משה בייסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר משה בייסקי מעיד במשפט אייכמן, מאי 1961

ד"ר משה בייסקי (1 בינואר 1921 - 6 במרץ 2007), שופט בית המשפט העליון וראש ועדת החקירה לבירור פרשת ויסות מניות הבנקים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1921 בכפר דז'אלושיצה שבפולין. מגיל צעיר היה חבר תנועת הנוער הציוני בעיר קראקוב. עבר את השואה במחנה פלאשוב ובכמה מחנות ריכוז נוספים, שרד את השואה בעזרת אוסקר שינדלר, ועלה לארץ ישראל מאיטליה בשנת 1945 לקיבוץ תל יצחק.

בייסקי למד משפטים בארץ בשנים 1946 - 1949. שירת כסרן במלחמת העצמאות ולאחר שחרורו המשיך בלימודיו. באוניברסיטת סורבון בפריז הוכתר בתואר דוקטור למשפטים בזכות עבודת דוקטורט בנושא "מקורות זכויות האדם בתנ"ך, בהשוואה עם המגילה של האומות המאוחדות".

הוסמך בישראל כעורך דין בשנת 1953. בשנת 1960 מונה לשופט וכיהן בבית משפט השלום (עד 1968), בבית משפט מחוזי (עד 1979), תוך שהוא מכהן כשופט בפועל בעליון בשנת 1975‏[1] ובבית המשפט העליון (עד 1991).

בתחילת 1985 מונה בייסקי לעמוד בראש ועדת החקירה שחקרה את פרשת ויסות מניות הבנקים.

כניצול שואה העיד במשפט אייכמן והיה פעיל מאוד בארגונים להנצחת השואה, בין היתר ביד ושם" (כיו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם) ויו"ר המכון ללימודי השואה "משואה" (בשנים 1992 - 2006). נוסף לכך היה נשיא בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1996 הוענק לו אות יקיר העיר תל -אביב.

בייסקי עסק גם בהוראת משפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה בייסקי, 'על חסידי אומות העולם', נסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקרי השואה, ישראל נוטמן (עורך), ירושלים תשל"ו: 528-511.
  • משה בייסקי, "עשרים וחמש שנה לפתיחת המשפט בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג", הפרקליט כו, חוברת ד, דצמבר 1970.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 2163]