מרסל דיבואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונתו של דיבואה על כריכת ספרו "נוסטלגיה מישראל: שיחות עם אוליבייה-תומא ונאר"

מרסל-ז'אק דיבואה ("האב דיבואה"; בצרפתית: Marcel-Jacques Dubois; ‏1920 - 15 ביוני 2007) היה נזיר נוצרי-דומיניקני והוגה דעות ישראלי ממוצא צרפתי, חתן פרס ישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסל דיבואה נולד בשנת 1920 למשפחה קתולית באזור ליל שבצפון צרפת. בגיל שמונה-עשרה הצטרף למסדר הדומיניקני. בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השנייה, היה אחד מארבעה-עשר אחים דומיניקנים שהצטרפו למשרד הרווחה הצרפתי ופעל באזור ננסי. לבקשת ארגונים צרפתיים, הוא הסתיר ילדים יהודים במוסדות הכנסייה.

עם סיום המלחמה המשיך בלימודי התאולוגיה, אך כדי להתחמק מעימות עם משפחתו על דרך חייו הודיע כי הוא מתעתד להצטרף לצי הצרפתי. מאוחר יותר גמלה בלבו ההחלטה להקדיש את עצמו לנזירות. בזמן לימודי הדוקטורט שהה כשנה באוניברסיטת הרווארד, וסיים את כתיבתו ברומא. את עבודת הדוקטורט כתב על תפיסת הזמן של אריסטו.

בשנת 1962 נשלח לירושלים, לעמוד בראש המסדר הדומיניקני השוכן במנזר הלזריסטים שברחוב אגרון. שימש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ולימד בסמינר ללימודי נצרות ליהודים שפעל במנזר רטיסבון בירושלים. עסק בחקר הפילוסופיה היוונית וביחסים בין העם היהודי לכנסייה הקתולית. בשנת 1971 יצא בפומבי להגנת ישראל כנגד האשמות על פגיעה בנוצרים בירושלים‏[1]. בשנת 1976, בעת חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה, הציע עצמו כבן ערובה במקום הנוסעים שנחטפו.

משנת 1973 היה לאזרח ישראלי.

דיבואה פרסם מספר ספרים בתחומי מחקריו השונים. כמו כן, כנזיר במנזר דומיניקני, עסק בכתבי תומאס מאקווינס. בין יתר פעולותיו הציבוריות ידועים במיוחד רבי-השיח הפומביים שניהל עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ על היחסים בין היהדות לנצרות. דיונים אלו הוסרטו בבימוי יוסי אבישר ובהפקת האוניברסיטה הפתוחה בשנת 1992, בסדרה "שתי אוקטבות: 8 פרקים בין יהדות לנצרות". מלבד הדיונים הפומביים שניהלו, היו ליבוביץ ודיבואה ידידים קרובים ונפגשו זה עם זה תכופות. דיבואה שימש גם כיועץ לאפיפיור בנושא היחסים הדתיים בין היהודים לנוצרים.

בשנת 1983 זכה בפרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים. זכה בפרס ישראל לשנת ה'תשנ"ו על תרומה מיוחדת לחברה בישראל. בנוסף, קיבל את פרס יקיר ירושלים והיה לאביר אות לגיון הכבוד הצרפתי.

דיבואה נפטר ב-15 ביוני 2007 ונקבר במנזר בית ג'מל.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות הפילוסופיה העתיקה מתלס עד אריסטו בעריכת אביטל וולמן

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדה לוצ'אני ויוסף צוריאל, לכנסיה אין זכות לחרוץ דין על ישראל, מעריב, 14 בספטמבר 1971