מרשל סהלינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרשל סהלינס (נולד ב-27 בדצמבר 1930), אנתרופולוג יהודי אמריקאי. את התואר הראשון והשני קיבל באוניברסיטת מישיגן, שם למד אצל לזלי ווייט. את הדוקטורט קיבל באוניברסיטת קולומביה, ב-1954, שם הושפע מקארל פולאני וג'וליאן סטיוארד. הוא חזר ללמד באוניברסיטת מישיגן ובשנות ה-60 החל להיות פעיל בפוליטיקה ומחה נגד מלחמת וייטנאם. בסוף שנות ה-60 שהה שנתיים בפאריס, שם נחשף לאינטלקטואליזם הצרפתי (בייחוד ללוי-שטראוס) ולמהומות הסטודנטים של מאי 1968. ב-1973 עבר לאוניברסיטת שיקגו, שם הוא מכהן כפרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה.

עבודתו של סהלינס הראתה בעיקר את יכולתה העצומה של התרבות לעצב את תפיסת המציאות והפרקטיקות של בני האדם. בייחוד ביקש להראות את כוחה של התרבות להניע בני אדם שלא דרך הביולוגיה. עבודתו המוקדמת התרכזה בפיתוח רעיון "האדם הכלכלי הרציונלי", והראתה שמערכת כלכלית מסתגלת לנסיבות מיוחדות באופנים תרבותיים מסוימים. לאחר פרסום הספר "Culture and Practical Reason" ב-1976 עבר להתרכז בקשר שבין היסטוריה לאנתרופולוגיה ובדרכים שבהן תרבויות שונות מבינות את ההיסטוריה. מחקריו התרכזו בתרבויות האוקיינוס השקט, ובייחוד בתרבויות של איי פיג'י והוואי.

בספרו "Evolution and Culture", שראה אור ב-1960, עסק סהלינס באבולוציה תרבותית ובנאו-אבוציונליזם. הוא חילק את האבולוציה של החברות השונות ל"כלליות" ו"מסוימות". אבולוציה כללית היא הנטייה של המערכות התרבותיות והחברתיות להגביר את מורכבותן, את רמת הארגון שלהן ואת הסתגלותן לסביבה. ואולם מאחר שתרבויות אינן מבודדות, יש השפעות גומלין ופעפוע (דיפוזיה) של התכונות שלהן (למשל, המצאות טכנולוגיות). זה מוביל את התרבויות לפתח דרכים שונות (אבולוציה מסוימת), מפני שהן נחשפות ליסודות תרבותיים שונים בכל מיני צירופים ובשלב אבולוציוני שונה.

בסוף שנות ה-90 השתתף סהלינס בעימות חריף ומתוקשר עם גנאנאת אובייסקר על נסיבות מותו של קפטן ג'יימס קוק באיי הוואי, ב-1779. סהלינס ואחרים טענו שבתחילה חשבו הילידים שקוק הוא האל לונו, משום שהופיע בזמן הנכון מבחינת המחזור הפולחני. כששב לאי בפעם השנייה לא תאם העיתוי את האמונות המסורתיות. אובייסקר עורר פולמוס כשטען שהטיעון הזה הוא "שטות אימפריאליסטית". לדעתו הבינו תושבי הוואי היטב שהקפטן האנגלי איננו אל. הוא סבור שאפשר לנמק את התנהגותם בטעמים רציונליים ולראות בה תגובה על האופן שבו נהג בהם קוק עצמו. בבסיסו של העימות עמדה השאלה איך יש להבין את ההיגיון של הילידים. אובייסקר טען שההיגיון של הילידים הוא אותו היגיון עצמו של בני המערב וחשש שטענה הפוכה תתייג אותם כבני אדם לא רציונליים או חסרי תרבות. סהלינס, לעומתו, טען שתרבות הילידים הייתה שונה אך שווה לתרבות המערבית.