מר שושני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מר שושני, כונה גם 'פרופסור שושני' (בריסק? 1895~ - דוראסנו שבאורוגואי ינואר 1968). דמות מסתורית, שיש הסוברים ששמה המקורי הוא הלל פרלמן. שושני לימד תלמידים רבים בכמה ארצות, בשיעורים ובאופן אישי. תלמידיו מתארים אותו כתלמיד חכם וכפילוסוף פנומנלי, בעל ידיעות מופלגות בכל מקצועות היהדות ובייחוד בתלמוד, וכן במתמטיקה, פיזיקה תולדות הפילוסופיה, דתות העולם, שפות, ספרויות ועוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] זהותו
"מר שושני" היה דמות מסתורית ששמה האמיתי ורבים מפרטיה הביוגרפיים אינם ברורים, בשל החשאיות שהקפיד עליה ביותר. עד היום לא ברורים המקום והתאריך שבהם נולד, ועל שמו האמיתי ישנה מחלוקת.
אלי ויזל טוען כי שמו המקורי היה מרדכי רוזנבאום, אך איננו מוכן להוסיף פרטים על כך, למרות שלדבריו אסף פרטים רבים מאנשים שונים. ייתכן שמקור טענתו בעובדה שמר שושני השתמש מאז אוגוסט 1952 בתעודת לידה מרוקאית שנתן לו אדם בשם "מרדכי בן שושן" (רוזן = שושן). יש הטוענים כי השתמש בכינוי זה כדי להזדהות עם מרדכי, 'איש יהודי' משושן הבירה.
לעומתו, סבורים פרופ' שלום רוזנברג ואחרים כי מדובר בהלל פרלמן, כיוון שמר שושני סיפר לו כי למד אצל הרב קוק ונסע לארצות הברית, ובאגרותיו של הרב קוק מופיעה דמות בלתי מוכרת בשם זה שפרטיה מתאימים לתיאור זה. אמנם באיגרות אלו, הממוענות לפרלמן עצמו ולרב מאיר בר-אילן מכנה אותו הרב קוק "החתן", וככל הידוע מר שושני לא התחתן מעולם. פרופ' רוזנברג, כמו גם נכדו של עמנואל לוינס, משוכנעים בזיהוי זה לחלוטין ושניהם אף קראו לאחד מבניהם "הלל" על שמו.
[עריכה] חייו
על פי השמועה, עוד כילד התפרסם שמו של שושני כבעל זיכרון פנומנלי, והוריו ערכו עימו מופעים שבהם הופגנו יכולותיו. יש הסוברים שבשל הטראומה שנגרמה לו במופעים הוא אימץ בהמשך את אורח החיים המיוחד שלו.
הוא שמר בקנאות על פרטיותו ועל שמו, ובכדי להסתיר את זהותו קרא לעצמו "שושני". יש המספרים כי מעולם לא ראוהו עולה לתורה, כדי שלא יוודע שמו האמיתי. העיתונאי היהודי-הצרפתי שלמה מלכה, שכתב עליו ספר בצרפתית, הכתירו בכותרת המשנה "חידת המורה של המאה העשרים".
במשך חייו הסתובב שושני כנווד ערירי ברחבי העולם: באירופה, ארץ ישראל, ארצות הברית, אורוגוואי, ובארצות נוספות.
על פי הסברה ששושני הוא הלל פרלמן, עולה שהוא שהה בארץ ישראל ולמד אצל הרב קוק, ואחר נסע לארצות הברית. איגרת שכתב אליו מופיעה באגרות הראי"ה, וכן איגרת נוספת (אגרות הראי"ה חלק ב' עמ' שכט, אגרת תשל"ג) אותה שלח בשנת ה'תרע"ה (1915) לרב מאיר בר-אילן ששהה אז בארצות הברית. באיגרת, בה הוא מכנה את פרלמן "ידידי החביב החתן הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות", הוא מבקש שיסייע לו, כיוון שפרלמן לא מכיר שם איש וחבל לאבד כשרון כזה בשל צרות הפרנסה.
בסוף שנות העשרים של המאה העשרים שהה שושני באוראן ובערים אחרות במגרב. שם למד היטב את המנהגים של יהדות עדות המזרח ואת השפה הערבית.
בין השנים 1947-1952 שהה שושני בצרפת, ולאחר מכן הגיע לארץ ישראל, שם שהה בקיבוץ בארות יצחק ובמקומות נוספים. בין השנים 1955-1956 התגורר שושני שוב בצרפת, ולאחר מכן עבר לדרום אמריקה, והתגורר במונטווידאו.
מר שושני נפטר מהתקף לב בינואר 1968, בדוראסנו שבאורוגואי, במהלך סמינר לחניכי בני עקיבא ולמורים דתיים. בשעת מותו היה על ידו תלמידו שלום רוזנברג.
על מצבתו נכתבו שתי שורות:
- "הרב והחכם שושני ז"ל
- לידתו וחייו סתומים בחידה"
[עריכה] מר שושני ותלמידיו
מר שושני היה דמות נערצת על ידי מאות תלמידיו, עד שפרופ' שלום רוזנברג אמר כי "העולם נחלק לאלו שהכירו אותו, ולאלו שלא". כמורה הוא עורר אי שקט בתלמידיו, ועודד אותם להשתפר ולהתקדם כל הזמן.
תלמידו עמנואל לווינס מספר שבפגישתו הראשונה לא התרשם ממראהו, אך לאחר פגישה זו אמר "איני יודע מה האיש הזה יודע, אבל כל מה שאני יודע, הוא יודע". לוינס העריץ את שושני עד סוף ימיו, ואמר עליו כך: "כשהיה מלמד לא היה מונח ספר לפניו. הוא ידע הכול בעל פה, וכשהייתי מפענח בקושי את האותיות הקטנות בתוספות, הוא היה מפסיק אותי: 'אתה שם, בסוף השורה דילגת על מילה' … היה למר שושני כח דיאלקטי בלתי רגיל: כמות המושגים שהיה מסוגל לתפוס ולהרכיב בבת אחת הייתה משאירה רושם של פראות, בתגליותיה הבלתי צפויות". לוינס למד ממנו בצורה אינטנסיבית במשך כמה שנים עד שזה נעלם.
פרופ' שלום רוזנברג שמתייחס אל מר שושני כאל מורהו המובהק, ורואה בדמותו אחד מגדולי העולם, כינה אותו "סוקרטס ללא אפלטון". בראיון למקור ראשון הוא אמר "אם אתה שואל אותי איך היה נראה תנא, איך היה נראה הגאון מווילנה, אז אני יודע! הוא!".
[עריכה] אישיותו
הוא לא היה אדם קל והיה חריף ועוקצני. עמנואל לווינס, שמר שושני פתח בפניו את שערי התלמוד, כינה אותו בשם "מורה מופלא ואכזרי". אחד מתלמידיו סיפר שבתקופה שבה הכיר את שושני, הוא לא שמר על מראהו החיצוני, לא הקפיד להחליף בגדים ולא התרחץ. אשת התלמיד, לא הסכימה ששושני ילמד אותו בביתם, ולכן היו לומדים ברציפי הרכבת התחתית.
הרב קוק מתאר אותו כ"אחד הצעירים היותר מצוינים... חריף, בקיא, שלם ורב תבונות". תלמידיו מציינים קודם כל את זכרונו המופלא, שלפי פרופ' רוזנברג הכיל את כל ספרי היסוד של היהדות בנוסף למתמטיקה, לפיזיקה ולפילוסופיה המודרנית.
[עריכה] תלמידיו
- הפילוסוף עמנואל לוינס
- פרופ' שלום רוזנברג, המחזיק בכמה מכתביו
- הסופר אלי ויזל, שגם כתב עליו שיר
- פרופ' צבי בכרך, שהיה תלמידו ועוזרו של שושני בקיבוץ בארות יצחק בסתיו 1952.
- ד"ר משה קטן.
- עובדיה איזנברג, קהילת עדת ישראל בעיר שטרסבורג.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יאיר שלג, הייד פארק
[עריכה] ראו גם
- זאב הרוי, "שושני על נבואת משה רבנו", בדרכי שלום - עיונים בהגות יהודית מוגשים לשלום רוזנברג, עמ' 459-465, ובמקורות שבהערות 1-2, 14.
- מאשה טורנר, "ערב אחד עם מר שושני - מעשה שהיה", בדרכי שלום - עיונים בהגות יהודית מוגשים לשלום רוזנברג, עמ' 467-468.
