מררי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מְרָרִי, הוא דמות מקראית, בנו השלישי של לוי בן יעקב ואחיהם של גרשון וקהת, ויוכבד. הוא מכלל 70 נפש שירדו עם יעקב למצרים.

מררי היה גם אבי אחד הפלגים המרכזיים בשבט לוי שהיה אחראי על הצד הרוחני בקרב בני ישראל בתקופת המקרא ובית שני והיו אחראים בעיקר על בנייתו של המשכן. בניו: מחלי ומושי.

ישנה סברה שהשם מררי הוא שם מצרי, היות ששם זה נמצא על קברים באל-עמארנה עירם של אחנתון ונפרטיטי.[דרוש מקור]

לפי פירוש שכל טוב מאת ר' מנחם בן שלמה על ספר בראשית, פרק מ"ו פסוק י"א' מקור השם הוא במילה מרות.[1] לפי קטע בארמית מצוואת לוי שנמצא בגניזת קהיר, מררי נקרא על שם המרירות שהייתה לאביו כשכמעט מת בלידתו. לפי אותו מקור נולד בשנת 40 לחיי אביו, שמונה שנים לפני ירידת יעקב למצרים, באחד בחודש השלישי[2] (א' בסיוון) או הרביעי[3] (א' בתמוז).

בני מררי במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במניין בני ישראל בספר במדבר, בני מררי מנו 6,200 גברים מגיל חודש ומעלה[4]. נשיא השבט היה צוריאל בן אביחיל[5]. עקב כך שבני מררי היו משבט לוי, הם היו ממונים על נשיאת המשכן. תפקידם היה לשאת את קרשי המשכן, הבריחים, עמודי המשכן והאדנים. מי שנשא את המשכן היו אך ורק הגברים שהיו בני שלושים עד חמישים ומספרם היה 3,200[6], והממונה על נשיאת המשכן היה איתמר בן אהרון הכהן, שהיה גם ממונה על בני גרשון.

עבודתם לא הייתה נשיאת כלי הקודש כמו בני קהת, לכן כאשר הנשיאים נתנו ללויים שש עגלות צב ושנים עשר שוורים לצורך נשיאת המשכן, הם קיבלו ארבע עגלות צב שנמשכו על ידי שמונה שוורים[7]. לבני גרשון, שעבודתם הייתה קלה יותר- כי הם לא נשאו קרשים אלא יריעות, נתן משה רבנו שתי עגלות[8].

בחנייתם של בני ישראל במדבר, בני מררי חנו בצד צפון של המשכן, שם חנה גם דגל מחנה דן[9]. במסעות, בני מררי נסעו יחד עם בני גרשון, כשהם נושאים את המשכן, אחרי דגל מחנה יהודה ולפני דגל מחנה ראובן[10].

בפרשנות החסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רבי אלימלך מליז'נסק[11], מררי מרמז על צדיק שמסגף עצמו בתעניות וסיגופים מרים מרוב יראתו ופרישותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.