מרכז קשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרכז קשר הוא מקום סגור המופעל על ידי משרד הרווחה ומאויש על ידי עובדים סוציאלים ופקידי סעד, המאפשר מפגש מוגן ומפוקח בין ילדים לבין אחד מהוריהם. המפגשים נערכים במרכז קשר לאחר הפנייה של עובד סוציאלי או של בית המשפט, לרוב במקרים של מאבק גירושין קשה, סכסוך זוגי, אלימות במשפחה, התעללות בילדים, צווי הרחקה, העברת הילד למשפחת אומנה או פנימיה, ועוד. מרכזי הקשר עשויים לשמש כתחליף להסדרי ראייה של הורה את ילדו. המרכז מהווה "תחנה זמנית" לקראת קשר עצמאי בעתיד בין ההורה לילדיו, ומטרתו לסייע בחידוש הקשר בין ההורה לילד, בנייתו ושימורו, תוך הדרכה והכוונה.‏[1][2][3]

מרכזי קשר פרוסים בכל רחבי ישראל; פועלים בה 63 מרכזי קשר נכון ל-2010. בני המשפחה נפגשים במרכז הקשר כשעה או שעתיים בשבוע, בימי חול. צוות המרכז צופה במפגשים ומדווח על מהלכם לפקיד הסעד, אשר כותב דוחות תקופתיים לבית המשפט על הקשר.

פנייה למרכז קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסכסוכים זוגיים, לרוב נוצר הצורך במפגשים באמצעות מרכז קשר, כאשר ההורה המשמורן מסרב לאפשר מיוזמתו קשר של ההורה השני עם הילד; במקרה זה מדיניות משרד הרווחה היא לתייג את הסכסוך כ"סכסוך גבוה" או "סכסוך עוצמתי" עקב העדר אמון או העדר תקשורת, ופקיד הסעד יכול לשלוח את ההורה הלא-משמורן למפגשים עם ילדיו במרכז קשר, ללא צורך בבדיקות נוספות (כגון בדיקת מסוכנות או עבר פלילי). מקרים אחרים בהם נפגשים הורים עם ילדיהם במרכז קשר הוא כאשר יש החלטה של משרד הרווחה או בית המשפט לנוער להוציא את הילדים להשמה חוץ ביתית (אומנה, פנימיות או מוסדות), לאחר בדיקת מסוגלות הורית של ההורים והכרזה על הקטין כ"נזקק"; במקרה זה, ההורים הביולוגיים יכולים לפגוש את ילדיהם במרכז קשר.

במקרים של הסדרי ראייה להורה לא-משמורן, ההפניה למרכז נעשית על ידי בית משפט לענייני משפחה, בית דין רבני או יחידות הסיוע שליד בית המשפט , בכפוף להמלצה של פקיד הסעד לסדרי דין לאחר מינויו לחקור ולהמליץ או לפקח על הסדרי ראייה לאחר פסק דין. גם עובד סוציאלי יכול להפנות למרכז קשר לאחר התייעצות עם ראש הצוות, מדריך או פקיד סעד. ניתן להתקבל גם בהסכמת שני ההורים על כך.

מרכזי קשר בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה הוקם מרכז הקשר הראשון בסקוטלנד ב-1988, וכיום פועלים בה כ-350 מרכזים. המרכזים מופעלים כיום לרוב באמצעות גופים קהילתיים מקומיים שאינם ממוסדים, כגון הכנסייה המקומית. הגוף התומך במרכזים אלו הוא האגודה הלאומית למרכזי קשר.

באוסטרליה הוקמו מרכזי הקשר תחת התוכנית הממשלתית לשירותי יחסי משפחה, והם פועלים תחת פיקוחה. ב-2004 פעלו באוסטרליה כ-35 מרכזי קשר, ובנוסף פועלים בה מספר מרכזי קשר לא ממוסדים.

בישראל פועלים 63 מרכזי קשר נכון ל-2010, בהם נפגשות לאורך השנה כ-2000 משפחות עם יותר מ-4000 ילדים.‏[4]

ביקורת על מרכזי קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורים לא-משמורנים רבים טוענים כי מניעת מפגשים חופשיים עם ילדיהם ושליחתם להיפגש עימם במרכזי קשר תחת פיקוח, מתאפשרת בקלות רבה מדי על ישדי בתי המשפט ושירותי הרווחה, ועשויה לשמש כקלף מיקוח עבור ההורה המשמורן בכל מקרה של אי הסכמה בסכסוכים זוגיים ומאבקי גירושין. כן נטען שהמפגשים במרכזי קשר, המפוקחים בתצפית של עובד סוציאלי מאחורי חלון זכוכית חד-כיווני, פוגעים בחופשיות ואוטנטיות הקשר בין ההורה לילד, עלולים ליצור פגיעה רגשית בקרב הילדים וההורים, ואף ריחוק בין ההורים לילדיהם.‏[5]

מספר מחקרים שפורסמו לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה 21 מצביעים כי בבריטניה, שיעור האובדנות של ילדים אשר פגשו את אביהם במרכזי קשר היה גבוה עד פי 40 מזה של ילדים אשר גדלו במשמורת-משותפת. בין השאר, על רקע פרסומם של מחקרים אלו פתחו ארגוני אבות קיצוניים בבריטניה (ביניהם ארגון F4J הבריטי), בקמפיין אלים במיוחד כנגד רשויות הרווחה בבריטניה אשר כלל השחתת רכוש ממשלתי, דבר שהוביל מחד להתנגשות עם רשויות אכיפת החוק, ולהגדרה עצמית של ארגון F4J כ"ארגון מפר-חוק", אך מאידך צמצם במידה רבה את השימוש במרכזים אלו ברחבי הממלכה. ההסלמה בבריטניה גררה בין השאר גם התלהמות והקצנה בקרב ארגוני אבות נוספים, בישראל ובעולם כולו, ושימשה דגל למאבק הבינלאומי בתופעת מרכזי-הקשר, ואף להתמרדות כללית ותירוץ עבור אבות שלא להופיע למפגשים עם ילדיהם במרכז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]