מרסל איימה
מרסל איימה (בצרפתית: Marcel Aymé; 29 במרץ 1902 - 14 באוקטובר 1967), סופר ומחזאי צרפתי.
מרסל איימה נולד בעיר ז'ואני במחוז יון שבצפון חבל בורגון בצרפת. הוא התייתם מאמו כשהיה בן שנתיים בלבד וגדל בבית סבתו וסבו בכפר קטן במחוז ז'ורה שבחבל פראנש-קונטה. ב-1910 אחרי שסבתו נפטרה הוא הועבר להשגחת אחת מדודותיו בעיר דול - בירת מחוז ז'ורה - ולמד שם בקולז', אך בילה את חופשותיו בכפר, שם שימש לפעמים כרועה. אווירה כפרית זו שהעניקה לו השראה באה על ביטויה מאוחר יותר בכתביו.
הוא התכונן להתקבל לאקול פוליטכניק בפריז, אך ב-1919 לקה במחלת השפעת הספרדית. אחרי שירותו הצבאי הגיע לפריז ב-1923 ושימש שם כפקיד בנק, כסוכן ביטוח וכעיתונאי - מקצועות שבהם לא הייתה לו כל הצלחה.
הצלחתו הראשונה הייתה הנובלה "ברולבואה" שפורסמה ב-1926. הרומן "שולחן הגוויות" זיכה אותו בפרס רנודו ב-1929, אך היצירה שגרמה לפרסומו הייתה "הסוסה הירוקה" (1933) ומכאן ואילך ראה בספרות את מקצועו. ב-1935 החל לכתוב תסריטים לקולנוע, להתעניין בתיאטרון ולפרסם ספרי ילדים.
ב-1939 מרסל איימה שם ללעג ובוז את המשטר הנאצי בגרמניה, אך בתקופת הכיבוש הנאצי של צרפת פרסם רומנים ונובלות באמצעות הוצאות ספרים שהוציאו לאור גם את כתביהם של מחברים פאשיסטיים ששיתפו פעולה עם הנאצים. בתקופה זו פרסם בין היתר את "טרבלינג" (1941) ואת "חוצה הקירות" (1943).
היות שהוא עצמו לא הראה כל סימני תמיכה במשטר הנאצי, שמו לא נכלל ברשימת משתפי הפעולה עם הנאצים שהופיעה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך בכל זאת הוא הואשם באנטישמיות. מעל הכול היה מוחזק כאשם כאשר ניסה להעביר עצומה לבקשת חנינה בעבור משתף הפעולה הסופר והעיתונאי רובר בראסילאש. פרנסואה מוריאק וסופרים אחרים חתמו על עצומה זו אך הגנרל דה גול דחה את בקשת החנינה ובראסילאש הוצא להורג בייריה (6 בפברואר 1945).
אם כי נפגע מאוד מפרשה זו, מרסל איימה המשיך לכתוב מספר רב של רומנים, נובלות ומחזות שזכו להצלחה רבה בציבור, ובהם "הדרך הארוכה" (1946), "אוראנוס" (1948) ו"קלראמבאר" (1949). ב-1952 הוצג בפריז מחזהו "ראשו של הזולת" שבו הביע את התנגדותו לעונש המוות ולגלג על מערכת המשפט ועל התביעה הכללית של המדינה.
מרסל איימה קיבל את פרס גונקור ב-1945, אך ב-1950 הוא סירב להיות חבר האקדמיה הצרפתית.
מרסל איימה מת בפריז ב-1967 ונקבר בבית הקברות סן-וינסאן ברובע מונמארטר שבעיר.
.JPG)
לזכרו הוצב ברובע מונמארטר פסל בדמותו של דוטיי - הגיבור הראשי של ספרו "חוצה הקירות". רבות מיצירותיו עובדו לקולנוע ולטלוויזיה, ובהן "חוצה הקירות" (1950), "הסוסה הירוקה" (1959), "קלראמבאר" (1969) ו- "אוראנוס" (1990).
בעברית יצאו לאור מספריו: 'הסוסה הירוקה' (1960, הוצאת מ. מזרחי), 'אוראנוס' (1989, הוצאת עם עובד) ו'משחקי תופסת' (1996, הוצאת זמורה ביתן).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
