באוניברסיטת טורנטו, שם היא הצטרפה למחקרו של Blatz. המחקר עסק בתיאורית הביטחון של Blatz ‏[3]. בהקשר זה כתבה איינסוורת' (אז בשם סטלר) ב1940 כי "כאשר ביטחון במשפחה חסר, האינדיבידואל מוגבל בשל החוסר בבסיס בטוח, ממנו הוא יכול לצאת אל העולם ולפעול" ‏[4]. באופן המעיד על המשך דרכה המקצועית, כבר בעבודת הדוקטורט שלה בנושא תיאורית הביטחון, ניסתה איינסוורת' לתקף את רעיונותיה באופן מדעי. היא עשתה זאת על ידי שאלוני דיווח עצמי, שהיו בתקופה זאת נדירים למדי בתחום המחקר הפסיכולוגי ‏[5].

לאחר סיום שירותה הצבאי, באוניברסיטת טורונטו, איינסוורת' החלה לעבוד יחד עם קלופר על טכניקת ניתוח של מבחן הרורשאך ‏[6].

עבודתה במעבדת טביסטוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסןף 1950 איינסוורת' הצטרפה למעבדת טביסטוק בלונדון, תחת הנחייתו של ג'ון בולבי, שם הם חקרו את השפעתו של ניתוק ממושך מהאם בילדות הצעירה על בריאותם הנפשית של ילדים. במעבדה, איינסוורת' נפגשה עם ג'ימס רוברטסון, חוקר פסיכולוגית ילדים שהתעמק בשיטות של תצפית נטורליסטית לשם מחקר, והושפעה ממנו עמוקות. איינסוורת' החליטה שבמחקר הבא שתבצע היא תשתמש בשיטות של תצפית נטורליסטית ‏[7].

ב1956 חוקרים מרכזיים במעבדה הוציאו יחד את המאמר " The effects of mother-child separation: A follow-up study" ‏[8]. מאמר זה היווה יריית פתיחה לתחילת פרסומם של תכנים בנוגע לתאוריית ההתקשרות. תרומתה של איינסוורת' למאמר היה מערכת סיווג של שלושה דפוסי התקשרות שהראו הילדים שהשתתפו במחקר. שלושת הדפוסים היו: ילדים שהגיבו באופן חיובי חזק לאימותיהם, ילדים שהגיבו באופן אמביוולנטי לאימהות, וילדים שלא הגיבו באופן חיצוני להימצאות האם, נראו אדישים לנוכחותה, או הגיבו אליה בעוינות.

תרומתה המרכזית לפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתם המשותפת של איינסוורת' וג'ון בולבי בנתה את תאוריית ההתקשרות. עבודתה של איינסוורת' ביצירת פרדיגמת סיטואציית הזר סיפקה יכולת למדוד באופן אמפירי את התאוריה של בולבי, וכן הרחיבה אותה בכך שיצרה סיווג צורות התקשרות שונות, בנוסף היא הראתה כי רגישות אימהיות לסימני התינוק [דרושה הבהרה] הציעה כי דמות ההתקשרות מהווה בסיס בטוח ממנו הפעוט יכול לצאת ולחקור את העולם. זאת ועוד, איינסוורת' הייתה מהראשונות בתחום הפסיכולוגיה שיצרה פרדיגמה שבחנה תיאוריה פסיכולוגית באופן ניסויי, ובכך תרמה לצורת החשיבה והמחקר בתחום כולו. השפעה זאת ניכרת במיוחד בתחום הפסיכולוגיה התפתחותית. ‏[9]

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ O'Connell, A.N., & Rusoo, N.F. (1983). Models of achievement: Reflections of eminent women in psychology. New York: Columbia University Press.
  2. ^ Main, M. (1999). Mary D. Salter ainsworth: Tribute and portrait. Psychoanalytic Inquiry, 19(5), 682-736.‏
  3. ^ Blatz, W. (1940), Hostages to peace: Parents and the children of democracy. New York: Morrow.
  4. ^ Salter, M. D. (1940). An evaluation of adjustment based upon the concept of security. University of Toronto Press
  5. ^ Bretherton, I. (1992). The origins of attachment theory: John Bowlby and Mary Ainsworth. Developmental psychology, 28(5), 759.‏
  6. ^ Klopfer, B., Ainsworth, M. D., Klopfer, W. F., & Holt, R. B., (1954). Developments in the Rorschach technique (Vol. 1). Yonkers-on-Hudson, NY: World Book
  7. ^ Ainsworth, M. D. S. (1983). A sketch of a career. In A. N. O’Connoll & N. F. Russo (Eds.), Models of achievement: Reflections of eminent women in psychology (pp. 200-219). New York: Columbia University Press,
  8. ^ Bowlby, J,, Ainsworth, M., Boston, M., & Rosenbluth, D. (1956), The effects of mother-child separation: A follow-up study. British Journal of Medical Psychology, 29, 2 11-247.
  9. ^ Bretherton, I. (1992). The origins of attachment theory: John Bowlby and Mary Ainsworth. Developmental psychology, 28(5), 759.‏