משה דואק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

משה דואק (או דוויק) (נולד בחלב, סוריה ב-1933) הוא אזרח ישראלי שהשליך ב-29 באוקטובר 1957 רימון יד בכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 13 הצטרף דואק לקבוצת נערים שעלתה לארץ ישראל. תחילה התגורר בקיבוץ דורות ואחר-כך בגליל ים. השתתף בקרבות מלחמת השחרור. הוריו ואחיו עלו לישראל בשנת 1950 והתיישבו בפרדסיה.

ב-29 באוקטובר 1957 בשעה 18:15, בעיצומו של דיון בכנסת (ששכנה באותה עת ב"בית פרומין"), השליך רימון יד מן היציע. מפגיעת הרימון נפצע קשה השר משה שפירא, שר הדתות מהמפד"ל (שבעקבות האירוע הוסיף לשמו את השם "חיים"). ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל נפגעו מרסיסים. המעשה בוצע, ככל הנראה, בגלל מצבו הנפשי המעורער של דואק, ולא מטעמים פוליטיים. דואק עצמו נימק את המעשה ברצונו לקבל תמיכה, בעקבות מצב בריאותו הירוד. פסיכיאטרים שבחנו את מצבו של דואק פסקו כי הוא כשיר לעמוד לדין. ממיטת בית־החולים בו אושפז אחרי ניסיון ההתנקשות הבטיח ראש־הממשלה דוד בן-גוריון להוריו של דואק כי לא יאונה להם כל רע בגלל מעשי בנם וברכם שיזכו לגדל את יתר ילדיהם "למעשים טובים ולאהבת ישראל".

דואק הורשע בעבירה על סעיף 235(ג) לפקודת החוק הפלילי ונידון ל-­15 שנות מאסר[1], שבחלקן היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש. בקשותיו למשפט חוזר נדחו. לאחר 10 שנות מאסר ביקש חנינה, אך בקשתו נדחתה.[2]

לפני הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 הקים דואק מפלגה בשם "תרשיש", שהתמודדה בבחירות תחת האותיות "זעמ". בשידור הבחירות היחידי של המפלגה קרא דואק לצעירים ("נוער! נוער! נוער!", "הצולחים במצולות") להצביע בעד "תרשיש" בזכות הבטחתו להקים "אוניברסיטה, מכללה וטכניון למדע וטכניקה על בסיס תורה ועבודה בנתניה". המפלגה קיבלה 1,654 קולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]