משגיח כשרות
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
משגיח הכשרות עוסק בפיקוח על שמירת הכשרות בגופים שונים בענף המזון. משגיחי כשרות פועלים בחדרי אוכל ובמטבחים שבמחנות צה"ל, בבתי מלון, בבתי חולים, במסעדות, בבתי מטבחיים, במפעלים המייצרים מזון ובמפעלים נוספים, כגון אלה המייצרים כלי אוכל.
משגיחי כשרות מופעלים על ידי איגודי השגחה שונים, כגון הרבנות הראשית, בד"צ, OU ואחרים.
תוכן עניינים |
הצורך ההלכתי במשגיח כשרות [עריכה]
לפי ההלכה בדיני כשרות נוהג הכלל "עד אחד נאמן באיסורין" (גיטין ב:). לפי כלל זה, כל יהודי שומר מצוות שאינו מוחזק כגזלן או שקרן נאמן לומר על מאכל שהוא כשר, וניתן להסתמך על דבריו. בשונה מעדות בדיני ממונות ודיני נפשות, די בעד בודד, אשה יכולה להעיד וגם נוגע בדבר (כגון מוכר או יצרן) כשרים, כל זמן שלא נפסלו בעקבות הרשעה בשקר או גזלה. סתם אדם נחשב לנאמן כל זמן שלא הוכח אחרת.
יש מקרים בהם חז"ל צימצמו נאמנות זו. חז"ל גזרו שעם הארץ איננו נאמן לומר שהפריש תרומות ומעשרות ויש להתייחס לפירותיו כדמאי (סוג של ספק מעושר). תקנה זו תוקנה כשהתגלה שחלק מעמי הארץ לא היו מעשרים כראוי, אף שהקפידו על הפרשת תרומה גדולה, ולכן הותקן שיש להפריש מספק מעשרות ותרומת מעשר, אך לא תרומה גדולה. לחלק מהדעות, תקנה זו איננה מעשית בימינו.
היסטוריה [עריכה]
תחומי אחריות [עריכה]
תפקיד משגיח הכשרות בישראל [עריכה]
גוף הנמצא תחת השגחתו של משגיח כשרות מקבל תעודת הכשר מהגוף המפקח, והוא רשאי לציין שמוצריו כשרים. בישראל, חוק איסור הונאה בכשרות מייחד את הסמכות להעניק תעודת הכשר לרבנות הראשית, לרבנות הצבאית, ולרבנים שהוסמכו על-ידם. בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות.
גופי כשרות שאינם רשמיים עוקפים הנחייה זו באמצעות ציון חותמתם על גבי המוצר ללא ציון המילה 'כשר', או שימוש במילה 'בהשגחת' בצמוד לשם גוף הכשרות.
המעסיק [עריכה]
משגיחי כשרות פועלים בשני סוגים של חוזי העסקה:
- חוזה שבו המשגיח הוא שכיר של גוף הכשרות כגון הרבנות המקומית, המועצה הדתית, הבד"ץ.
- חוזה שבו המשגיח הוא שכיר של הגוף שבו הוא משמש כמשגיח.
במערכות הכשרות הפרטיות של הבד"צים מקובל, בדרך כלל, שהמשגיח שכיר של הבד"ץ ולא של העסק, מתוך שאיפה למנוע תלות בין המשגיח לבין העסק. במערכת הכשרות הכללית מקובלות שתי השיטות. בפס"ד שניתן בבג"ץ בשנת 2008 הורה בג"ץ כי גם במערכת הכשרות הכללית על המשגיח להיות שכיר של גוף הכשרות ולא של העסק בו הוא משמש כמשגיח, הוראה זו טרם יושמה הלכה למעשה.
נאמן כשרות [עריכה]
נאמן הכשרות הוא עובד המועסק בעסק, המשמש כנאמן של גוף הכשרות ועליו לבצע משימות מיוחדות בתחום הכשרות מלבד שאר העבודות שמוטלות עליו. תפקידו של נאמן הכשרות נמוך מזה של המשגיח ועליו להיות שומר מצוות. אולם לנאמן הכשרות ישנו יתרון על גבי המשגיח בכך שהוא נמצא במקום הייצור מרבית שעות היום.
ההכשרה לתפקיד [עריכה]
בעבר יכול לשמש כמשגיח כל אדם שומר מצוות שהייתה לו זיקה כלשהי לתחום הכשרות. בשנים האחרונות גוברת הדרישה מצד גופי הכשרות למשגיחים שעברו הכשרה למקצוע זה, והרבנות הראשית לישראל מעבירה קורסי הכשרה למשגיחי כשרות, שבסופם נערכת בחינה ומוענקת תעודה רשמית.
משך השהייה בעסק [עריכה]
ההבדל בין גופי הכשרות של הבד"צים לבין מערכת הכשרות הכללית בולט בדרישת גוף הכשרות של זמן השהייה בעסק, ובעוד בבד"צים נדרש המשגיח לשהות בעסק בכל שעות פעילותו[דרוש מקור], במערכת הכשרות הכללית הוא נדרש להיות נוכח רק זמן מה מדי יום. זמן זה אמור להיות בלתי צפוי, כדי להרתיע את בעל העסק מלבצע פעולה הנוגדת את כללי הכשרות. הנחיה זו מסתמכת על סוגיה בתלמוד הבבלי, בו הוזכרה האפשרות לבצע השגחת כשרות באמצעות אדם ש"יוצא ונכנס" באופן אקראי.
משגיח כשרות בצה"ל [עריכה]
אשה כמשגיחת כשרות [עריכה]
הרב משה פיינשטיין התיר לאלמנה למלא את מקום בעלה שנפטר כמשגיחת כשרות[1]. לעומת זאת, הרב מאיר אסמעל חלק עליו וטען שאסור לאשה להיות משגיחת כשרות, ואף טען שהדבר עלול להביא למינוי נשים לתפקידים אחרים כמו רב או נשיא[2].
משגיחת הכשרות הראשונה בישראל היא עליזה הוכשטד, עולה מארצות הברית אשר גרה ועובדת באפרת[3].
בשנת 2004 החליטה מועצת הרבנות הראשית לאפשר לנשים לעבוד כמשגיחות כשרות[4]. לאחר תוכנית ההתנתקות הוצע לנשים שפונו מגוש קטיף לעבור הכשרה מקצועית כמשגיחות כשרות[5]. בשנת 2009 קיים ארגון הכשרות Star-K בארצות הברית קורס הכשרה מיוחד עבור משגיחות כשרות[6]. בישראל יש משגיחות כשרות במספר מועצות מקומיות, בהם חיפה ומטה אשר[4].
השגחה בתחומים שמחוץ לענף המזון [עריכה]
בתקופה האחרונה גוברת הדרישה[דרוש מקור], בעיקר אצל צרכני הבד"צים, להענקת תעודות השגחה גם בתחומים שאינם בענף המזון, כלומר אין עיסוקו בכשרות אלא בציות להלכה. במסגרת זו נכללת השגחה על בתי השקעות, שיער לפאות נכריות ועוד.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- מירב קריסטל, חותמת כשרות של בד"ץ יותר טובה מפרסומת", באתר ynet
הערות שוליים [עריכה]
| כשרות | ||
|---|---|---|
| כשרות הבשר |
אבר מן החי • טרפה • גיד הנשה • סימני הכשרות • זרוע, לחיים וקיבה • חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • בשר שנתעלם מן העין |
|
| מצוות התלויות בארץ |
טבל • תרומות ומעשרות • הפרשת חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • שמיטה |
|
| מאכלי נוכרים |
חלב נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים |
|
| איסורים נוספים | ||
| דינים כלליים | ||
| כשרות בעת החדשה |
ירקות ללא חרקים • ג'לטין • משגיח כשרות • שטירל |
|
