מרי ג'יי בלייג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרי ג'יי בלייג'
מרי ג'יי בלייג', 2006
מרי ג'יי בלייג'
מידע כללי
שם לידה מרי ג'יין בלייג'
מקור ניו יורק, ארצות הברית
שנות פעילות 1992-היום
סוגה היפ הופ, סול, היפ הופ סול

מרי ג'יין בלייג'אנגלית: Mary J. Blige), היא זמרת היפ הופ, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז, מפיקת תקליטים ושחקנית אמריקאית. בלייג' היא זוכת פרס אגדות מוזיקה עולמיות[דרושה הבהרה] על כך ששילבה בין היפ הופ למוזיקת נשמה בשנות ה-90 של המאה העשרים. היא ידועה בעולם כ"מלכת ההיפ הופ סול", כינוי בו זכתה על יצירתה את סוגת ההיפ הופ סול.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלייג' נולדה ב-11 בינואר 1971 בברונקס, ניו יורק. היא השנייה מבין ארבעה ילדים לקורה (אחות) ותומס (מוזיקאי ג'אז) בלייג'. אביה לימד אותה לשיר. כשבלייג' הייתה בת 4 אביה, שהיה אלים כלפי אמה, נטש את המשפחה. בלייג' בילתה את ילדותה בסאוונה, ג'ורג'יה, שם שרה בכנסייה. משם עברה ליונקרס, ניו יורק שם התגוררה עם אמה, אחותה הגדולה, חמישה בני דודים ושתי דודותיה. היא נשרה מהלימודים בכיתה י"א.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלייג' זכתה בכמה פרסי גראמי ובפרס אגדות מוזיקה עולמיות[דרושה הבהרה] על היפ הופ וסול. נכון לשנת 2008, מכרה בלייג' כ-65 מליון אלבומים בכל העולם. המנעד הקולי שלה מתפרש על ארבע אוקטבות, והיא שרה באלטו וגם בסופרן ומצו-סופרן. בלייג' ציינה את פאטי לה-בל, אניטה בייקר, ארית'ה פרנקלין וצ'אקה קאהן כארבע מהזמרות מהן הושפעה.

1971 - 1990: התחלת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 הקליטה בלייג' גרסה מאולתרת לשיר של אניטה בייקר בתא הקלטה בקניון בווייט פליינס בניו יורק. בן זוגה של אמה השמיע את הקלטת לג'ף רד, אמן ואחראי רפרטואר בחברת התקליטים "תקליטי אפטאון". רד העביר את ההקלטה למנכ"ל החברה, אנדרה הארל, שנפגש עם בלייג' ובשנת 1989 החתים אותה לחברה. בלייג' הייתה האישה הראשונה שהוחתמה בחברה. לאחר החתמתה בחברה נותר מצב הקריירה של בלייג' רדום בגלל התמקדות החברה באמניה המבוססים יותר. מדי פעם שימשה בלייג' כזמרת רקע לאמנים בחברה. בשנת 1990 היא הוצגה כזמרת הליווי של רד בהופעה באפולו ת'יאטר. באותה שנה השתתפה בהקלטה ובקליפ של אמן אחר בחברה. בשנת 1991 הופיעה בשידור חוזר בטלוויזיה כזמרת הליווי של ג'ף רד בהופעה באפולו. בסתיו 1992 הופיעה יחד עם אמן נוסף אך החשיפה הרחבה שלה בארצות הברית הייתה בשנת 1992, כשהופיעה בMTV.

1991 - 1993: What's The 411?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת אלבום הבכורה של בלייג' החלה בשנת 1992 תחת פיקוחו של מנהל אמנותי באפטאון - המוזיקאי שון קומבס. ב-28 ביולי 1992 הוציאה אפטאון את האלבום "What's The 411?". הסינגל הראשון מתוכו, "You Remind Me", הגיע למקום הראשון במצעדי האר-אנד-בי באותו קיץ. הסינגל השני, "אהבה אמיתית", יצא בסתיו. גם הוא כמו קודמו טיפס לצמרת מצעד האר-אנד-בי ושני הסינגלים קיבלו תקליט זהב על מכירותיהם. עוד סינגלים יצאו בשנת 1993, כולל גרסת כיסוי לשיר של רופוס "Sweet Thing" והשיר "Love No Limit".
בסוף שנת 1993 "What's The 411?" מכר 3 מיליון עותקים. בינתיים הוציאה בלייג' סינגל היפ הופ "You Don't Have To Worry". לאור הצלחתה כינה אותה קומבס "מלכת ההיפ הופ סול". שם האלבום נלקח מעבודתה הקודמת כנציגת שירות. על מנת להשאיר את הסינגלים מהאלבום במצעדים יצא אלבום רמיקסים ל"What's The 411?" בזמן עבודתה של בלייג' על אלבומה הבא.

1994 - 1996: My Life[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בנובמבר 1994 הוציאה אפטאון את אלבומה השני של בלייג', "My Life", שוב תחת פיקוחו של קומבס, למרות עזיבתו את החברה. קומבס שימש כמפיק שותף לכל שירי האלבום פרט לשיר אחד, וגם החל לשמש כמנהלה האישי של בלייג'. שלא כמו אלבום הבכורה שלה, הפעם בלייג' לקחה חלק ניכר בכתיבת השירים לאלבום אותם ביססה על חייה האישיים.
הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Be Happy" נכנס למקום 29 ומקום 6 במצעד "100 המובילים" ומצעד האר-אנד-בי בהתאמה. בתחילת 1995 יצאה גרסת כיסוי לשירה של רוס רויס מ-1976, "I'm Goin' Down". השיר היה לסינגל הראשון של בלייג' שנכנס ל-20 הגדולים במצעד הבריטי. עוד סינגלים מהאלבום: "You Bring Me Joy" ו-"I Love You". שני שירים מהאלבום שלא יצאו כסינגלים אך זכו להשמעות רבות ברדיו הם "Marry Jane (All Night Long)" ו-"My Life". שני האחרונים יצאו כסינגלים רק בבריטניה.
האלבום זכה בפלטינה משולשת.
למרות הצלחת האלבום ותהילתה הגוברת, העידה בלייג' מאוחר יותר שבאותה תקופה נאבקה בהתמכרותה לאלכוהול וסמים ונמצאה במערכת יחסים אלימה עם בן זוגה דאז, קייסי היילי. היא סבלה גם מדיכאון.
בלייג' עסקה בפרויקטים חיצוניים כמו הקלטת פתיחים לסדרות טלוויזיה, שיתופי פעולה עם אמני היפ הופ אחרים. שיתוף הפעולה שלה עם מת'וד מן הביא לזכייתה בגראמי, בעוד ששיתוף הפעולה שלה עם בייביפייס היה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלה עד אז. האלבום שלה עצמו היה מועמד לגראמי בקטגורית "אלבום אר-אנד-בי הטוב ביותר" אך הפסיד לאלבומה של להקת TLC.

1997 - 1998: Share My World[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 באפריל 1997 יצא אלבומה השלישי של בלייג', "Share My World" על ידי חברת התקליטים MCA (חברת אם של אפטאון שהייתה בתהליכי פירוק). קומבס ובלייג' פירקו את שותפותם האמנותית. את מקומו מילאו טראקמאסטרס וסטיב סטאוט כמפיקים בפועל. בהפקת האלבום נטלו חלק ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, צ'אק ת'ומפסון, אר. קלי, בייביפייס ורודני ג'רקינס.
האלבום נוצר בתקופה בה ניסתה בלייג' לשקם את חייה האישיים ולהיגמל מסמים ואלכוהול. כמו כן סיימה את מערכת היחסים עם היילי. בהשראת קורותיה נוצרו שירים אופטימיים, קצביים ושמחים יותר באלבומה כמו "Love Is All We Need" ו"Share My World". האלבום נכנס למקום הראשון במצעד הבילבורד והניב חמישה להיטים: "Love Is All We Need" (יחד עם נאס), "I Can Love You" (עם ליל' קים), "Everything", "Missing you" (רק בבריטניה)ו-"Seven Days". האלבום היה למצליח ביותר של בלייג' מבחינה מסחרית, עם מכירות של 3 מיליון עותקים בארצות הברית.
בתחילת 1998 זכתה בלייג' בפרסי המוזיקה האמריקאית בפרס עבור "אלבום ההיפ הופ/ אר-אנד-בי האהוב".
בקיץ פתחה בלייג' מסע הופעות בשם "Share My World Tour" שהניב אלבום זהב בשם "The Tour". מהאלבום יצא סינגל אחד, "Misty Blue".

1999 - 2000: Mary[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוגוסט 1999 יצא אלבומה הרביעי של בלייג'. האלבום "Mary" סימן התרחקות של בלייג' מסגנון ההיפ הופ המוכר שלה, והציג שילובים שונים של מוזיקת נשמה של שנות ה-70' ושנות ה-80'. ב-14 בדצמבר אותה שנה יצא האלבום שוב יחד עם דיסק בונוס בו הקליפים לסינגלים "All That I Can Say", "Deep Inside" ושתי רצועות בונוס: "Sincerity" (עם נאס ו-DMX) ו-"Confrontation" (בשיתוף פעולה עם צמד ההיפ הופ פאנקמאסטר פלקס וביג קאפ, במקור מאלבומם מ-1999 "The Tunnel"). האלבום התקבל באהדה רבה על ידי המבקרים והיה לאלבומה שזכה להכי הרבה תארים ומועמדויות. האלבום קיבל פלטינה כפולה על מכירות של כמעט 2 מיליון עותקים.
האלבום לא שיחזר את ההצלחה המסחרית של האלבום הקודם של בלייג', למרות שהסינגלים שיצאו מהאלבום: "All That I Can Say", "Deep inside", your Child" ו-"Give Me You" זכו לכמות השמעות נכבדת ברדיו. בינתיים ניסתה MCA להרחיב את קהל היעד של בלייג' גם לרחבות הריקודים עם שחרור אלבום גרסאות דאנס של "Mary". הרמיקס ל"Your Child" נכנס למקום 10 במצעד בילבורד של שירי הדאנס בשנת 2000.
בשנת 2000 הופץ ביפן בלבד אוסף בשם "Ballads". האלבום כלל גרסת כיסוי לשירו של סטיבי וונדר "Overjoyed" והקלטות קודמות לשירה של ארית'ה פרנקלין "You Make Me Feel (Like A Natural Woman)" ושירה של דורות'י מור "Misty Blue".

2000 - 2001: No More Drama[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוגוסט 2001 MCA הוציאה את האלבום החמישי של בלייג' - "No More Drama". הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Family Affair" (הופק על ידי ד"ר דרה), הפך לסינגל הראשון של בלייג' שהגיע למקום הראשון של 100 הסינגלים המובילים של הבילבורד, שם הוא נשאר במשך שישה שבועות רצופים. אחריו יצאו להיטים נוספים, "Dance For Me" (עם קומון) שהופץ רק באירופה, והסינגל הנושא את שם האלבום בהפקתם של ג'ימי ג'אם וטרי לואיס המסמפל את נעימת הפתיחה של אופרת הסבון "צעירים חסרי מנוח". למרות שהאלבום הגיע למכירות של כמעט 2 מיליון עותקים בארצות הברית, MCA לא התרצו מקצב המכירות והוציאו את האלבום בהוצאה מחודשת ב-29 בינואר 2002. בהוצאה המחודשת הוצאו שלושה שירים מרשימת השירים המקורית באלבום, והוספו שני שירים חדשים - אחד מהם היה הלהיט "Rainy Dayz" (עם ג'ה רול) ועוד שני רמיקסים, אחד לשיר הנושא (ע"י שון קומבס) וגרסת רדיו ל-"Dance For Me". האלבום בהוצאתו המחודשת גם כלל עטיפה שונה. ההוצאה המחודשת מכרה בארצות הברית למעלה ממיליון עותקים, ועוד 5 מיליון עותקים ברחבי העולם. בלייג' זכתה בפרס גראמי בקטגורית "הביצוע הקולי הטוב ביותר לזמרת אר-אנד-בי" על השיר "He Think I Don't Know". באפריל 2002 הופיעה בלייג' יחד עם הזמרת שאקירה בביצוע לשיר "Love Is A Battlefield" של פאט בנאטאר במופע הדיוות של VH1 בלאס ווגאס. היא גם ביצעה את "No More Drama" ואת "Rainy Dayz" יחד עם ויטני יוסטון.

ביולי 2002 MCA הוציאה את "Dance For Me", אלבום גרסאות דאנס ללהיטיה הגדולים של בלייג' שכלל רמיקס של ג'וניור ואסקז ל-"Your Child" ומיקס של ת'אנדרפוס ל-"No More Drama". האלבום יצא בהפצה מוגבלת כתקליט ויניל עבור עמדות תקליטנים במועדונים.

2003 - 2004: Love & Life[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלייג', 2003

ב-26 באוגוסט 2003 יצא אלבומה השישי של בלייג', "Love & Life", תחת חברת התקליטים גפן (שבה הוטמעה MCA). באלבום זה חזרה בלייג' לשיתוף פעולה מלא עם שון קומבס (שנודע כדידי בתקופה זו). עם שני אלבומים מוערכים תחת ידיהם ("What's The 411?" ו-"My Life") וההצלחה העצומה של אלבומה הקודם של בלייג', הציפיות מהאיחוד המחודש היו גבוהות במיוחד. למרות שנכנס הישר למקום הראשון במצעד האלבומים של בילבורד, בהפיכתו לאלבום הרביעי ברצף של בלייג' שנכנס ל-20 האלבומים הגדולים במצעד הבריטי, הסינגל הראשון שהופץ מהאלבום, "Love @ 1st Sight" עם מת'וד מן שהופק על ידי דידי, נכנס בקושי לעשרת השירים המובילים במצעד האר-אנד-בי/היפ הופ ולא נכנס בכלל ל-20 הסינגלים המובלים במצעד ה-200 של הבילבורד (למרות שהצליח להיכנס ל-20 המובילים במצעד הבריטי).
הסינגלים הבאים, "Ooh!", "Not Today" יחד עם איב, "Whenever I Say Your Name" יחד עם סטינג בהוצאה העולמית המחודשת ו-"It's A Wrap", הגיעו לתוצאות עגומות אף יותר.
למרות שזכה בפלטינה, הפך "Love & Life" לאלבום הכי פחות מצליח של בלייג'. מעריצים ומבקרים כאחד ביקרו את האלבום כנעדר אחידות ורווי נסיונות לא מוצלחים לשחזר את שיתוף הפעולה של השניים באלבומיה הקודמים של בלייג'. על פי הדיווחים, השניים אף הסתכסכו שוב בזמן העבודה על האלבום ומשהסתיימה העבודה עליו נפרדו דרכיהם בשנית.

2005 - 2006: The Breakthrough ו-Reflections - A Retrospective[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בדצמבר 2005 הוציאה גפן את אלבומה השביעי של בלייג', "The Breakthrough". בלייג' שיתפה פעולה עם ג'.א.ס.ט.י.ס. ליג, רודני ג'רקינס, ויל.איי.אם, בריאן מייקל קוקס, ניינת' וונדר, ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, רפאל סאאדיק, קול אנד דרה, ודרה & וידל. צילום העטיפה נעשה על ידי מרקוס קלינקו ואינדרני. האלבום נכנס הישר למקום הראשון במצעד אלבומי האר-אנד-בי ו-200 הגדולים של בילבורד. עם מכירות של 727,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו, הפך לאלבום הנמכר ביותר בשבוע הראשון של זמרת אר-אנד-בי (שובר את שיאה של אלישיה קיז), החמישי באלבומים הנמכרים ביותר בשבוע הראשון לצאתם של זמרת, ובכורת האלבום הרביעית בגודלה לאלבום ב-2005. מאז צאתו מכר האלבום 3 מיליון עותקים בארצות הברית ועוד 7 מיליון עותקים ברחבי העולם, אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר ב-2006.
הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Be Without You", נכנס למקום השלישי במצעד הבילבורד ולמקום הראשון במצעד האר-אנד-בי (שיא לסינגל ה-15 ברציפות במקום הראשון). הסינגל נשאר במצעד למעלה מ-16 חודשים. הסינגל זכה להצלחה דומה גם בבריטניה שם הפך לסינגל עם השהות הגבוהה ביותר במצעד של בלייג'. זהו הסינגל השני של בלייג' בעל השהות הממושכת ביותר במצעדים.
האלבום כלל שלושה סינגלים נוספים, כולל שני להיטי אר-אנד-בי שהגיעו לחמשת הגדולים במצעדים: "Enough Cryin'" (עם האלטר-אגו של בלייג', ברוק-לין, שהופיעה ברמיקס לשירו של באסטה רהיימס "Touch It" ב-2006) ו-"Take Me As I Am" (עם סימפול של השיר "A Garden Of Peace" של לוני ליסטון סמית').
הדואט של בלייג' עם U2 ללהיטם "One" מ-1992, העניק לבלייג' את הלהיט הגדול ביותר שלה בבריטניה, כשהגיע למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי ובסופו של דבר הפך לאחד מארבעים הסינגלים הנמכרים ביותר ב-2006. השיר הוא הסינגל בעל השהות הממושכת ביותר במצעדים הבריטיים לבלייג'.
הצלחת האלבום העניקה לבלייג' 9 פרסי בילבורד, 2 פרסי מוזיקה אמריקאית ועוד 5 פרסים נוספים. היא הייתה מועמדת ל-9 פרסי גראמי ב-2007, יותר מכל אמן אחר באותה שנה. "Be Without You" היה מועמד ל"תקליט השנה" ו"שיר השנה". בלייג' זכתה ב-3 פרסים לזמרת אר-אנד-בי הטובה ביותר, שיר האר-אנד-בי הטוב ביותר (שניהם על "Be Without You") ו"אלבום אר-אנד-בי הטוב ביותר" (על "The Breakthrough"). בלייג' סיימה תקופה עם "שלושת פרסי המוזיקה הגדולים" עם זכייה בפרסי המוזיקה האמריקאית, פרסי הבילבורד והגראמי.
בדצמבר 2006 יצא האוסף "Reflection - A Retrospective" שכלל הרבה מלהיטיה של בלייג' וארבעה שירים חדשים כולל הסינגל העולמי "We Ride (I See The Future)". בבריטניה, לעומת זאת, יצא השיר "MJB Da MVP" (שהופיע בגרסה קצרה ב-"The Breakthrough") כסינגל הבכורה מהאלבום.
האלבום נכנס למקום ה-9 בארצות הברית עם מכירות של למעלה מ-170,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו ולמקום 40 בבריטניה. האלבום מכר למעלה מ-1.6 מיליון עותקים.
ב-2006 הקליטה בלייג' דואט עם הראפר לודקריס בשם "Runaway Love" שהיה הסינגל השלישי מאלבומו "Release Therapy". הסינגל הגיע לחמישיית הצמרת של מצעד הבילבורד ולמצעד האר-אנד-בי.
בלייג', יחד עם ארית'ה פרנקלין ומקהלת הארלם בויז, השתתפה בפסקול הסרט "בובי" ב-2006 בשיר "Never Gonna Break My Faith". השיר היה מועמד לפרס גלובוס הזהב וזכה בפרס הגראמי לביצוע הגוספל הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי ה-50.

2007 - 2008: Growing Pains[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mary J. Blige 2007 (2).jpg

אלבומה השמיני של בלייג', "Growing Pains", יצא ב-18 בדצמבר 2007 ונכנס הישר למקום השני במצעד הבילבורד ולמקום הראשון במצעד אלבומי ההיפ הופ/אר-אנד-בי. האלבום מכר 629,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. בשבוע לאחר מכן טיפס האלבום למקום הראשון, וכך הפך לאלבום הרביעי של בלייג' שמגיע למעמד זה. הסינגל המוביל, "Just Fine", נכנס למקום ה-22 במצעד הבילבורד ולמקום ה-3 במצעד ההיפ הופ/אר-אנד-בי. השיר היה מועמד לגראמי על ביצוע אר-אנד-בי נשי ובלייג' זכתה בפרס על "ביצוע אר-אנד-בי הטוב ביותר לצמד או להקה" על הדואט עם צ'אקה קאהן "Disrespectful" (שהופיע באלבום "Funk This" של קאהן) שכתבה בלייג'.
על שם האלבום סיפרה בלייג' בינואר 2008 לכותב האר-אנד-בי הבריטי פיט לואיס: "...שם האלבום מייצג את הצמיחה כמו את ההבנה שעל מנת שמשהו יתפתח, צריך שיהיה מתח כלשהו מאחוריו".
האלבום יצא בבריטניה רק בפברואר 2008, שם היה לאלבום החמישי של בלייג' שנכנס לאחד מעשרת המקומות הראשונים במצעד הבריטי, כמו גם השלישי הכי נמכר של הזמרת שם. "The Breakthrough" ו-"Reflections - A Retrospective" הופצו סמוך לחג המולד כך שזכו למכירות נמוכות יותר אך לגבוהות יותר מהמכירות להן זכה האלבום "Mary".
הסינגל "Just Fine" החזיר את בלייג' לצמרת המצעדים הבריטיים לאחר ששני הסינגלים הקודמים לא הצליחו לעשות זאת. סינגלים נוספים מהאלבום היו "Work That" שליווה פרסומת של בלייג' לאיטונס, ו-"Stay Down".
באותה תקופה שיתפה בלייג' פעולה יחד עם ג'יי זי בסיבוב הופעות, והשתתפה באלבומו של פיפטי סנט, בנוסף לשיתופי פעולה נוספים שלה עם מוזיקאים נוספים. בטלוויזיה שודרה תוכנית מיוחדת שהוקדשה לקריירה שלה בשם "האבולוציה של מרי ג'יי בלייג'", בה השתתפו אשנטי ומת'וד מן.
"Growing Pains" היה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית אלבום האר-אנ'-בי הטוב ביותר, מה שהביא לבלייג' את המועמדות ה-27 שלה לגראמי תוך פחות מעשור.
בלייג' יצאה לסיבוב הופעות באירופה, הראשון מזה שנתיים. הופעות נקבעו גם באוסטרליה וניו זילנד אך נדחו עקב "תשישות מלוח הופעות עמוס" ולאחר מכן בוטלו לחלוטין.
ב-7 באוגוסט 2008 התברר כי בלייג' עומדת בפני תביעה פדרלית של 2 מליון דולר על כך שלטענת התובע נף-יו הוא זה שכתב את המוזיקה ל-"Work That" תחת החברה דרים פאמילי אנטרטיינמנט. לטענתו, החברה מעולם לא אישרה שימוש במוזיקה.

2009 ועד היום: Stronger With Each Tear[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלייג' חזרה להופיע בינואר 2009, בביצוע השיר "Lean On Me" במסיבה שנערכה לכבוד טקס ההשבעה של ברק אובמה. בלייג' ביצעה גם את להיטה מ-2007, "Just Fine" עם פתיחה חדשה בנשף לכבוד השבעתו של אובמה.
בלייג' זכתה למחווה שנערכה לה על ידי תעשיית הבידור האפרו-אמריקנית בארצות הברית, בה לקחו חלק הזמרות מוניקה ואניטה בייקר.

בלייג' בהופעה, ספטמבר 2010

בלייג' עבדה על אלבומה התשיעי "Stronger With Each Tear" בזמן שערכה סיבוב הופעות עם הזמר רובין ת'יק. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "The One" עם הראפר הקנדי דרייק, הופץ לרדיו ביוני 2009, ובאופן רשמי למכירה דיגיטלית ב-21 ביולי 2009. בלייג' הקליטה את הסינגל "Stronger" לפסקול סרט דוקומנטרי בשם "More Than A Game" באוגוסט של אותה שנה. הסינגל השני מתוך האלבום, "I Am", הופץ לרדיו בנובמבר ובאופן רשמי בדצמבר. בלייג' ביצעה את השיר בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית ב-22 בנובמבר 2009.
בלייג' הקליטה מספר שירים עבור סרטים ובינואר 2010 שימשה כשופטת אורחת בעונה התשיעית של התוכנית המצליחה אמריקן איידול.

פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיותה זמרת מצליחה, בלייג' מבליחה לעתים כשחקנית בסדרות טלוויזיה וסרטים. היא הופיעה לראשונה כשחקנית ב-1998 בסדרה "המופע של ג'יימי פוקס". לאחרונה השתתפה בסדרה הקומית המצליחה "רוק 30" בתפקיד עצמה.
כמו כן, בלייג' משמשת דוברת ומשקיעה בחברות שונות ועבדה תחת נותני חסויות שונים.
בבעלותה של בלייג' חברת תקליטים בשם Matriarch Records המפיצה דרך חברת התקליטים גפן.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הכירה בלייג' את מרטין קנדו אייזקס (המכונה קנדו), מפיק בכיר בתעשיית המוזיקה, שהפך למנהלה האישי. השניים נישאו בטקס צנוע ב-7 בדצמבר 2003 בנוכחות 50 אורחים.

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלייג' היא זוכת 9 פרסי גראמי, ושמונה מולטי-פלטינות על מכירות אלבומיה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ?What's The 411 ‏ (1992)
  • My Life ‏ (1994)
  • Share My World ‏ (1997)
  • Mary ‏ (1999)
  • No More Drama ‏ (2001)
  • Love & Life ‏ (2003)
  • The Breakthrough ‏ (2005)
  • Growing Pains ‏ (2007)
  • Stronger With Each Tear ‏ (2009)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]