מרלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרם ענבי מרלו
יין מרלו

מרלוצרפתית: Merlot) הוא זן ענבים אדומים המשמש לייצור יין. ליין סמיכות בינונית וטעמו מזכיר אוכמניות, שזיפים וצימוקי קוראנט. ענבי המרלו נחשבים לרכים ו"בשרניים", ונוכח הבשלתו המוקדמת של הפרי מעורבבים תכופות יחד עם ענבי הקברנה סוביניון המבשיל מאוחר יותר. גמישות זו תרמה להפיכתו של המרלו לאחד מסוגי היין הנפוצים ביותר בארצות הברית ובצ'ילה.

תולדות הזן והרכבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורו הראשון של המרלו מופיע ברשמיו של פקיד מקומי בעיריית בורדו, צרפת, בהם התייחס בשנת 1784 ליין שנוצר בכרם באזור ליבורנה כאחד מהטובים באזור. שם הזן מקורו במילה הצרפתית "מרלו", שפירושו "שחרור צעיר"; אפשר שהכינוי נובע מצבעו הכחול-עמוק של הענב, או לחלופין מאהבת הענבים הידועה של ציפורי השחרור. החל מהמאה ה-19 נשתל הזן באופן סדור באזור ז'ירון שבדרום מערב צרפת.

באיטליה זוהה הזן לראשונה בסביבות ונציה תחת הכינוי הנרדף "בורדו" בשנת 1855. הענב הגיע גם לשווייץ מבורדו ואף תועד בקנטון טיצ'ינו בין השנים 1905-1910.

חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס סבורים כי המרלו הוא תת-זן של הקברנה פרנק, בדומה לקרמנרה, זן צרפתי קדום שכמעט ונכחד בצרפת נוכח רגישותו הגבוהה לכנימות הפילוקסרה. עד שנת 1993, תעשיית היין הצ'ילאנית שיווקה בטעות כמויות גדולות של יין שהופק מענבי הקרמנרה כיין מרלו.

אזורי גידול עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרלו מיוצר בעיקר בצרפת (שם הוא זן הענבים השלישי בתפוצתו), איטליה (החמישי בתפוצתו), קליפורניה, רומניה, ובמידה פחותה יותר באוסטרליה, ארגנטינה, חצי האי ניאגרה בקנדה, צ'ילה, ניו זילנד, דרום אפריקה, שווייץ, קרואטיה, הונגריה, מונטנגרו, סלובניה, וחלקים אחרים בארצות הברית דוגמת וושינגטון ולונג איילנד. המרלו גדל באזורים בהם גדל גם הקברנה סוביניון, אולם העדיפות היא לגדל את המרלו במתחמים הקרים ביותר באזורים אלה. באזורים חמים מדי, ענבי המרלו יבשילו מוקדם מדי.

בהתאם למתכון הייצור המסורתי בבורדו, תפקידו של המרלו הוא להוסיף סמיכות ורכות לתוצר המתקבל. אף שבבורדו מהווה המרלו כ-50%-60% מהיקף השתילה והגידול, בתערובות המיוצרות באזור הוא מהווה רק כ-25% מהמשקה הכולל. עם זאת, ישנם יינות בהם המרלו הוא הרכיב העיקרי בתערובת, במיוחד באזורי פומרול וסן אמיליון. אחד מהיינות המפורסמים והנדירים בעולם, שאטו פטרוס, מבוסס כמעט כולו על ענבי מרלו.

הגפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזן מאופיין באשכולות רופפים ובפרי גדול מהממוצע. הגוון הוא פחות שחור/כחול מענבי הקברנה סוביניון אך כולל קליפה דקה יותר, ומעט יותר טאנין. בהשוואה לקברנה, ענבי המרלו מתוקים יותר ובעלי שיעור נמוך יותר של חומצה מלית.

המרלו משגשג על אדמה קרה, ובדרך כלל מבשיל עד כשבועיים מוקדם מהקברנה סוביניון.

הגפן עשויה להיעשות סבך ועל כן גיזומה מהווה מרכיב חשוב באיכות היין המיוצר. יש הטוענים כי צמצום תפוקת גפני המרלו תורמת לשיפור איכותן. כמו כן, ככל שהגפן עצמה עתיקה יותר, כך משתפרת איכותו של היין.

מאפיין בולט של ענב המרלו הוא נטייתו להבשיל יתר על המידה מרגע שמגיע לשלב הבשלות הראשוני, לעתים תוך ימים ספורים. ישנן שתי גישות מרכזיות באשר לאופן ההתמודדות עם הבשלה מוקדמת זו. יצרני השאטו פטרוס דוגלים בבציר מוקדם על מנת לשמר את חומציותו של היין ודקויות הטעם, כמו גם את פוטנציאל היישון שלו. יצרנים אחרים סבורים כי יש לבצור את הענבים בשלב מאוחר יותר ולהוסיף מרקם סמיך יותר הנובע מבשלות-יתר של הפרי.