מר ישראל (IFBB)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מר ישראל)

מר ישראל היא תחרות פיתוח גוף לגברים של איגוד החובבים הישראלי לפיתוח הגוף הפועל תחת הפדרציה הבינלאומית של פיתוח הגוף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות מר ישראל משנת 1950 (באמצע הזוכה רפאל הלפרין)

תחרות מר ישראל הראשונה נערכה בשנת 1950.[1] אותה יזם רפאל הלפרין, שאף זכה בה בעצמו כ"מר ישראל המקצועי".

איגוד החובבים הישראלי לפיתוח הגוף הוכר רשמית בשנת 1987 על ידי הוועד האולימפי הישראלי, והוכר בשנת 2010 על ידי משרד התרבות והספורט כמיצג ענף הספורט לפיתוח הגוף בישראל.

בשנת 2011 אושרה על ידי ענף הספורט, תחת משרד התרבות והספורט, תוכנית האיגוד להכשרה מקצועית של מדריכים בתחום.

קטגוריות סוגי משקל גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שבעה סוגי משקל גוף בתחרות:

  1. עד 65 קילוגרם
  2. עד 70 קילוגרם
  3. עד 75 קילוגרם
  4. עד 80 קילוגרם
  5. עד 85 קילוגרם
  6. עד 90 קילוגרם
  7. מעל 90 קילוגרם

קיימת גם קטגוריה אחת לפיתוח גוף לנשים.

משקל הגוף של כל מתחרה נבדק בערב שלפני התחרות. בעת השקילה נדרש מהספורטאי ללבוש מכנסי ספורט בלבד. מתמודד שמשקלו הוא מעל הקטגוריה בה הוא מבקש להתחרות, ברשותו כ-30 דקות להגיע למשקל הדרוש.

כללי השיפוט בתחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר השופטים של התחרות מורכב מחמישה שופטים לפחות, במידת האפשר מספר אי-זוגי של שופטים, שופט ראשי שהוא נשיא האיגוד ושופט מחליף. השיפוט פתוח לקהל.

סבב ראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסבב המוקדם, המתמודדים עומדים בפני השופטים בטור ומציגים את גופם מכל צדדיו בקומה זקופה רפויה. לאחר מכן כל מתמודד מציג שבע עמדות חובה בפני השופטים כאשר הוא עומד לבדו. בסוף הסבב, המתמודדים כולם עומדים בפני השופטים ואלו בוחנים מקרוב את מי שלפי דעתם צריכים לעלות לחצי הגמר. כמות המתמודדים שיעלו לחצי הגמר ייקבע על ידי חבר השופטים בהתאם לכמות המתמודדים, אך לא פחות מחמישה ולא יותר מעשרה מתמודדים.

חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצי הגמר, ישנם שלושה סיבובים של שיפוט, בכל סיבוב, השופטים יציבו את המתמודדים מהראשון עד לאחרון.

  • סיבוב 1 – מציגים כל המתמודדים עמידה זקופה רפויה מכל הכיוונים. לאחר מכן מצוותים את המתמודדים לזוגות או לשלשות, בהתאם להחלטת חבר השופטים לשם השוואה ביניהם.
  • סיבוב 2 – מציגים המתמודדים שבע עמדות חובה אחד אחרי השני. לאחר מכן מצוותים את המתמודדים לזוגות או לשלשות לשם השוואה ביניהם.
  • סיבוב 3 – בסיבוב זה מציגים המתמודדים עמדה חופשית עם מגבלת זמן של דקה אחת.

הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופטים יסכמו את הניקוד של כל מתחרה בחצי הגמר, ללא הניקוד הגבוה ביותר והנמוך ביותר שלו. המתמודדים על ציון הגבוה ביותר יעלו לסבב הגמר. מספר המתמודדים שיעלו אל סבב הגמר יהיה לא פחות משלושה ולא יותר משישה.

  • בשלב הראשוני מציגים המתמודדים עמדה חופשית.
  • בשלב השני, מתמודדי הגמר יבצעו את שיגרת העמדה החופשית שלהם.
  • בשלב השלישי, יופיעו המתמודדים יחדיו להצגת עצמם. ההצגה תורכב משבע עמדות חובה.
  • לבסוף, מציגים המתמודדים כל מתמודדי הגמר עמדה חופשית בעת ובעונה אחת.

תוצאות חלקיות של תחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[דרושה הבהרה]

שנה עד 65 עד 70 עד 75 עד 80 עד 85 עד 90 מעל 90
2021 יוסי
2019 יוסי אדרי אסד מטר
2014 אבי סיטבון מני אלבז
2013 רז לוי שי חיון בועז בן משה אלכס מניס רומן קריספין רומן קודטקוב עזרא רג'ואן
2012 דוד אושקלר הראל אורן אביב שפריר אלכס מניס חאפז עלי סעיד ויסבולד שכטמן אסי דגש
2011 אראל אורן דניאל אכדרי תומר שוקרון רועי עבודי לוליק זיידלין
2010 דוד אושקילר רועי עבודי יניב סלמן יורי חיימסקי מישל טרוני איתן ניירמן
2009 אראל אורן אביב שפריר תמיר עבוד אפי קיבלביץ אייל הרשקוביץ מישל טרוני
2008
2007
2006 סולטאן ואסם דוד אושקליר עמית ספיר ליבנה שביט גדי אורן ואליד נאסר אל דין אלון צוקרמן

שגיא קלב ניצח פעמיים בתחרות במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]