מרכז שמעון ויזנטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס

מרכז שמעון ויזנטל הוא ארגון שבסיסו בלוס אנג'לס, ששם לעצמו למטרה להגן על היהודים באשר הם, ולשמר את זיכרון השואה. המרכז נוסד בשנת 1977 ונקרא על שם שמעון ויזנטל, "צייד הנאצים" הידוע. על פי הצהרת הארגון באתר האינטרנט הרשמי, הוא נועד לשמש כ"מרכז זכויות אדם יהודי אשר מטרתו תיקון עולם, צעד אחר צעד. משימותיו המרובות של המרכז יוצרות שינוי באמצעות המכון לשינוי חברתי ע"ש שניידר ופעולות חינוכיות המתמודדות עם אנטישמיות, שנאה וטרור, מקדמות זכויות אדם וכבוד, מזדהות עם מדינת ישראל, מגנות על שלום היהודים ברחבי תבל, ומנחילות את לקחי השואה לדורות הבאים."

המרכז מוכר כארגון לא ממשלתי על ידי האו"ם, אונסק"ו, והאיחוד האירופי.

המרכז שם לעצמו למטרה להעצים סובלנות והבנה דרך מעורבות חברתית, חינוך ופעולות סוציאליות. המרכז מקיים הידברות על בסיס קבוע עם מגוון גדול של ארגונים ציבוריים ופרטיים ונפגש עם נבחרי ציבור, דיפלומטים וראשי מדינות מארצות הברית וממדינות זרות. בין התחומים הנוספים בהם מעורב המרכז: העמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים, מלחמה ברשתות אודסא (ODESSA ארגון חברי SS לשעבר), חינוך לסובלנות ולזכר השואה, מדיניות במזרח התיכון, ומלחמה בארגונים נאו-נאצים ואתרי שנאה באינטרנט.

מקור השם והנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז נקרא ע"ש שמעון ויזנטל, מהנדס לשעבר ויהודי אוסטרי שאיבד בני משפחה רבים בשואה. לאחר השואה נשבע שמעון ויזנטל לצוד נאצים ולהעמידם לדין. הוא ייסד ועמד בראש המרכז לתיעוד יהודי בווינה. להוציא הענקת שמו, שמעון ויזנטל אינו מעורב בהפעלת או בפעילות המרכז. בראשות המרכז עומדים: מייסדו הרב מרוין הייר וסגנו והרב אברהם קופר.

המרכז מוציא לאור כתב-עת בשם "Response" - "תשובה".

מוזיאוני סובלנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הקים מרכז ויזנטל את המוזיאון לסובלנות בלוס אנג'לס המארח 350,000 מבקרים בשנה, וכיום מקים מוזיאון סובלנות דומה גם בירושלים. עניין זה עבר דיון משפטי בבג"ץ, מכיוון שבעבר היה קיים על חלק משטחו בית הקברות ממילא. בין הפעולות הנערכות במוזיאון מתקימים:

  • סדנאות המעניקות כלים לסובלנות
  • סדנה בנושא הוראת שלבים בסובלנות
  • הכשרת צוותי משימה נגד שנאה
  • המוסד הלאומי נגד פשעי שנאה
  • הקניית כלים לסובלנות לנוער

מרכז הסובלנות בניו יורק הוא מרכז מולטימדיה המיועד להכשיר מחנכים, אנשי ביטחון, ואנשי ממשל לסובלנות. סירטי מוריה, מחלקת הסרטים של המרכז, הוקם כדי להפיק סרטים דוקומנטרים הועוסקים בהסברה.

סניפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למרכז הנמצא בלוס אנג'לס קיימים לארגון סניפים בינלאומים נוספים בניו יורק, מיאמי, טורונטו, ירושלים, פריז ובואנוס איירס.

בראש הסניף בירושלים עומד ד"ר אפרים זורוף, המכונה צייד הנאצים האחרון.

Simon Wiesenthal Center Annual[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1984-1990 פרסם המרכז שבעה כרכים של Simon Wiesenthal Center Annual המתמקד במחקרים אקדמים אודות השואה, בהגדרה הרחבה. מספר קטולגי.‏‏[1]

ספריה וארכיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספריה והארכיון של המרכז ממוקמים בלוס אנג'לס. והם מכילים אוסף של לערך 50,000 כותרים וחומרים לא מודפים. נוסף לכך הארכיון מכיל תמונות, יומנים, מכתבים, פריטים, חפצי אומנות וספרים נדירים הזמינים לחוקרים סטודנטים ולציבור הכללי.

איתור פושעים נאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2005 פרסם מרכז המרכז רשימה של עשרת הפושעים הנאצים המבוקשים ביותר, ובראשם אריברט היים שלמרות טענת משפחתו כי נפטר בקהיר ב-1992 ממשיך ד"ר אפרים זורוף, ראש הסניף הירושלמי של הארגון, לטעון כי לא מן הנמנע כי היים עדיין בן החיים. ב-2008 יצא זורוף לדרום אמריקה במצוד אחר היים, ולפי דיווח בעיתון הבריטי דיילי טלגרף ב-16 ביולי 2008, החיפוש התמקד באזור הרי האנדים בפטגוניה שבדרום צ'ילה.‏‏[2]. בנוסף לפרסום הרשימה העביר המרכז לרשויות גרמניה שמות של ארבעה חשודים בפשעים נאצים. שמות אלו היו הפירות הראשונים של מבצע הזדמנות אחרונה, מבצע שהחל המרכז באותה שנה למציאת פושעים נאצים לפני שימותו מזקנה.

רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל היא רשימה היוצאת בכל שנה מאז 2001 על ידי אפרים זורוף ממרכז שמעון ויזנטל שהיא בעצם דו"ח שנתי על מצב החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאציים, לפחות מאז שנת 2005, כוללת הרשימה הכללית רשימה מפורטת של פושעים שמוגדרים "המבוקשים ביותר". נכון ל 2012, הרשימה היא כדלקמן:[3]

  1. אלויס ברונר - בן 100 אם הוא עדיין בחיים, נראה לאחרונה בשנת 2001
  2. דר.אריברט היים - בן 98 אם עדיין בחיים, מת לכאורה בשנת 1992, אך הראיה אינה מספיק מכרעת
  3. לאסלו צ'אטארי - בן 97/98 , נראה לאחרונה בשנת 2012 בבודפשט
  4. קלאס קארל פאבר - רשום עד שנת 2012, מת ב-24 במאי 2012 בגיל 90
  5. גרהרד זומר - בן 93
  6. ולדימיר קטריוק - בן 90
  7. צ'ארלס זנתיי - בן 90
  8. סרן קאם - בן 90
  9. איוון קלימון - בן 91
  10. אלגימאנטאס דאילידה - בן 91
  11. מיכאל גרושקאו - בן 89, תיקו נסגר באוקטובר 2011 מחוסר ראיות
  12. הלמוט אוברלנדר - בן 88

שמות מהרשימות הקודמות

  1. שנדור קפירו - רשום עד שנת 2011[4], מת ב-3 בספטמבר 2011
  2. מיליבוג' אסנר - רשום עד שנת 2011[4], מת ב-14 ביוני 2011
  3. אדולף סטורמס - רשום עד שנת 2010[5], מת ב-28 ביוני 2010
  4. פיטר אגנר - רשום עד שנת 2010[5], מת בינואר 2010 בעודו ממתין למשפט
  5. ג'ון דמיאניוק - רשום עד שנת 2009[6], גורש לגרמניה למשפט בשנת 2009, הורשע בשנת 2011 ועירער על זאת, דמיאניוק מת ב-17 במרץ 2012 וזאת לפני שעירעורו הספיק להתקבל בבית המשפט ולכן גזר דינו לא נקבע בחייו אך כמה ימים לאחר מותו, בית המשפט הגרמני הבהיר כי לפי החוק הגרמני, דמיאניוק היה "חף מפשע", כי לא היה לו עבר פלילי, וכי הרשעתו הקודמת נפסלה[7].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז ויזנטל העביר ביקורת על הוגו צ'אווס נשיא ונצואלה בעקבות מספר הצהרות, ובכללן ההצהרה מינואר 2006 "העולם מיועד לכולנו, אבל קרה מקרה ומיעוט, צאצאיהם של אותם אנשים שצלבו את ישו, צאצאיהם של אותם אנשים שבעטו את בוליבר מכאן וצלבו אותו בדרכם שלהם כאן בסנטה מריה בקולומביה. המיעוט הזה נטל לעצמו את כל העושר של העולם..."‏‏[8] מרכז ויזנטל השמיט את ההתייחסות לבוליבר וקבע כי צ'אווס התייחס ליהודים בנאומו, ובהסתמך על כך האשים אותו באנטישמיות כשהאשים את היהודים בצבירת הון. באותו זמן, לפי האתר Forward.com, הוועד היהודי האמריקי, הקונגרס היהודי האמריקאי והקונפדרציה היהודית בונצואלה הגנו על צ'אווס, וקבעו כי לא התייחס ליהודים כי אם לאוליגרכים הדרום אמריקאים הלבנים. נציג מרכז ויזנטל באמריקה הלטינית השיב כי האיזכור של צ'אווס ל"צולבי ישו" היה "במקרה הטוב שנוי במחלוקת" וכי "ההחלטה להעביר ביקורת על צ'אווס התקבלה לאחר שיקול זהיר".‏‏[9]

איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרה נוסף ארע, כאשר סגן הנשיא של מרכז ויזנטל אישר דיווח שנכתב על ידי גולה אירני לפיו מיעוטים דתים באיראן חויבו ללבוש סימן זיהוי כדי לאפשר למוסלמים לזהות אותם. אימות זה גרר כתבה ביקורתית בעיתונות הקנדית על אירן וגרר תגובות בינלאומיות נזעמות. לאחר חקירה נוספת התברר כי החוק האירני היה מפוברק והאימות חסר בסיס.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 במרץ 2007, האחראי על קשרי חוץ במרכז ויזנטל, שמעון סמואלס, הורשע בעבירת לשון הרע בבית המשפט בפריז, בעקבות האשמתו את הוועד לתמיכה בפלסטינים (CBSP) הממוקם בצרפת בשליחת תמיכה למשפחות של מחבלים מתאבדים.‏‏[10]. הרשעה זו בוטלה בבית המשפט לערעורים ביולי 2009‏‏.[11].

בכתב התביעה קבע CBSP כי הטענות נגדם "מגוחכות", והצהירו כי פעילות הוועד כוללת מתן סעד ל-3,000 יתומים פלסטינים. בית המשפט קבע כי המסמכים שמרכז ויזנטל סיפק לא הצביעו על "קשר ישיר או עקיף במימון טרור" וכי הטענות נגד CBSP היו "השמצות כבדות".[10]

מרכז ויזנטל ערער על הפסיקה ובית המשפט לערעורים ביטל את ההרשעה.

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2004 הסניף הפריזאי של המרכז ביקש מנשיאת אירלנד מארי מקאליס שתדחה את הענקת 'אות מוזיאון השנה' באירלנד באותה שנה שאמור היה להינתן ל'מוזיאון הצייד' בלימריק, וזאת עד שתסתיים חקירה בנוגע למקורם של חלק ניכר מהפריטים באוסף. חקירה זו נדרשה, לדעת המרכז, כיוון שלמייסדי המוזיאון היה קשר הדוק עם המפלגה הנאצית באירלנד, וחשד בריטי כי בזמן מלחמת העולם השנייה המייסדים עסקו בריגול לטובת הנאצים. בנוסף לכך טען המרכז כי המדריך למוזיאון מתאר רק 150 מתוך למעלה מאלפיים פריטים באוסף המוזאון. וכן כי בניגוד לתקנות הבינלאומית, המוזיאון לא מציין את מקור כל הפריטים באוסף.‏‏[12]

טענה זו מעוררת חשד כי המוזיאון שומר גם על רכוש גזול ממלחמת העולם השנייה. המומחה לינן ניקולס שחקר את האשמות טען כי הינן "חוסר מקצועיות משוועת" וטיהר את המוזיאון מכל אשמה.‏‏[13]‏‏[14] הטענה נלקחה ברצינות והאקדמיה המלכותית האירית פיקחה על החקירה, שתוצאותיה משנת 2006 זמינות ברשת.‏‏[15]

נשיאת אירלנד מארי מקאליס, שאליה מוענה הטענה בראשונה, ביקרה את המרכז על כך שפרש "רשת של שקרים", והוסיף כי המרכז פגע בשמו הטוב של שמעון ויזנטל.‏‏[16] המרכז ענה כי הוא הכין דו"ח בן 150 עמודים שיפורסם במאי 2008 לאחר שעורכי הדין של המרכז יסיימו לעבור עליו, אולם דבר טרם פורסם נכון לנובמבר 2008.‏‏[17]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון הסובלנות בירושלים

סניף של מוזיאון הסובלנות בירושלים - המוזיאון אמור להיבנות על שטח שהיה בעבר בית קברות מוסלמי.

קריית הוותיקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז שמעון ויזנטל קיבל בברכה את החדשות כי הדרישה שהבישוף ריצ'רד ויליאמסון יחזור בו מטענותיו מכחישות השואה לפני שיקבל חזרה את מינויו בכנסייה הקתולית. וילאימסון הוא אחד מארבעה בישופים מאגודת הקדוש פיוס העשירי שנודו ב-1988 כיוון שנמשחו לכהונה ללא סמכות על ידי מרסל לפבר.‏‏[18]

רשימת אנטישמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 פרסם המרכז רשימה של עשרת האנטישמים/אנטי-ישראלים הגדולים של השנה, ובהם חמינאי, ארדואן, ריצ'רד פאלק, רוג'ר ווטרס ומפלגת יוביק ההונגרית.‏[19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ISSN 0741-8450‏
  2. ^ "ד"ר מוות יילכד בשבועות או בחודשים הקרובים", באתר ynet‏, 16.7.06‏
  3. ^ (2012) דו"ח שנתי על מצב SWC החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאצים. מרכז שמעון ויזנטל. 
  4. ^ 4.0 4.1 "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים" (1 במאי 2011). אוחזר ב־ 6 במאי, 2012. 
  5. ^ 5.0 5.1 זורוף, אפרים (31 במרץ 2010). "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים". אוחזר ב־ 6 במאי, 2012. 
  6. ^ "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים" (20 באפריל 2009). אוחזר ב־ 6 במאי, 2012. 
  7. ^ אדרת, עופר. דמיאניוק הפושע הנאצי נחשב חף מפשע בגרמניה בגלל עניין טכני. כתבה בעיתון HAARETZ הסוכנות החדשות הישראלית, 23 במרץ 2012. הורד ב 1 ביולי 2012 מתוך: http://www.haaretz.com/print-edition/news/convicted-nazi-criminal-demjanjuk-deemed-innocent-in-germany-over-technicality-1.420280
  8. ^ מרכז ויזנטל (2006) Condemns antisemitic statements by Venezuelan President Hugo Chavez - demands public apology.‏
  9. ^ ‏באתר Forward.com.
  10. ^ 10.0 10.1 ‏מסוכנות הידיעות הצרפתית
  11. ^ הודעה לתקשורת באתר מרכז ויזנטל.‏
  12. ^ http://www.ria.ie/pdfs/Hunt%20Museum%20Final%20Report%20June%2006.pdf
  13. ^ ‏Associated Press(IHT September 2007) expert condemns Simon Wiesenthal Center's claims of Nazi loot in Irish museum
  14. ^ לינן ניקולס
  15. ^ תוצאות הבדיקה
  16. ^ RTÉ News - President criticises claims against museum
  17. ^ ‏האיירש טיימס 7 בנובמבר 2008 עמ' 15.‏
  18. ^ Wiesenthal Center Welcomes Vatican’s Call for Controversial Bishop to Recant His Denial of the Holocaust
  19. ^ רשימת עשרת האנטישמים הגדולים של 2013, אתר מרכז שמעון ויזנטל, 2013 (קובץ PDF באנגלית).
    האנטישמים של השנה: חמינאי ורוג'ר ווטרס, ynet,‏ 31 בדצמבר 2013.