מרסל אשאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרסל אשאר
Marcel Achard
לידה 5 ביולי 1899
סנט פוי לה ליון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בספטמבר 1974 (בגיל 75)
הרובע השביעי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marcel Augustin Ferréol Achard עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה לואר ושר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ליון (1896-1969) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד בלגיון הכבוד
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרסל אשארצרפתית: Marcel Achard;‏ 5 ביולי 18994 בספטמבר 1974), מחזאי צרפתי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסל אשאר הוטבל כמרסל אוגוסטן פראול בסן-פואה-לה-ליון (כיום פרבר של העיר ליון) במחוז רון שבצרפת. הוא אימץ לעצמו את שם העט מרסל אשאר כאשר החל לפרסם את מחזותיו אחרי מלחמת העולם הראשונה.

הצלחתו הראשונה היה המחזה "התרצי לשחק אתי?" שהוצג בפריז ב-1923, קומדיה רגשנית על אודות הקרקס והליצנים. מחזה זה שימש כדגם למחזותיו הבאים שרובם נחשבים לשחזור של מצבים שמקורם בקומדיה האיטלקית בהשתתפות דמויות כמו פיירו וקולומבין הגורמות לצופים לצחוק ולבכות בעת ובעונה אחת.

הפופולריות שלו והצלחותיו הגדולות הגיעו לשיאן בין שתי מלחמות העולם, כאשר המבקרים השוו את מחזותיו עם אלה של פייר דה מאריבו ושל אלפרד דה מיסה. שני מחזותיו הפופולריים ביותר בתקופה זו היו "ז'אן החולמני" (1929) ו-"דומינו" (1932).

הביקורת שלאחר מלחמת העולם השנייה לא היטיבה עמו ותיארה אותו כ"מומחה לאהבה". אך למרות ביקורת זו הוא המשיך לכתוב מחזות ובהם: "מחלת האהבה" (1955) ו-"האידיוטית" (1960) - מחזה שעליו התבסס המחזה הבא "ירייה באפלה" (1961).

מרסל אשאר נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית ב-1959.

ארבעה ממחזותיו של מרסל אשאר הוצגו בתיאטראות של ברודוויי בעיר ניו יורק. הצגת המחזה "דומינו" הופסקה אחרי שבע הופעות בלבד (1932), אך המחזה "לפני הבלונדינית שלי" שנכתב מחדש בשם "אני מכיר את אהובתי" זכה ב-247 הופעות בתיאטרון שוברט בניו יורק (19491950). הצגת המחזה "פאטאט" הופסקה גם היא לאחר שבע הופעות (1958 ) אך המחזה "ירייה באפלה" הוצג בניו יורק 389 פעמים (1961 -1962).

רבים ממחזותיו של מרסל אשאר עובדו לקולנוע ובהם: "מאיירלינג" (1936), "סופת רעמים" (1938) "פליסי נאנטיי" (1942), "שני הביישנים" (1943), "ולס בפריז" (1949) ו-"ז'אן החולמני" (1949).

מרסל אשאר מת בפריז ב-1974.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]