מרקוסור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דגלו של המרקוסור
פגישת פסגה של המרקוסור שנערכה בשנת 2006

מרקוסורספרדית: Mercosur - Mercado Común del Sur, גם מרקוסולפורטוגזית: Mercosul - Mercado Comum do Sul, "השוק המשותף הדרומי") הוא גוש מסחרי אזורי בדרום אמריקה שחברותיו הראשיות הן המדינות ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי, אורוגוואי וונצואלה. בוליביה, צ'ילה, קולומביה, אקוודור ופרו הן חברות משנה. למקסיקו מעמד של משקיפה. משנת 2009 שותפה גם ישראל לפעילותו של הגוש. מטרתו היא הסרת ההגבלות על סחר חופשי ותנועת אנשים וסחורות בין המדינות המרכיבות אותו.

תאריך הקמת שוק משותף זה בגלגולו הראשון הוא ה-30 בנובמבר 1985, אולם שמו ניתן לו רק ב-26 במרץ 1991 עם החתימה על אמנת אסונסיון. השוק נמצא בהתפתחות מתמדת, וכיום הוא יצרן המזון הגדול בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1985-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך ה-30 בנובמבר 1985 חתמו נשיאי ברזיל וארגנטינה על הצהרת פוז דה איגואסו, אבן היסוד להקמת שוק המרקוסור. (החל משנת 2004 חוגגים במדינות אלה בתאריך זה את יום הידידות "ארגנטינה - ברזיל".) ב-29 ביולי 1986 נחתם הסכם לאינטגרציה ושיתוף פעולה ארגנטינאי - ברזילאי (PICAB), שממסד במדיניות הסקטור התעשייתי את העקרונות בדבר גמישות, סימטריה, איזון, הרמוניה והעדפה על פני סחר עם צד שלישי.
ב-6 באפריל 1988 נחתם הסכם אלבורדה, בו הצטרפה אורוגוואי לתהליך האינטגרציה האזורי. ההסכם קבע פרק זמן של 10 שנים להסרת המגבלות על הסחר - עד שנת 1998, אך הסכם בואנוס איירס שנחתם ב-6 ביולי הקדים תאריך זה ל-31 בדצמבר 1994. יום ה-29 בנובמבר 1988 נחגג כיום האינטגרציה, שיתוף הפעולה והפיתוח.

1991-1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ 1991 חתמו ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי על אמנת אסונסיון המאמצת את השם "מרקוסור" כשמו של גוש הסחר, וקובעת את היסודות החוקתיים להקמת אזור חופשי למסחר. ב-16 בדצמבר 1994 נחתם הסכם אואורו פרטו (Ouro Preto), אשר נכנס לתוקף בתאריך 15 בדצמבר 1995, וממסד את הקמתו של אזור חופשי למסחר, עם הגבלה יחידה על מסחר בסוכר ורכבים. בכך החל השוק לפעול מבחינת המשפט הבינלאומי.

1995-2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 1996 נחתמה הצהרה בין המדינות החברות במרקוסור בנוגע לריכוז הכח הפוליטי בהן, ויחד עם צ'ילה ובוליביה נחתמה הצהרה בדבר מחויבות לדמוקרטיה במרקוסור. צעדים אלה נבעו כנראה מנסיונותיו של השוק להתמודד עם תוצאות ההפיכה שאירעה בפרגוואי בחודש אפריל מוקדם יותר באותה השנה.
ב-24 ביולי 1998 חתמו המדינות החברות בשוק יחד עם בוליביה וצ'ילה על פרוטוקול אושואיה בדבר המחויבות לדמוקרטיה.

2002 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בדצמבר 2002 חתמו המדינות החברות בשוק יחד עם בוליביה וצ'ילה על הסכם בדבר החופש של אזרחי אותן מדינות לגור במקומות שונים ולעבוד.
בשנת 2003 הוקמה ועדה של נציגים קבועים (CRPM) מהמדינות החברות במרקוסור, ובראשה נשיא אשר הוא המייצג את השוק. הנשיא נבחר לתקופה של שנתיים, אך מותר לו להאריך את כהונתו בשנה נוספת. הנשיא הראשון היה אדוארדו דואלדה (2003-2005), והשני הוא קרלוס אלברס (מ-2005).
ב-17 ביוני 2006 חתמה ונצואלה על הסכם הצטרפות למרקוסור כחברה מן המניין, אולם הדבר עדיין טעון אישור מהפרלמנט של פרגוואי.
במהלך ביקורו של נשיא המדינה שמעון פרס בברזיל בשנת 2009, אושרה בפרלמנט הברזילאי הצטרפותה של ישראל להסכם הסחר החופשי בין המדינות. ההסכם יצא אל הפועל עם חתימת חוזה על מכירת כלי טיס בלתי מאוישים לברזיל בשווי של 250 מיליון דולר, אשר מיועדים לשמש אותה באבטחת אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו.

ב-31 ביולי 2012 הצטרפה ונצואלה באופן רשמי כחברה בגוש‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]