מרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרלין, מתוך "רשומות נירנברג", 1493.

מֶרְלִין (Merlin) ידוע כמכשף רב-העוצמה המופיע במחזור אגדות המלך ארתור. התיאור המקובל של הדמות נכתב לראשונה ב"היסטוריה רגום בריטניה" לג'פרי ממונמות', שמהווה למעשה מיזוג של דמויות היסטוריות ואגדתיות קודמות. ג'פרי שילב סיפורים קיימים על אודות מירדין וילט (מרלינוס קלדוננסיס), תמהוני צפוני חסר כל קשר למלך ארתור, עם סיפורים על אאורליוס אמברוזיוס, כדי ליצור את הדמות אותה הוא כינה מרלין אמברוזיוס.

Cquote2.svg

והנה, מתוך כעס רב ואהבה לאיגראיין היפה חלה אותר ושכב באוהלו. סיר אולפיוס, שהיה אבירו הנאמן בא אל אוהלו של המלך, ושאלו מדוע הוא כה חולה. "אני אומר לך את הסיבה", אמר אותר, "אני חולה מרוב הכעס והאהבה שיש בי לאיגראיין היפה, עד כי אני חושש שלא אחלים עוד."

"ובכן, מלכי", אמר סיר אולפיוס, "אלך ואחפש את מרלין, והוא ימצא למענך את הרפואה שתבריא אותך ותקל על לבך."

אולפיוס יצא לדרכו ופתח בחיפושיו, וביד המקרה פגש במרלין, שלבש בבגדי קבצן. לכן לא זיהה מיהו. כאשר פגש בו שאל אותו מרלין את מי הוא מחפש. אולפיוס השיב כי אין זה מעניינו לומר לו זאת.

"ובכן", אמר מרלין, "אני יודע מיהו שאתה מחפש, כי אתה מחפש את מרלין; ולכן אל לך לחפש יותר, כי אנוכי הוא. ואם המלך אותר יאות לגמול לי כפי שאני רוצה וישבע לפני למלא את רצוני, הוא יקבל כבוד הערכה ורווח גדולים פי כמה מאשר אלו שאני דורש ממנו, כי אני אבטיח שרצונו ימולא."

Cquote3.svg
– יובל ווליס (מתרגם), מות ארתור לתומס מלורי, תרגום באתר בלי פאניקה

גרסתו של ג'פרי לדמות התפשטה במהרה ונעשתה אהודה במיוחד, וכותבים מאוחרים יותר הרחיבו אותה והעמיקו את דימויו של המכשף. על פי המסורת המקובלת, הוא נולד כבנם של אינקובוס ובת-תמותה וכוחותיו נובעים מלידה ייחודית זו. הוא גדל, נעשה מלומד, הוגה את התוכנית להביא ללידתו של ארתור ומוציאה אל הפועל בעזרת כשפיו. בהמשך, מרלין משרת כיועצו של המלך עד שהוא נופל קורבן לכשפיה של גבירת-האגם, ונהיה לאסירה.

מקורותיו של ג'פרי ממונמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין של ג'פרי מורכב בעיקר משתי דמויות - מירדין וילט, המכונה גם מרלינוס קלדנונסיס, ואאורליוס אמברוזיוס, גרסה בדיונית למצביא ההיסטורי אמברוזיוס אאורליאנוס. לראשון לא היה דבר במשותף עם ארתור והוא פעל ימים הרבה לאחר תקופת מלוכתו. סיפורו הוא סיפורו של פייטן שיצא-מדעתו לאחר שחזה במוראות המלחמה, נאמר שהוא נמלט מהחברה האנושית כדי להפוך ל"איש-הפרא מהיערות" בשלהי המאה השישית לספירת הנוצרים. דמות זו הייתה לבלי ספק במוחו של ג'פרי שעה שהוא כתב את יצירתו המוקדמת ביותר המצויה בידינו, "נבואות מרלין" (Prophetiae Merlini), שלטענתו כללה את דבריו האמיתיים של המטורף האגדי. חוקר ימי הביניים גסטון פריס העלה את האפשרות שמונמות' שינה את השם למרלינוס במקום הגרסה הלטינית המקובלת, מרדינוס, כדי להימנע מדמיון למלה הצרפתית merde, שמשמעה צואה.

"נבואות מרלין" אינן מספרות הרבה על הרקע לנעורי מרלין. כשהוא כלל את הנביא בספרו הבא, "תולדות ממלכת בריטניה" (בלטינית: "היסטוריה רגום בריטניה"), הוא הוסיף לו קווי-אופי הלקוחים מסיפורים על אודות אאורליוס אמברוזיוס, שכתב נניוס ב"היסטוריה בריטונום". אליבא דנניוס, כשרונותיו של אמברוזיוס נתגלו כשהמלך הבריטי וורגיגרן ניסה להקים מגדל. המגדל התמוטט פעם אחר פעם בטרם הושלם, ויועציו החכמים אמרו לו שהפתרון היחידי לבעיה זו היה לפזר על היסודות דם של "ילד שנולד בלי אב". אמברוזיוס ענה להגדרה זו, על פי השמועה, אך לכשהובא בפני המלך, הוא גילה את הסיבה האמיתית להתמוטטויות המגדל: מתחת ליסודות המגדל היה אגם ובו שכנו שני דרקונים שהרעידו את האדמה וגרמו להתמוטטויות, בעודם לוחמים זה בזה.

ג'פרי מגולל שוב סיפור זה ב-"היסטוריה רגום בריטניה", בגרסה מיופה מעט, ומעניק לילד חסר-האב את שמו של הפייטן המתנבא, מרלין. הוא מקפיד להבדיל דמות החדשה זו מאאורליוס אמברוזיוס, וכדי להסתיר את הפלגיאט מנניוס, הוא מצהיר בפשטות ובבוטות שאמברוזיוס היה שם אחר למרלין. הוא הולך ומוסיף סיפורים חדשים הקושרים את מרלין לסיפורי המלך ארתור וקודמיו.

ג'פרי ממונמות עסק במרלין גם ביצירתו השלישית, "ויטה מרליני". הוא ביסס את ה-'ויטה' על סיפורים על מירדין המקורי בן המאה השישית. על אף שהעלילה מתרחשת זמן רב לאחר תקופת חייו של "מרלין אמברוזיוס", הוא מנסה לטעון שאלו אותן הדמויות על ידי מתן אזכורים שונים למלך ארתור ומותו כפי שתואר ב-"היסטוריה רגום בריטניה".

מרלינוס קלדוננסיס/מירדין וילט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירים הוולשיים הראשונים, שנכתבו לפני המאה השתים-עשרה, העוסקים באגדה על מירדין, מציגים אותו כמטורף החי חיי מסכנות ביער קלדוניאן, שקוע בגעגועים לחיים הקודמים ומלא טינה על האסון שהביאו לעברי פי פחת: מותו של אדונו, האציל גוונדולו, אותו הוא שירת כפייטן. הרמיזות בשירים אלה מציירות את אירועי "הקרב על ארפדריד", בו רידרך האל, מלך אלט קלוט (סטראכקלייד), טבח בכוחותיו של גוונדולו, ומירדין שחזה במאורע, נטרפה עליו דעתו. ה-"Annales Cambriae" מתארכים קרב זה לשנת 573 לספירת הנוצרים, ומתארים את אויביו של גוונדולו כבניו של אליפר, ככל הנראה Gwrgi ו-Peredur.

גרסה לאגדה זו נשתמרה בכתב-יד בן המאה החמש-עשרה, בסיפור הנקרא "Lailoken and Kentigern". על פי ההתרחשויות בסיפור זה, קנטיגרן הקדוש פוגש בחורבה נטושה מטורף שעיר ועירום המכונה ליילוקן, אם כי יש הקוראים לו מרלינום או מרלין, המכריז שכעונש על חטאיו, נגזר עליו לנדוד בחברתן של מפלצות. הוא מוסיף שהוא היה לסיבת מותם של כל אותם אנשים שנהרגו בקרב שנערך "במישור שבין לידל וקרוואנוק." לאחר שסיים לגולל את סיפורו, המטורף קופץ ממקומו ונמלט מנוכחות הקדוש בחזרה אל השממה. הוא מופיע שוב מספר פעמים בסיפור עד שלבסוף הוא מופיע ומבקש מהקדוש לחם קודש, ומתנבא שהוא עומד לחוות מוות משולש. לאחר היסוס מה, הקדוש נענה לבקשת המטורף, ובמשך היום הוא אכן נתפס בידי רועי-הצאן של המלך מלדרד, המכים אותו באלות, ולבסוף משליכים אותו אל נהר הטוויד, שם גופתו משתפדת על מוט, ובכך מתגשמת נבואת המטורף.

בספרות הוולשית ישנן דוגמאות רבות לספרות נבואית, החוזה את הניצחון הצבאי של כל העמים הקלטיים בבריטניה הגדולה שייאחדו שורות ויגרשו את האנגלים - ומאוחר יותר את הנורמנים - בחזרה אל הים. חלק מיצירות אלה הוכרזו כנבואותיו של מירדין; אחרות לא, כמו למשל ה-"Armes Prydein". מרלין פראי ומתנבא זה הופיע גם אצל ג'פרי ממונמות ב-"ויטה מרליני" הנראית כעיבוד קל של מספר שירים על מירדין.

מרלין אמברוזיוס, מירדין אמריס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור לעיל, סיפורו של ג'פרי ממונמות על קורות מרלין אמברוזיוס הצעיר ב-"היסטוריה רגום בריטניה", מתבסס על הסיפור ב-"היסטוריה בריטונום" לנניוס. הוא מוסיף את שיפוריו שלו לסיפור, וממקמו בקרמרתן (וולשית: Caerfyrddin). בעוד שאמברוזיוס של נניוס מגלה לבסוף שהוא בנו של קונסול רומאי, הרי שמרלין של ג'פרי נולד לבת-מלך מידי אינקובוס. הסיפור על מגדלו של וורטיגרן נשאר בבסיסו זהה; הדרקונים התת-קרקעיים, אחד לבן והשני אדום, מסמלים את הסקסונים והבריטים, והקרב האחרון ביניהם הוא בגדר סימן לבאות.

בנקודה זו ג'פרי ממונמות מכניס פרק ארוך על נבואותיו של מרלין, הלקוח מיצירתו הקודמת - "נבואות מרלין". הוא מגולל רק עוד שני סיפורים חדשים על הדמות; בראשון, מרלין יוצר את הסטונהנג' כאתר-קבורה בעבור אאורליוס אמברוזיוס. בשני, כשפיו של מרלין מאפשרים לאותר פנדרגון לחדור אל טירת טינטאגל במסווה ולעבר את איגריין בבנו ארתור. סיפורים אלה מופיעים גם בעיבודים מאוחרים רבים ליצירותיו של ג'פרי ממונמות.

עיבודים מאוחרים לאגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין מכתיב את שיריו, כמאוייר בספר צרפתי בן המאה השלוש-עשרה.

בתקופה מאוחרת, המשורר רובר דה בורון גולל מחדש את הסיפור בפואמה הנושאת את השם מרלין. רק מספר שורות ממנה שרדו, אך גלגולו מחדש של הסיפור כפרוזה נעשה לתופעה נפוצה ועובד מאוחר יותר לשתי רומנסות. בגרסתו של דה בורון מרלין נולד לבתולה המעוברת בידי שד המיעדו להיות אנטיכריסט. מזימתו נכשלת כשהאם מתוודה בפני בלז, הכומר שלה, על מצב הדברים הקשה; עם לידתו של מרלין, הם ממהרים להטבילו לנצרות ובכך משחררים אותו מטלפיו של השטן. מוצאו השטני מעניק למרלין ידיעות אל-טבעיות על העבר וההווה, ואף אלוהים מסייע בידו, בהעניקו לנער ידיעות נבואיות על העתיד.

בשנת 2008 רשת ה-BBC החלה בשידורי סדרת טלוויזיה, בשם "מרלין", אודות הקוסם בראשית דרכו כעוזרו של המלך ארתור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה סתיו, עלילות אבירי השולחן העגול - מבחר פרקי שירה מן הסאגה הארתוריאנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
  • תומאס מלורי, אבירי השולחן העגול, הוצאת מודן.
  • לבנה ליטני (עורכת), המיתולוגיה הבריטית, מפה הוצאה לאור, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]