מרקוס לוליוס
מרקוס לוליוס (בלטינית: Marcus Lollius; 55 לפנה"ס - 2 לספירה) היה מצביא ופוליטיקאי רומאי.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש המזהים[1] את לוליוס עם מרקוס שנזכר בכתביו של אפיאנוס[2]. לפי גישה זו היה לוליוס מתומכיו של מרקוס יוניוס ברוטוס ובשל כך נכלל ברשימת הפרוסקריפציות של הטריומווירט השני ונגזר עליו מוות. שהה עם ברוטוס במזרח ונלחם לצידו בקרב פיליפי. לאחר תבוסת הליברטורים הוא התחזה לעבד ונמכר לאדם בשם ברבולה (המזוהה עם קווינטוס אמיליוס לפידוס) שהפך אותו לעבדו הראשי, ובסופו של דבר גילה את מוצאו האמיתי והצליח להשיג חנינה מאוקטביאנוס, תודות להתערבותו של מרקוס ויפסניוס אגריפה.
לאחר מכן, לפי אפיאנוס, הפך לוליוס לתומכו של אוקטביאנוס ונלחם לצידו בקרב אקטיום שבסופו הוא פגש בחברו לפידוס, שנלחם לצדו של מרקוס אנטוניוס. הפעם היה זה לפידוס שהתחזה לעבד, ולוליוס קנה אותו ובסופו של דבר הצליח להשיג לו חנינה מידיו של אוקטביאנוס.
תפקידו הראשון של לוליוס הידוע בוודאות היה של מושל גלטיה, הוא נשלח בשנת 25 לפנה"ס לארגן את הפרובינקיה שזה עתה סופחה לקיסרות, הוא הצליח לארגן את הפרובינקיה בלא שפיכות דמים, וצבאה שולב בצבא הרומאי ואורגן מחדש כלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה.
לוליוס נבחר לכהן כקונסול בשנת 21 לפנה"ס ביחד עם לפידוס. לא ידוע דבר על פעולותיו כקונסול מלבד כתובת שמעידה על כך שהוא שיקם את גשר ארבעת הראשים.
לאחר תום כהונתו כקונסול יצא לוליוס לשמש כמושל מוקדון בשנת 19/18 לפנה"ס, במהלך כהונתו כמושל, נלחם והביס שבט תראקי. הוא מונה לכהן כמושל גאליה קומאטה בשנת 17 לפנה"ס והובס במהלך כהונתו על ידי שבט גרמאני שאף הצליח לשבות את נסו של הלגיון החמישי אלואדה. תבוסה זאת פגמה במוניטין שלו והוא מעולם לא מונה שוב לתפקיד הדורש פיקוד על כוחות צבא.
לוליוס היה בפמלייתו של גאיוס קיסר, נכדו של אוגוסטוס, כשזה שוגר למזרח הקיסרות בשנת 2 לפנה"ס כדי לפתור את הסכסוך עם האימפריה הפרתית שנסוב על שאלת השליטה בארמניה. מטרה נוספת לשליחות הייתה רצונו של אוגוסטוס להציג את נכדו, שאותו הועיד ליורשו המיועד, בפני שליטי המזרח.
לאחר שהתגלה לקיסר כי לוליוס צבר הון עצום כתוצאה משורה של מעשי שחיתות, התאבד לוליוס בשנת 2 לספירה.