מרפק טניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרפק ועליו מסומן באדום אזור עילית העלי של עצם הזרוע והגיד המשותף של הפושטים

מרפק טניס או דלקת של עילית העלי הצידיאנגלית: Lateral epicondylitis) מתאר מצב כאוב באזור המרפק על רקע נזק לגיד המשותף של השרירים הפושטים של האמה. מהלכה הטבעי (ללא טיפול כלשהו) של ההפרעה כולל תקופות של החמרה והקלה עד החלמה מלאה ברוב המקרים במהלך שנתיים לכל היותר‏[1]. לטיפולים שמרניים או ניתוח תוצאות מעולות ב-90 אחוזים מהמטופלים‏[2], אך נראה שבטווח הארוך התסמינים חוזרים בחלק מהמטופלים‏[3].

מרפק טניס הוא הפרעת השריר-שלד השכיחה ביותר באזור המרפק, עם שיעור היארעות של 1-2 אחוזים‏[4]. ההפרעה מופיעה על רקע מאמצים חוזרניים וטכניקה לקויה במשחק טניס או משחק רקטות אחר, אך מרפק טניס מופיע גם על רקע מאמצים חוזרניים במגוון עיסוקים אחרים הכוללים הנעה של שורש כף היד וסיבוב של האמה כלפי מעלה ומטה (למשל שימוש במברג)‏[1].

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיד המשותף של השרירים הפושטים הוא מוצאם של קבוצת השרירים הפושטים והמסובבים את האמה כלפי מעלה. הגיד נאחז בעילית העלי הצידית של עצם הזרוע (epicondyle lateralis humeri). מאמצים חוזרניים על הגיד המשותף כמו חבטות גב-יד בטניס גורמים נזקים לרקמה שקצב החלמתה נופל מקצב הפגיעה בה, בין היתר הודות לאספקת הדם הדלה של הגיד, ובסופו של דבר לתהליך ניווני בגיד, לקרעים ולדלקות‏[1]. רוב הקרעים, חלקיים או מלאים, מתגלים בשריר פושט שורש היד החישורי הקצר[2].

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמאמצים החוזרניים על הגיד המשותף ניתנים למניעה. שיפור טכניקות משחק לקויות כגון חבטת גב-יד בעזרת יד אחת בלבד, חבטה בכדור המשחק שלא במרכז המחבט ושימוש במחבט שגודלו אינו מתאים לשחקן תצמצם עומסים מיותרים על שרירי המרפק‏[2]. בתחומי עיסוק אחרים, ארגונומיה מוקפדת עשויה להשיג מטרות דומות.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים הסובלים ממרפק טניס מתארים כאב ורגישות בחלקו הצידי של המרפק. האבחנה מאוששת במישוש הגיד המשותף של הפושטים ובבדיקות המחוללות כיווץ סטאטי של השרירים הפושטים‏[2]. בדיקות נוספות כגון צילום רנטגן יכולות לשלול או לגלות הפרעות אחרות, אך אין בהן כדי להעיד על קיומו של מרפק טניס.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפולים שמרניים נמצאים בקו הראשון לטיפולים במרפק טניס‏[2]. רובם מכוונים להפחתת כאב ולחיזוק רקמת השרירים הפושטים. ביניהם נמצאים נטילת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, שימוש בחבק מסביב לאמה המשפיע על חלוקת העומסים בין שרירי האמה, תרגילי חיזוק ומתיחה של השרירים הפושטים הנערכים מספר פעמים ביום ומכשירים חשמליים שונים. לעתים מוזרקים סטרואידים ישירות לאזור הכאב.

ניתוח נלקח בחשבון לאחר כישלון טיפולים שמרניים שנמשכו לפחות שנה ולאחר שנשללו גורמים אחרים לכאב‏[2]. בין ההליכים הניתוחיים הקיימים, ניתוק של הגיד המשותף, הארכה של השריר פושט שורש היד החישורי או הטריה של החלקים המנוונים של הגיד המשותף וחיבורו מחדש לעצם הזרוע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Corrigan B & Maitland GD, Practical Orthopaedic Medicine, Butterworth-Heinmann, 1983, pp. 71–74. ISBN 0750604948
  • Patrick McMahon, Current Diagnosis and Treatment in Sports Medicine, McGraw-Hill, 2007, pp. 146–148. ISBN 0071410635
  • Robin A. McKenzie, Human Extremities: Mechanical Diagnosis and Therapy, Orthopedic Physical Therapy Products, 2000, pp. 215–223. ISBN 0958364702

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Corrigan & Maitland, 1983
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 McMahon, 2007
  3. ^ Binder AI, Hazleman BL. Lateral humeral epicondylitis--a study of natural history and the effect of conservative therapy. British journal of rheumatology. 1983 May;22(2):73-6. PMID 6850196
  4. ^ Verhaar JA. Tennis elbow. Anatomical, epidemiological and therapeutic aspects. International orthopaedics. 1994 Oct;18(5):263-7. PMID 7852001

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.