מרי דאגלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרי דאגלס
Mary Douglas.jpg
תאריך לידה 25 במרץ 1921
תאריך פטירה 16 במאי 2007 (בגיל 86)
זרם סטרוקטורליזם
תחומי עניין אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ביקורת המקרא
הושפעה מ אמיל דורקהיים, קלוד לוי-שטראוס
השפיעה על ג'וליה קריסטבה

דיים מרי דאגלסאנגלית: Mary Douglas;‏ 25 במרץ 192116 במאי 2007), אנתרופולוגית וסוציולוגית בריטית, מבכירי האנתרופולוגים בדורה. בשנותיה האחרונות עסקה רבות בביקורת המקרא. ספרה "טוהר וסכנה" נבחר על ידי ה-The Times Literary Supplement כאחד החיבורים המשפיעים ביותר על החשיבה והשיח המערבי במאה ה-20‏‏‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי מרגרט טיוּ נולדה בסן רמו, איטליה, במהלך חופשה של משפחתה. אביה שירת כפקיד ממשלתי בבורמה, מטעם השלטון הבריטי. היא קיבלה חינוך קתולי והמשיכה ללימודים אקדמיים באוקספורד בזמן מלחמת העולם השנייה, אצל האנתרופולוג והסוציולוג הנודע אוונס-פריצ'רד.

את עבודת-השדה שלה לשם קבלת הדוקטורט עשתה בקונגו הבלגית, בקרב אנשי שבט הלֶ‏לֶ‏ה.

היא השלימה את לימודי הדוקטורט בשנות החמישים ולימדה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

דאגלס ביקרה פעמים רבות בישראל, בהן פעם אחת ממושכת ב-1966, בה הרצתה במכון ון ליר בירושלים ונפגשה עם חוקרי מקרא.

תרומתה לאנתרופולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשהותה בקרב אנשי שבט הלֶ‏לֶ‏ה בקונגו הבלגית, מצאה קוי דמיון בין מערכות המיון והסימול שלהם לבין חוקי הטהרה של ספר ויקרא ובמיוחד לגבי היחס אל היוצאים-מן-הכלל כאל טמאים. בעקבות עבודת הדוקטורט שלה כתבה את ספרה הידוע ביותר - טוהר וסכנה, שפורסם באנגלית לראשונה ב-1966. ב-1999 ערכה חקירות נוספות שלה בספר ויקרא והוציאה את Leviticus as Literature ("ויקרא כספרות") שהוא פרשנות אישית שלה לספר ויקרא.

בספרה "טוהר וסכנה" מפרשת דאגלס חוקי טהרה וזוהמה של חברות בתור סמלים שמגדירים את גבולות החברה. היא משתמשת במתודולוגיה סטרוקטורליסטית והולכת בעקבות אמיל דורקהיים וקלוד לוי-שטראוס בנסיונה להבנות את העולם הנחקר דרך מערכות של מיון וסמלים.

כך לדוגמה היא מנתחת את חוקי הכשרות היהודיים. לטענתה, חוקי הכשרות אינם צורה פרימיטיבית לתקנות בריאות אלא הם חלק ממערכת האבחנות והסמלים שהחברה היהודית יצרה כדי להבחין בין הקטגוריות שעומדות בבסיסה, כמו טהרה-טומאה, טוב-רע. היוצאים מן הכלל הם הטמאים, ובייחוד החזיר, שמקיים פרמטרים המשייכים אותו לקבוצת מפריסי הפרסה אך אינו מעלה גירה ובכך "שובר" את קריטריון מיון.

עוד טוענת דאגלס שחוקי טהרה שמתמקדים במיניות, כמו חוקים המגדירים יחסי מין בין בני זוג נועדו להגדיר את גבולות הגוף האנושי שבאמצעותו מוגדרים גבולות החברה.

דאגלס מקשרת בין הסובייקט לגוף ולחברה, ויוצרת שרשרת של פסיכולוגיה, ביולוגיה ואנתרופולוגיה. מנקודה זאת יצאו חוקרים רבים אחריה, ביניהם יוליה קריסטבה.

דאגלס טבעה את המונח מובלעת בפתחה את התאוריה של התרבות (Cultural Theory). התאוריה טוענת שבכל הקשר חברתי, הרעיונות התרבותיים המשותפים צריכים להיות בנויים כך שכל פרט יוכל לפלס לו דרך בין האילוצים הנקרים על דרכו מדי יום ולראות את העולם בו הוא חי כהגיוני ובעל משמעות. הטיפולוגיה שבנתה מורכבת משלושה הקשרים חברתיים שכל אחד מהם נושא עמו מטען תרבותי משלו:

  • היררכיה.
  • הקשר שוק (רשתות חברתיות אינדיבידואליות)
  • מובלעת.

מובלעת היא לרוב התגובה לבעיה של קהילה באשר לגבולה. כאשר נדמה שעתידה תלוי בחסדי חבריה העלולים לחמוק ממנה. ברוב המקרים, בשל כח המשיכה של קהילה מרכזית שכנה. החברה אינה יכולה למנוע את העזיבה או להעניש את העוזבים, אין לה לרוב מספיק משאבים לתגמל את הנשארים והאמצעי העיקרי בו היא יכולה להשתמש כדי לחזק את הגבול הוא שכנוע מוסרי. משמעה של קהילה מסוג זה הוא לפיכך התנגדות לחברה חיצונית. ערכו של כל חבר במובלעת מובלט ואילו קווי ההפרדה ביניהם נדחקים לקרן זווית. המובלעת חייבת להדגיש את אופיה הבלתי מוסרי של החברה החיצונית בניגוד למידות הטובות של חברי הקהילה הפנימית. כך נבנית מה שמכנה עמנואל סיון חומת המידות הטובות המפרידה בין העליונות המוסרית של חברי המובלעת לבין הקהילה המרכזית שעד כה הייתה ישות מפתה. המסר הברור הוא: רק מושחתים יעזו לחצות חומה זו ולהצטרף לרשעים שבחוץ.

החוץ מטיל צל כבד על הפנים של המובלעת כי הוא נראה מפתה יותר ומשום כך חייבת המובלעת להאבק בו באמצעות הקיטוב אור לעומת חושך, נאמני השם לעומת שליחי השטן המדיח, שלמים לעומת פגומים, מגיני המובלעת לעומת הקמים עליה להורסה.

ביקורתה העצמית המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה "ויקרא כספרות" המאוחר יותר, וכן בהקדמה לתרגום העברי של "טוהר וסכנה", חזרה בה דגלס הן מהעמדה התאורטית הכללית בנוגע לתקפות חוקי הטוהר, ובפרט מפרשנותה לספר ויקרא. לטענתה, לא ניתן להפריד בין חוקי הטהרה והטומאה ובין מערכות תרבותיות המפרשות את העולם, ובכללן מוסר ותפיסות עולם מטאפיזיות. על כן, לטענתה המאוחרת, קריאה אוניברסליסטית של ספר ויקרא, המתעלמת מהקוד המוסרי היהודי (שגם הוא בעל פנים רבות, כמו חוקי הכשרות), ומהמערכת המטאפיזית הייחודית ליהדות (תחת אותן הערות), היא שגויה.

המחקר המדגים את השגיאה באופן מובהק יותר, לדידה של דגלס, הוא עבודתו של ואלריו ואלרי (Valeri), על מערכת הטאבואים של קהילת הציידים של בני ההואאלו, המפרשים את הטאבואים כמערכת קודים לפיה מאורגן היקום כולו. בדומה, טענה דגלס, כי "ספר ויקרא אינו מסתפק בהשלכת הסדר החברתי אל עולם החי" - כפי שטענה בספרה המוקדם - "הוא מתאר מיקרוקוסמוס של עולמו של האל... מערכת חוקי הפולחן בכללותה היא שלמה, רציונלית ועשירה מבחינה דתית הרבה יותר מכפי שהעליתי בדעתי".‏[2] במבט לאחור, ייחסה דגלס חלק משמעותי מהטעות ל"סובלנות והתמיכה יוצאי הדופן שחוקרי תנ"ך יהודים הפגינו כלפי תמיד".‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]