מרסל גרנדיאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרסל גרנז'אני (Marcel Grandjany;‏ 3 בספטמבר 1891 - 24 בפברואר 1975) היה נבלן ומלחין אמריקאי יליד צרפת.

גרנדיאני החל ללמוד נגינה בנבל בגיל 8, אצל הנריאט רנייה. הוא התקבל לקונסרבטואר בפריז בגיל 11, שם זכה בפרס הראשון שלו, בגיל 13. בגיל 17 הופיע לראשונה עם תזמורת Concerts Lamoreux ונתן את רסיטל הסולו הראשון שלו, שזיכה אותו בהצלחה מיידית ובשבחים. הוא הופיע עם מוריס ראוול בפריז בשנת 1913. הופעת הבכורה שלו בלונדון הייתה בשנת 1922 ובניו יורק בשנת 1924. הוא הופיע כסולן עם תזמורות חשובות, בין השאר בניצוחם של פירנה, אלפרד קורטו, ליאופולד דאמרוש, סרגיי קוסביצקי, גיאורג סל, פריץ ריינר וגולשמן.

משנת 1921 עד 1926 עמד גרנדיאני בראש מחלקת הנבל של בית הספר הקייצי פונטנבלו. הוא היגר לארצות הברית ב-1926 ובשנת 1938 התמנה לראש מחלקת הנבל בבית הספר למוזיקה ג'וליארד, שם לימד עד מותו בשנת 1975. כמו כן לימד בבית הספר למוזיקה מנהטן בשנים 1956 - 1967.

בתחרות הנבל הבינלאומית הראשונה בישראל בשנת 1959 הציע פייר ז'אמה מצרפת לייסד אגודת נבל בינלאומית. גרנדיאני הסכים לבדוק מה יוכל לעשות בעניין בארצות הברית וישב בראש ועדה של הנבלנים הראשונים במעלה. הוועדה המכוננת נפגשה בפעם הראשונה ב-3 בדצמבר 1962 בדירתו של גרנדיאני. במשך השנים היה חבר במועצת המנהלים, מנהל מחוזי, יושב ראש לשכה ונשיא הלשכה הניו יורקית. הוא אף ניאות לנגן בוועידות של אגודת הנבל האמריקאית, בשנת 1964 בוועידה הראשונה וב-1967 ברסיטל סולו, שהיה הופעתו הפומבית האחרונה.

הוא תמך בכל מאודו ביעדים החינוכיים של האגודה. הוא שש על הצמיחה באגודת הנבל האמריקאית ועל תחושת הקהילה, שהיא מעניקה לכל הנבלנים.

מת בפברואר 1975. על מותו התאבלו רבים בכל רחבי העולם.