מרכז קרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הסתמכות-יתר על פרסומי נושא הערך עצמו; ויקיזציה, סגנון.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מרכז קרטר נוסד בשנת 1982 על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר ואשתו רוזלין קרטר באטלנטה, בירת ג'ורג'יה.

המרכז ממוקם בפארק בן 35 אייקרים, 2 מיילים מזרחה למרכז העיר אטלנטה. המרכז כולל ארבעה ביתנים המשרתים את הנשיא לשעבר, קרטר, ואשתו רוזלין וכן את צוות המרכז. בצמוד למרכז שוכנים הספרייה והמוזיאון על שם ג'ימי קרטר (The Jimmy Carter Library and Museum). מרכז קרטר, הספרייה והמוזיאון ידועים בשם "פארק קרטר הנשיאותי" (The Carter Presidential Center).‏[1]

המרכז נוסד במטרה לשפר את איכות החיים של בני-אדם בלמעלה מ- 70 מדינות ברחבי העולם. בבסיס מרכז קרטר (The Carter Center), בשיתוף עם אניברסיטת אמורי (Emory University), עומדת מחויבות לזכויות אדם, ולהקלה על הסבל האנושי. המרכז שואף למנוע ולפתור קולפליקטים, להעצים חירויות ודמוקרטיה ולהביא לשיפור הבריאות.

בשנת 2002, זכה הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, בפרס נובל לשלום באוסלו. פרס הנובל הוענק לו על עשרות השנים של מאמץ למציאת פתרונות שוחרי שלום לקונפליקטים בינלאומיים, לקידום הדמוקרטיה וזכויות אדם ולקידום פיתוח כלכלי וחברתי, באמצעות מרכז קרטר.

http://nobelprize.org/nobel_prizes/peace/laureates/2002

בראש המרכז עומד חבר נאמנים מביניהם אנשי עסקים מובילים, מחנכים, פקידי ממשל בכירים לשעבר ופילנטרופים.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמישה עקרונות מנחים את פעילותו של מרכז קרטר:

  • המרכז מדגיש נקיטת פעולה ותוצאות.
  • המרכז לא מעתיק מאמצים אפקטיביים שנעשים כבר על ידי אחרים.
  • המרכז עוסק בבעיות מורכבות ולכן הוא מודע לכישלון כאפשרות קיימת.
  • המרכז אינו טפילי והוא פועל בנייטרליות בפעולות לפתרון סכסוכים.
  • המרכז מאמין כי אנשים יכולים לשפר את חייהם כשיש בידיהם הכישורים המתאימים, הידע והגישה למשאבים.
  • מרכז קרטר משתף פעולה עם עוד ארגונים, פרטיים וציבוריים כאחד הפועלים לקידום מטרות כשלו.

תחומי העיסוק של מרכז קרטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרכז קרטר תוכניות בתחומים פוליטיים ובריאותיים כאחד: תוכניות העוסקות בקידום הדמוקרטיה, תוכניות בתחום זכויות אדם, תוכניות ליישוב סכסוכים ותוכניות לשיפור הבריאות של אנשים ברחבי העולם.

מרכז קרטר לשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות מרכז קרטר לשלום עוסקות בחיזוק חירויות ודמוקרטיות במדינות ברחבי העולם, מבטיחות זכויות פוליטיות ואזרחיות של אנשים, העומדות בבסיס חברות שוחרות שלום וצדק.

המרכז מפעיל תוכניות בתחום הדמוקרטיה, זכויות האדם ויישוב סכסוכים.

על פעילות מרכז קרטר לשלום, מן התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז קרטר, אשר היה אחראי להשגיח על מערכת הבחירות שנערכה בסודן בחודש ספטמבר 2010 העלה שאלות בנוגע לאמיתות התוצאות. לפי המרכז, ספירת הקולות הייתה כאוטית, ללא שקיפות ופגיעה למניפולציה אלקטוראלית. בבחירות הרב מפלגתיות הראשונות במדינה מזה 24 שנה, זכה הנשיא עומר של בשיר (Omar al-Bashir).

המשקיפים ומפלגות האופוזיציה התלוננו על בעיות אדמיניסטרטיביות, הונאה והפחדות. מרכז קרטר דחק בוועדת הבחירות הלאומית בסודן לפרסם את התוצאות של כל תחנת הצבעה בנפרד ולשוב ולבחון בדקדוק את התוצאות על מנת להגביר את השקיפות ואת אמון הציבור.

בדוח של מרכז קרטר פורסמה ביקורת על האופן שבו נרשמו הקולות. תיקונים שנעשו ברישום הקולות היו לעתים שרירותיים וללא כל הסבר. בנוסף הועלו חששות בקשר לאלימות הקשורה בבחירות שגרמה למותם של מספר אנשים בדרום דרפור. http://news.bbc.co.uk/2/hi/8674366.stm

תוכניות מרכז קרטר מפעיל בנושא בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות מרכז קרטר בנושא בריאות מיועדות "למלא את החורים" בבריאות העולמית, כדי לסייע במניעת סבל של חסרי ישע ולבנות תקווה למיליונים מעניי העולם.

מרכז קרטר הוא בין הארגונים המובילים בעולם לביעור מחלות ולהכחדתן. הוא נלחם ב- 6 מחלות: תולעת גינאה (Guinea Worm), עיוורון הנהר (River Blindness), גרענת (Trachoma), בילהרציה (Schistosomiasis), Lymphatic Filariasis, ומלריה (Malaria). המרכז פועל למניעת המחלות הללו באמצעות חינוך וכן בשיטות יעילות אחרות בעלות נמוכה. המרכז שואף גם לשפר את הנגישות לשירותי בריאות הנפש במדינות בהן הוא פועל. בכל היוזמות השונות בהן לוקח חלק מרכז קרטר, נעשים מאמצים לבניית שותפויות של ארגונים בינלאומיים, ממשלות, ארגונים לא ממשלתיים (NGO), תאגידים, משרדי ממשלה ובסיס ועם אנשים ברחבי העולם באופן כללי.

על פעילות מרכז קרטר לבריאות, מן התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בפברואר 2004 , ג'ימי קרטר ואנשי מרכז קרטר בשיתוף עם WHO (World Health Organization) וUNICEF ביקרו בכפר דשי (Dashie) בגאנה, בו פושה מחלת תולעת גינאה ודחקו בממשלת גאנה לסיים לטפל בהכחדת המחלה. יום למחרת נשא קרטר דברים במסיבת עיתונאים בעיר הבירה טמאלה (Tamale) ואמר כי אין שום תירוץ להמשך הסבל ממחלה זו משום שיש את המשאבים, התמיכה, הידע והיכולת להכחיד את המחלה בגאנה. הוא קרא לגאנה להתחייב לאתגר זה ולנקוט בפעולה מיידית.

27% מהמקרים שדווחו על המחלה ב-2003 נמצאו בגאנה. מרכז קרטר, ה-WHO ו-UNICEF עובדים יחד בשיתוף פעולה עם התוכניות הלאומיות במאמץ אחרון להכחיד את מחלת תולעת גינאה. http://www.who.int/mediacentre/news/releases/2004/pr10/en/

הישגי מרכז קרטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מתוך אתר האינטרנט של מרכז קרטר)

  • הובלת מהלך להפחתת שכיחות מחלת תולעת הגיניאה (Guinea Worm) מ- 3.5 מיליון מקרים ב- 1986 לפחות מ- 3,200 כיום.
  • בחינת 82 מערכות בחירות ב- 34 מדינות כדי לסייע בהקמת וחיזוק דמוקרטיות קיימות.
  • בשיתוף עם ארגון Sasakawa-Global 2000, בראשו עמד נורמן בורלוג, לימוד טכניקות שסייעו ליותר מ- 8 מיליון חקלאיים מקומיים ב- 15 מדינות באפריקה להכפיל או לשלש את יבול התבואה.[2]
  • העמקת הצוהרים לשלום באתיופיה, באריתריאה, בליבריה, בסודן, באוגנדה, בחצי האי הקוריאני, בהאיטי, בבוסניה והרצגובניה ובמזרח התיכון.
  • סיוע בהקמת מערכת בריאות כפרית באלפי קהילות באפריקה שכבר מכשירות כיום כוח אדם ומתנדבים שמפיצים תרופות ועוסקים בחינוך לבריאות.
  • חיזוק סטנדרטים בינלאומיים לזכויות אדם ולהשמעות קולותיהם של המגינים על זכויות האדם בקהילותיהם ברחבי העולם.
  • ביסוס גישות חדשות לבריאות הציבור למניעה של מחלות מוזנחות באפריקה ובאמריקה הלטינית ושליטה במחלות הקיימות.
  • קידום מאמצים לשיפור הטיפול בבריאות הנפש ולשרש את הסטיגמות נגד אנשים עם מחלות נפשיות.

תרומות למרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע על מייסדי המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ימי קרטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס ארל קרטר ג'וניור (James Earl Carter, Jr.) נולד ב- 1.10.1924 בפליינס ג'ורג'יה (Plains, Georgia). עם סיום לימודיו באקדמיה של חיל הים במרילנד בשנת 1946, הוא נישא לרוזלין סמית'. לבני הזוג שלושה ילדים. לאחר שירות של שבע שנים כקצין בחיל הים, הוא שב לפליינס והחל לעסוק בפוליטיקה המקומית ולאחר שמונה שנים, בשנת 1970, הוא נבחר למשרת מושל ג'ורג'יה.

בשנת 1974 הכריז קרטר כי הוא רץ לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא התמודד כנגד הנשיא ג'רלד פורד בבחירות של שנת 1976 וניצח. כאשר החל לכהן כנשיא הוא נלחם באינפלציה ובאבטלה של אותה תקופה. במהלך כהונתו הגרעון התקציבי צומצם ונוספו מקומות עבודה חדשים , אולם האינפלציה ותעריפי הריבית הגיעו לשיאים חדשים והניסיון לצמצם אותם גרם למיתון.

בין הישגיו כנשיא היו: הוא הקים את המחלקה לחינוך, חיזק את מערכת הביטוח הלאומי, הוא תיווך בין ישראל למצרים בהסכמי השלום בשנת 1978 , הוא ייסד יחסים דיפלומטיים מלאים עם סין ועוד. הוא סיים את כהונתו בשנת 20.1.1981.

http://www.whitehouse.gov/about/presidents/jimmycarter

קרטר כתב במהלך השנים 17 ספרים. בשנת 1982 הוא קיבל פרופסורה לשם כבוד מאוניברסיטת אמורי (Emory University) באטלנטה ג'ורג'יה וייסד את מרכז קרטר. ג'ימי קרטר מתנדב יחד עם אשתו בארגון ההתנדבותי Habitat for Humanity שמסייע לאנשים נזקקים בארצות הברית ובארצות אחרות להקים לעצמם בתים. בנוסף הוא מלמד בסאנדיי סקול (Sunday school) ומשמש ככומר בכנסייה הבפטיסטית בפליינס. http://nobelprize.org/nobel_prizes/peace/laureates/2002/carter-bio.html

רוזלין קרטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזלין סמית' קרטר נולדה בפליינס, ג'ורג'יה ב-18 באוגוסט 1927. רוזלין הייתה הבכורה בין ארבעה אחים במשפחת סמית'. כאשר הייתה בת 13 נפטר אביה והיא החלה לעזור לאימה בעבודתה כתופרת ובניהול משק הבית. לאחר סיום לימודיה בתיכון היא החלה ללמוד ב- Georgia Southwestern College. במהלך הלימודים בשנת 1945 היא הכירה את ג'ימי קרטר ולאחר שנה הם נישאו. לאחר נישואיהם, הם החלו לנדוד ברחבי ארצות הברית בשל תפקידו של ג'ימי קרטר כקצין בחיל הים. לאחר מות אביו של בעלה, הם שבו לעיר הולדתם בג'ורג'יה על מנת לנהל את העסק המשפחתי. כאשר התמודד בעלה למשרת מושל ג'ורג'יה, רוזלין הייתה חלק משמעותי בצוות קמפיין הבחירות שלו ותרמה להשגת קולות אשר סייעו לו לנצח בבחירות. כאשר התמודד בעלה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, היא נסעה ברחבי ארצות הברית והצליחה לגייס בוחרים רבים להצביע לבעלה, בזכות אמונתה ביכולותיו של בעלה והדרך הנעימה בה פעלה על מנת להעביר מסר זה.

כאישה הראשונה של אמריקה, היא הייתה דוברת מוכשרת , הייתה מעורבת בנעשה בבית הלבן וכן שימשה כשליחה האישית של הנשיא למדינות הלטיניות. היא מיקדה את תשומת הלב הלאומית האומנויות הבמה והתעניינה רבות בתוכניות הסיוע בבריאות הנפש, הקהילה והקשישים.

בשנת 1984, לאחר חזרתה הביתה, פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה וכיום היא משמשת כסגנית הנשיא ב מכון קרטר. http://www.whitehouse.gov/about/first-ladies/rosalynncarter

על דמותו והשפעתו של קרטר מן התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של נשיא המרכז ג'ימי קרטר והתבטאויותיו השנויות במחלוקת השפיעו בעבר על מרכז קרטר, בכתבה שפורסמה בעיתון ה"ניו יורק טיימס" בינואר 2007 ניתן לראות כי המרכז עלה על במת הוויכוחים הפוליטיים בעקבות התבטאויותיו של קרטר:

ב-11 בינואר 2007 התפטרו מתפקידם 14 מאנשי העסקים והמנהיגים העירוניים שהיו חברים בוועד המנהל המייעץ (advisory board) של מרכז קרטר, במחאה על הביקורת שהעביר הנשיא לשעבר, ג'ימי קרטר, על ישראל והכוח הפוליטי של יהדות ארצות הברית.

מכתב ההתפטרות שהגישו במשותף, מגנה את ספרו של קרטר, "פלסטין. לא שלום, אפרטהייד", על כך שהוא מבקר את ישראל על יחסה לאוכלוסייה הפלסטינית. מכתב ההתפטרות מתייחס גם לטיעונו של קרטר שתומכיה של ישראל בארצות-הברית משתמשים בכוחם להשתיק את הוויכוח בנושא זה.

"לא נוכל עוד לסבול את עמדתך הצורמת והבלתי-מתפשרת", לשון המכתב. "זה לא מרכז קרטר או ג'ימי קרטר שבו באנו לתמוך כשהתגייסנו לראשונה למשימה".

14 החברים שהתפטרו היו חברים בוועד המנהל המייעץ של המרכז, קבוצה של למעלה ממאתיים מנהיגים מקומיים הפועלים כשגרירים ומגייסי כספים בשירות המרכז, אבל לא קובעים את מדיניות המרכז או מתווים את דרכי פעילותו.

מספר חברים מבין החתומים על המכתב ציינו שהעריצו שנים את קרטר, ולכן ההתפטרות הייתה משימה קשה עבורם, אבל הם לא יכלו להמשיך להשתייך למרכז בעקבות התבטאויותיו.

בתגובה למכתב ההתפטרות, הודה סגן מנהל מרכז קרטר, ג'ון הרדמן (John Hardman), למי שהיו חברים והתפטרו, על "שנים של שירות המרכז ותמיכה בו". יחד עם זאת, המעיט הרדמן בערכו של מכתב ההתפטרות. הוא ציין כי מי שהתפטרו הם שבריר מהועד המנהל ו"לא היו מחויבים ליישום עבודת המרכז".

מכתב ההתפטרות של חברי הוועד המנהל מאשים את קרטר בנטישת תפקידו כמתווך שלום במזרח התיכון, ובנוסף, טען כי הצהרותיו משמשות קבוצות אנטישמיות ברחבי העולם.

"מרכז קרטר תמיד היה מועיל וקונסטרוקטיבי בפעילותו לפתרון סכסוכים וכמתווך ומגשר ישר בין יריבים במצב מלחמה", לשון המכתב. "בספרך, המתאר את הקונפליקט בין ישראל ושכנותיה, מוצגת ישראל כחד-צדדית וכנושאת בכל האחריות לפתרון הקונפליקט. אופן הבאת הדברים בצורה זו מעיד בבירור כי נטשת את תפקידך ההיסטורי כמתווך ומפשר, כשפעלת כסנגור של צד אחד בסכסוך."

מתוך עיתון ה- New York Times, By Brenda Goodman, Published: January 12, 2007: "Carter Center Advisers Quit to Protest Book" http://www.nytimes.com/2007/01/12/us/12carter.html?_r=1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Carter Center
  2. ^ Agriculture Program Staff, אתר מרכז קרטר