מרי אסטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד השער של המהדורה השלישית של הספר "A Serious Proposal" - הצעה רצינית

מרי אסטלאנגלית: Mary Astell;‏ 1666 - 1731) הייתה הוגת דעות אנגליה, ממבשרות הפמיניזם המוקדמות, שכתבה בזכות הזדמנויות חינוך שוות לנשים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטל גדלה במשפחה בעלת אמצעים בניוקאסל באנגליה. היא הייתה בת לאב אנגליקני שמרן ומלוכני, שניהל חברה מקומית לפחם. בילדותה קיבלה חינוך בלתי פורמלי, אך מקיף, מדודה, איש כמורה לשעבר, אשר בשל נטייתו למשקאות חריפים גורש משורות הכנסייה.

כאשר הייתה אסטל בת 13, מתו אביה ודודה, והותירו אותה ללא נדוניה. שאר נכסי המשפחה הושקעו בחינוכו הגבוה של אחיה הגדול, ומרי ואמה עברו לגור עם דודתה.

בשנת 1688, כאשר הייתה מרי בת 22, מתו גם אמה ודודתה, ומרי עברה ללונדון. שם החלה להיות מוכרת בחוגי נשים בעלות נטייה לספרות ואומנות שפעלו בלונדון באותו הזמן, כליידי מרי צ'אדלי, אליזבת תומס, ג'ודית דרייק, אליזבת אלסטוב וליידי מרי וורטלי מונטגיו שסייעו לה ופירסמו את יצירותיה. מרי זכתה לחסדו של הארכיבישוף מקנטרברי, ויליאם סנקרופט, שסייע לה באופן כספי והציג אותה בפני מוציאים לאור.

שני ספריה הידועים ביותר: "A Serious Proposal to the Ladies, for the Advancement of Their True and Greatest Interest" (הצעה רצינית לגברות, לקידום האינטרס האמיתי והעליון שלהן) (1694) ו-"A Serious Proposal, Part II" (הצעה רצינית, חלק שני) (1697) משרטטים את תוכניתה של אסטל ליצירת מנזרים אנגליקנים שיסייעו במתן השכלה חילונית ודתית לנשים. אסטל רצתה שכל הנשים תקבלנה את אותן ההזדמנויות כגברים לבלות את הנצח בגן העדן בצל כנפי האל, והיא האמינה שהדרך לכך היא באמצעות מתן חינוך ראוי. החינוך בסגנון הנזירי שהציע אמור היה לאפשר לנשים לחיות בסביבה מוגנת, ללא ההשפעה של החברה הפטריארכלית החיצונית.

בתחילת העשור העשירי של המאה ה-17 התכתבה אסטל עם הפילוסוף ג'ון נוריס מבמרטון, לאחר שקראה את ספרו "Practical Discourses, upon several Divine subjects" (שיח מעשי על מספר נושאים שמימיים). ההתכתבות מאירה את מחשבותיה של אסטל בנוגע לאל ולתאולוגיה. נוריס סבר שהמכתבים ראויים לפרסום, וקיבל את הסכמתה של אסטל לפרסמם תחת הכותרת "Letters Concerning the Love of God" (מכתבים המספרים על אהבת האל) ב-1695. שמה לא הופיע בספר, אך עד מהרה התגלתה זהותה, וסגנון כתיבתה זכה לשבחים.

אסטל מתה ב-1731, מספר חודשים לאחר שעברה ניתוח כריתת שד בשל גידול שפשה בחזה. את ימיה האחרונים בילתה בבדידות בחדרה, בו הוצב כבר ארון מתים, והתייחדה עם אלוהיה. כיום ידועה אסטל בשל יכולתה לשיח חופשי הן עם גברים והן עם נשים בתקופתה, ובשל היותה הראשונה שהעלתה את מעמד הנשים בחברה לדרגה של ויכוח פילוסופי, מבלי להתבסס על טיעונים היסטוריים, בדומה לניסיונות שנערכו לפניה. בכך הושפעה מהפילוסוף דקארט, שהתאוריה שלו על הדואליזם של הגוף והשכל איפשרה לאסטל לקדם את הרעיון שנשים בורכו באותה מידה של שכל כגברים, ולכן אין להתייחס אליהן באופן הגרוע בו התייחסו אליהן. אנשי ההשכלה בני דורה, ואלו שיגיעו אחריה, כז'אן ז'אק רוסו, החלו להטיף לדעה כי האדם מטבעו נולד חופשי, בניגוד לסדר האבסולוטיסטי הפאודלי הישן, בו נולד האדם כשהוא כבול למערכת של הירארכיה חברתית נוקשה. משפטה של מרי אסטל המתייחס לדעות אלו, והמצוטט בכתבי הפמיניסטיות עד היום הינו - "אם כל הגברים נולדו חופשיים, מדוע נולדו כל הנשים משועבדות?"

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Serious Proposal to the Ladies for the Advancement of their True and Greatest Interest. London, 1694, 1697, 1701
  • Letters Concerning the Love of God, between the author of the 'Proposal to the Ladies' and Mr John Norris. London, 1695
  • Some Reflections upon Marriage. London, 1700
  • Moderation Truly Stated: A Review of a Late Pamphlet Entitul'd 'Moderation a Vertue' with a Prefatory Discourse to Dr D'Avenant Concerning His Late Essays on Peace and War. London, 1704
  • A Fair Way with the Dissenters and their Patrons. London, 1704
  • An Impartial Enquiry into the Causes of Rebellion and Civil War in This Kingdom. London, 1704
  • The Christian Religion as Profess'd by a Daughter of the Church of England. London, 1705
  • Bart'lemy Fair, or An Enquiry after Wit. London, 1709

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mary Astell, Political Writings. Patricia Springborg, ed. (Cambridge, 1996).
  • R. Perry, The Celebrated Mary Astell: An Early English Feminist. (Chicago, 1986)
  • Kinnaird, Joan. "Mary Astell: Inspired by Ideas." The article can be found in: Spender, Dale (ed.), Feminist Theorists: Three Centuries of Key Women Thinkers, Pantheon 1983, ISBN
  • Kinnaird, Joan. "Mary Astell and the Conservative Contribution to English Feminism." Journal of British studies XIX(1): 53-75, 1979.
  • Stanton, Kamille Stone. "'Affliction, the Sincerest Friend': Mary Astell's Philosophy of Women's Superiority through Martyrdom." Prose Studies 29:1. April, 2007: 104-114.
  • Stanton, Kamille Stone. "Male Feminists, Mary Astell (1668-1731) and Seventeenth-Century Anglican Anxiety." Topic 56. November, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]