מקפת האקלים של מאדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Mars Climate Orbiter
המחשת אמן של מקפת האקלים במאדים
המחשת אמן של מקפת האקלים במאדים
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
יצרן Lockheed Martin Space עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך שיגור 11 בדצמבר 1998
משגר דלתא 2
אתר שיגור SLC-17A, נמל החלל קייפ קנוורל
מקפת האקלים של מאדים
משימה
סוג משימה מקפת
לוויין של מאדים
משך המשימה הכולל 11 בדצמבר 1998 – הווה (25 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משך המשימה המקפת אבדה לפני הכניסה למסלול
מידע טכני
משקל 338 ק"ג
כוח 500 ואט
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 25571
מאגר המידע הלאומי 1998-073A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים המקפת
התמונה היחידה שהתקבלה מהמקפת. מראה את מאדים ב-7 בספטמבר 1999

מקפת האקלים של מאדיםאנגלית: Mars Climate Orbiter) שנקראת גם מקפת מרס סרוויור 98 הייתה גשושית אמריקאית מסוג מקפת ששוגרה ב-11 בדצמבר 1998 כחלק מתוכנית מרס סרוויור 98 כדי לחקור את האטמוספירה והאקלים של מאדים, ולשמש כמרכז תקשורת בין כדור הארץ לנחתת הקוטב של מאדים (גם חלק מתוכנית מרס סרוויור 98). ב-23 בספטמבר 1999 אבד הקשר עם הגשושית בעת שנכנסה למסלול סביב מאדים. מסלול כניסתה היה נמוך מהמתוכנן בעקבות בעיית ניווט, וכתוצאה מכך היא נשרפה במהלך החדירה לאטמוספירה של מאדים.

מבנה הגשושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקפת האקלים של מאדים הייתה בגובה 2.1 מטרים, רוחב 1.6 מטרים, אורך (עומק) 2 מטרים ושקלה בעת השיגור 638 ק"ג (כולל דלק). החללית ניווטה באמצעות גלאי כוכבים וחיישני שמש. למקפת היו שמונה מנועים קטנים (4 × 22 N ו-4 × 0.9 N) לתיקון המסלול בדרך למאדים ובמאדים ומנוע ראשי (LEROS 1B - 640N) שהכניס אותה למסלול. למקפת הייתה אנטנה באורך 1.3 מטרים שקלטה ושידרה שדרים לרשת חלל עמוק, ואנטנת UHF לתקשור עם נחתת הקוטב של מאדים שתוכננה לנחות על מאדים ב-3 בדצמבר 1999 (אבל נכשלה). המקפת קיבלה אנרגיה חשמלית משלושה לוחות סולריים שסיפקו כ-500 ואט סביב מאדים. כשהלוחות היו פרוסים במלואם, אורכם היה 5.5 מטרים. ייעוד משני שלהם היה לשמש את המקפת בשלב ה-aerobraking (האטה באמצעות חיכוך עם האטמוספירה). בנוסף ללוחות הסולריים היו למקפת שתי סוללות נטענות ששימשו את המקפת כשמאדים הסתיר את השמש.

כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • PMIRR - כלי למדידת פליטה תרמית ואינפרא-אדומה של הקרקע והאטמוספירה.
  • MARCI - מצלמת צבע לצילום קרקע ואטמוספירת מאדים.

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה תוכננה ושוגרה כחלק מתוכנית מרס סרוויור 98 יחד עם נחתת הקוטב של מאדים כדי לספק מידע מדעי אודות מאדים.

מטרות המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות המשימה היו:[1]

  • קביעת תפוצת המים על פני מאדים.
  • ניטור מזג האוויר ומצב האטמוספירה במאדים.
  • איתור שינויים בפני השטח של מאדים כתוצאה מרוחות ואפקטים אטמוספיריים אחרים.
  • קביעת פרופיל טמפרטורה באטמוספירה.
  • ניטור כמות אדי מים והאבק באטמוספירת מאדים.
  • חיפוש עדויות לשינויי אקלים בעבר.

המקפת לסקר מאדים, ששוגרה באוגוסט 2005, השלימה את רוב משימותיה של מקפת זו.

מהלך המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקפת האקלים של מאדים שוגרה ב-11 בדצמבר 1998, 18:45:51 UTC, על ידי נאס"א מSLC-17 מנמל החלל קייפ קנוורל על גבי משגר דלתא 2. שלבי במשגר פעלו למשך 42 דקות והכניסו את המקפת למסלול הוהמן במהירות 5.5 ק"מ לשנייה ביחס למאדים, למסע של 669 מיליון ק"מ אל עבר מאדים.

המקפת החלה את תמרון הכניסה למסלול סביב מאדים ב-23 בספטמבר 1999, 09:00:46 UTC. בעקבות טעות אנוש המקפת נכנסה למסלול נמוך מהמתוכנן ונשרפה באטמוספירת מאדים.

איבוד הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בספטמבר 1999, במהלך תמרון הכניסה למסלול סביב מאדים, אבד הקשר עם המקפת כשהיא נכנסה אל מאחורי מאדים ב-09:04:52 UTC, כ-49 שניות לפני המתוכנן. ניסיונות ליצירת קשר מחדש לא צלחו.

ב-10 בנובמבר 1999 הגיעה ועדת החקירה למסקנה כי התקלה נגרמה בשל טעות אנוש. מחשבי המקפת קיבלו נתוני דחף לפי ליברה בעוד היא תוכנתה לקבל נתוני דחף לפי ניוטון. הבלבול בנתונים, שנודע בנאס"א בשם metric mixup (הבלבול המטרי), גרם למקפת להיכנס למסלול נמוך מהמתוכנן וכתוצאה מכך היא נשרפה מהחיכוך באטמוספירה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]