מרקוס אנאוס לוקאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס אנאוס לוקאנוס
M. Annaeus Lucanus
לידה 3 בנובמבר 39
קורדובה, היספניה בייטיקה, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 65 (בגיל 25)
רומא, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות La Pharsale עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ארגנטריה פולה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרקוס אנאוס לוקאנוס (לטינית: Marcus Annaeus Lucanus;‏ 3 בנובמבר 39 - 30 באפריל 65) היה משורר רומי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקאנוס, שהיה אחיינו של הפילוסוף והמדינאי סנקה, נולד בקורדובה שבדרום ספרד, ובעודו תינוק הובא לרומא. הוא גדל בחוגי האריסטוקרטיה, קיבל חינוך מעולה ברומא, עסק בשירה, למד פילוסופיה ורטוריקה והשלים את לימודיו באתונה. באמצעות דודו המפורסם, התוודע לחוגי השלטון והתמנה על ידי נירון קיסר לקוואיסטור לשנת 59. בשנה שלאחריה כתב את הפואמה "בשבחו של נירון" וזכה בפרס השירה בפסטיבל שאורגן על ידי קיסר זה. כעבור שנתיים התפרסם בשל הפואמה "פרסאליה" (אנ'), על שמו של קרב פרסלוס (9 באוגוסט 48 לפנה"ס), שבה תיאר את מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר.

הצלחתו הספרותית של לוקאנוס עוררה את קנאתו של נירון, שציווה עליו לחדול מלפרסם את יצירותיו בציבור. בתגובה, בשנת 65 לספירה הצטרף לוקאנוס לקשר פיסו שמטרתו הייתה רצח נירון. הקשר התגלה ונירון ציווה על לוקאנוס להתאבד. לוקאנוס אזר עוז בנפשו, הזמין את חבריו למשתה, סעד את לבו אתם יחדיו, ולבסוף פתח את עורקיו, נשא את דבריו נגד עריצות ומת. גורל דומה נפל גם בחלקו של דודו סנקה, שהואשם אף הוא בהשתתפות בקשר זה.

חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הפואמה "פרסאליה", לא שרד דבר מכל יצירותיו של לוקאנוס, אך ליצירתו זו הייתה השפעה חשובה על התיאטרון ועל השירה של המאה ה-17.

בספר השני של הפואמה, מזכיר לוקאנוס את היהודים בין העמים שנכנעו לפני פומפיוס ומציין שהם מתפללים "לאל לא ידוע".[1] בספר השלישי הוא מציין את אדום, "העשירה במטעי דקלים", בין הארצות ששלחו סיוע צבאי לפומפיוס.[2] כפי שמצוי אצל משוררים לטינים, "אדום" מופיעה כאן במקום "יהודה". מדובר על הסיוע הצבאי שנשלח לפומפיוס על ידי הורקנוס השני ואנטיפטרוס האדומי.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pharsalia, II, 590-594 (או: 668-669)
  2. ^ Pharsalia, III, 214-217 (או: 249)
  3. ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LXIX. Lucanus, pp. 438-440