משה גושן
 | |||||
| גושן במאי 1978 | |||||
| לידה |
5 בדצמבר 1921 ד' בכסלו תרפ"ב[1] ראבה, פולין  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 ביוני 1984 (בגיל 62) כ"ה בסיוון תשמ"ד[1] קריית מוצקין, ישראל | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| השכלה | עיתונאי | ||||
| עיסוק | חבר מליאת המועצה ועובד תנובה | ||||
| מפלגה | מפא"י | ||||
| |||||
|
| |||||
  | |||||
משה גושן (5 בדצמבר 1921, ד' בכסלו תרפ"ב – 25 ביוני 1984, כ"ה בסיוון תשמ"ד[1]) היה ראש המועצה השלישי וראש העירייה הראשון של קריית מוצקין.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה גושן (לשעבר "גרשונוביץ'") נולד בראבה, שבין לודז' לוורשה שבפולין. בגיל שבע עברה המשפחה ללודז' שם נחשף לתנועת "ברק", ברית הקנאים של מאיר גרוסמן (גרוסמניסטים) שפרשה מהתנועה הרוויזיוניסטית. אחר כך הצטרף לתנועת "גורדוניה" שם עוצבה השקפת עולמו הפוליטית-ציונית. לאחר בר המצווה נשלח ללמוד אריגה אולם שאף להיות עיתונאי.
במלחמת העולם השנייה, היה בין מארגני ההתקוממות היהודית בגטו וכיהן כסגן יו"ר הוועד המרכזי של התנועות הציוניות.
לאחר פטירת אביו ב-1944 נלקח עם אמו, אחותו ושני אחיו הקטנים למחנה ההשמדה אושוויץ. כעבור שבועיים נשלח למחנה העבודה אלטהיימר בשלזיה. שם חלה במחלה קשה שהצילה אותו מצעדת המוות שביצעו הגרמנים טרם שחרור המחנה. לאחר הפגזת המחנה על ידי בעלות הברית נמלט ליער הסמוך ויצא לאחר הגעת כוחות השחרור. ב-1945 נסע לאתר את משפחתו והגיע לברגן-בלזן, שם הכיר את רעייתו, רגינה.
ב-1946, לאחר שלא מצא איש מבני משפחתו, הגיע למחנה הפליטים ציילזהיים ליד פרנקפורט בגרמניה. במחנה החל לעסוק בסיוע לפליטים ונרתם לפעילות ציונית, כשהוא נאבק בכוונת הפליטים להגר לארצות הברית במקום לארץ ישראל. אחד האמצעים היה העיתון "קול ישראל", אותו ייסד עם עוד כמה חברים.
פעילותו בארץ וראשות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם עלייתו לארץ ישראל, הגיע גושן ישירות לקריית מוצקין. הוא שימש פקיד ב"תנובה", הצטרף למפא"י, ובהמשך נבחר לכהן כחבר המועצה המקומית.
בשנת 1958 היה חלק ממהפך פוליטי במועצה, שבסופו הודח ראש המועצה הוותיק אריה גרושקביץ ונוח עלוני נבחר לראש המועצה.
ב-1959, לראשונה בקריית מוצקין, איבדה מפלגת הציונים הכלליים את השלטון, גושן נבחר לתפקיד ראש המועצה המקומית מטעם מפא"י[2], והיה לראש המועצה השלישי בתולדותיה.
בתקופתו פורקה אגודת המים השיתופית, השריד האחרון לאגודה השיתופית המייסדת, ונושא אספקת המים עבר לניהול המועצה.
בימיו החל מפעל "והדרת פני זקן" ופעילויות תרבות נוספות לוותיקי הקריה בבית התרבות ביישוב.
גושן הבין כי לאור מיקומה של הקריה, ללא חוף ים לתיירות או אזור תעשייה, חובה עליו לפעול להפיכתה למרכז השירותים והמסחר של הקריות. תכנון המרכז המסחרי "רבמד" והקמתו, היו חלק מהתוכנית הגדולה להקמת בית חולים מרכזי, משרדי ממשלה ועוד, שנגדעה לאחר שנים.
גושן פעל לשינוי מעמד המועצה המקומית לעיר. ב-1976, לאחר הענקת מעמד עיר למועצה המקומית, היה משה גושן לראש העיר הראשון של קריית מוצקין[3]. בתפקיד זה כרת ברית ערים תאומות עם העיר טקומה שבארצות הברית ועם העיר באד קרוייצנאך שבגרמניה.
בשנת 1978 נבחר לראשות העירייה, לאחר שזכה בלמעלה מ-80 אחוזים מקולות הבוחרים[4], וכך גם ב-1983, כשגרף כ-81 אחוזים מהקולות[5]. כשנה לאחר מכן, נפטר בפתאומיות מהתקף לב. בסך הכול כיהן גושן במשך כ-25 שנה ברציפות כיו"ר המועצה המקומית ובהמשך כראש העיר.
הותיר אחריו את רעייתו רגינה ושלושת ילדיהם. שני בניו הם אנשי חינוך ובעשור הראשון של המאה ה-21 כיהנו כמנהלי בתי ספר תיכוניים - ד"ר דודי גושן בתיכון קריית חיים, ויגאל גושן, אשר שימש מנהל התיכון העירוני בקריית מוצקין, ועבר לאחר מכן לשמש מנהל תיכון בנהריה.
עיריית קריית מוצקין קראה על שמו של משה גושן את השדרה הראשית בעיר[6] ומועדון גמלאים השוכן באותו רחוב. כמו כן, נקרא על שמו אולם הכדוריד "אולם גושן", אשר נחנך סמוך לפטירתו ומהווה את אולמה הביתי של מכבי קריית מוצקין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גושן (גרשונוביץ') משה, באתר האינטרנט של עיריית קריית מוצקין
- קרית מוצקין - אזכרה לגושן, מעריב, 5 ביולי 1984
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3
מצבת קברו של גושן, באתר "billiongraves.com"
- ^ קואליציה בראשות מפא"י בקרית־מוצקין, דבר, 30 בנובמבר 1959
- ^ ראובן בן-צבי, 3 הקריות ליד חיפה יהיו ערים מיום רביעי, מעריב, 9 באוגוסט 1976
- ^ כך הם בחרו בערים - משה גושן ממשיך, מעריב, 8 בנובמבר 1978
- ^ אריאלה ראובני, קיפאון בתכנית להקמת עיר מפרץ, דבר, 29 בנובמבר 1983
- ^ שמה הוסב מ"רחוב השופטים"
| ראשי המועצה המקומית ועיריית קריית מוצקין | ||
|---|---|---|
|
