מרשל מאייר
 | |
| מרשל ת' מאייר | |
| לידה |
25 במרץ 1930 כ"ה באדר ה'תר"צ ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
29 בדצמבר 1993 (בגיל 63) ט"ו בטבת ה'תשנ"ד ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
? – 29 בדצמבר 1993 |
| תחומי עיסוק | הגות יהודית, אמונה, מדרש |
| תפקידים נוספים | מייסד וראש בית המדרש לרבנים של אמריקה הלטינית, רב קהילת "בית-אל" בבואנוס איירס, רב קהילת "בני ישורון" בניו יורק |
| רבותיו | הרב אברהם יהושע השל |
  | |
הרב מרשל ת' מאייר (באנגלית: Marshall T. Meyer; 25 במרץ 1930 – 29 בדצמבר 1993) היה מנהיג היהדות הקונסרבטיבית בדרום אמריקה, הידוע גם בשל פעילותו למען זכויות אדם בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983). הוא היה בין מקימי "התנועה היהודית למען זכויות האדם בארגנטינה".
קורות חיים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאייר נולד בברוקלין וגדל בנוריץ' שבקונטיקט. הוא סיים תואר ראשון בדארטמות' קולג' שבניו המפשייר בשנת 1952. בעקבות פגישה עם אברהם יהושע השל, נרשם ללימודים בבית המדרש לרבנים באמריקה ובשנת 1958 הוסמך לרבנות. סיים דוקטורט בפילוסופיה דתית מאוניברסיטת קולומביה.
פעילותו בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1959 החל לשמש כרב בקהילת "בית אל" בבואנוס איירס. עם השנים הפך לדמות מרכזית ביהדות ארגנטינה. ב-1962 ייסד את בית המדרש לרבנים של אמריקה הלטינית (Seminario Rabinico Latinoamericano) בבואנוס איירס. בשנת 1983, כאשר הוחזר המשטר הדמוקרטי לארגנטינה, העניק למאייר הנשיא הנבחר ראול אלפונסין את מדליית סן-מרטין – אות הכבוד הגבוה ביותר בארגנטינה על פעילותו הרבה למען זכויות האדם בתקופת השלטון הצבאי.
חזרתו לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1984 שב לניו יורק, לעמוד בראש קהילת בני ישורון.
נפטר מסרטן בניו יורק ב-1993, בגיל 63 ונקבר בעיר ילדותו נוריץ' שבקונטיקט.
היה נשוי לנעמי ואב לשלושה ילדים: אניטה, דודי וגבריאל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Inventory of the Marshall T. Meyer Papers בספריית אוניברסיטת דיוק (באנגלית)
- הרב מרשל מאיר - האור והעננים האפלים
משה בן יצחק מאיר הלוי, דף שער בספרייה הלאומית
