משה די לאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של משה די לאון בעיר גוודלחרה בספרד

הרב משה בן שם טוב די לאון (1240 ?‏‏[1]‏ - 1305) היה מקובל ספרדי שהפיץ לראשונה את ספר הזוהר, החיבור החשוב ביותר בתורת הקבלה. חיבור זה יוחס על ידו לתנא רבי שמעון בר יוחאי, אך טענתו לא התקבלה על רוב המקובלים והרבנים בדורו ובדורות שאחריו, שראו בו את מחבר הספר. החל מהמאה ה-16 התקבל ייחוסו של הזוהר לרשב"י וכך הוא מקובל ברוב היהדות האורתודוקסית כיום. לדעת רוב חוקרי הקבלה, מחבר ספר הזוהר הוא די לאון עצמו או אחדים מבני חוגו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת לידתו, שאינה ידועה בוודאות, הוערכה על ידי גרשום שלום. ככל הנראה נולד בעיר לאון, ומכאן שמו (ייתכן גם שנולד בגוודלחרה והשם בא לו בירושה מאביו). בין השנים ה'מ"ו (1286) ועד ה'נ"ג (1293), חי ופעל בעיר גוודלחרה (בכתביו נקראת בשמה דאז "וואד אל-חג'ארה"). לאחר מכן עבר לעיר ויאדוליד, ולאחר מכן לאווילה בה נפטר.

עדות בודדת עליו בצעירותו מצויה בכתב יד של מורה הנבוכים לרמב"ם שתורגם והועתק בשנת 1264 עבור "המשכיל ר' משה די לאון". מכאן שכבר בהיותו בן 24 קרא ספרי פילוסופיה יהודית, נחשב לרב ומשכיל ידוע ואף היה בעל אמצעים - כיוון שהיה בידו לשלם עבור תרגום והעתקה אישית.

די לאון למד אצל מקובלים נודעים בספרד, כרבי טודרוס אבולעפיה ורבי יוסף ג'יקטיליה, וכתב מספר חיבורים בקבלה. בין חיבוריו נדפסו רק "ספר הנפש החכמה" ו"ספר שקל הקודש". חיבורים נוספים נותרו בכתבי יד; המוכרים שבהם הם "ספר הרמון" ו"משכן העדות".

בהמשך חייו נודע כמגלה ספר הזוהר (שנכתב לדבריו על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השנייה לספירה), וכמעתיק כתב היד שלו. בנוסף, עשה נפשות בקהילות ספרד ללימוד הספר בקרב חוגי מקובלים.

האם כתב את ספר הזוהר?[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיבור ספר הזוהר

לפי עדותו של החכם הארץ-ישראלי יצחק דמן עכו, שהסתמך על עדות של אשתו של די לאון, ספר הזוהר לא "התגלה" על ידי משה די לאון, ולא הועתק על ידו, אלא נכתב "ממוחו ומליבו". וכך אמרה אשת ר' משה, לדברי ר' יצחק דמן עכו:

Cquote2.svg

כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה [כלומר ספר קדמון] היה עם אישי, אבל מראשו ולבו מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר לפניו: מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך. ויען אלי ויאמר: אילו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדברי ולא יתנו בעבורם פרוטה, כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם, אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חיבר רשב"י ברוח הקודש אני מעתיקם, יקנו אותם בדמים יקרים [בכסף רב] כאשר עיניך רואות.

Cquote3.svg
– ישעיה תשבי, משנת הזוהר עמוד 30

עם זאת, מספריו המאוחרים של ר' יצחק ניכר כי בסופו של דבר השתכנע בקדמותו של ספר הזוהר. אין לדעת מה הניע אותו להשתכנע בכך, הואיל והאיגרת בה תיאר את פרטי מסעו לספרד נקטעת בדיוק בשלב שבו עומד ר' יצחק לתאר זאת.

במשך מאות השנים שחלפו צבר הספר קדושה רבה, ובמיוחד לאחר הדפסתו במאה ה-16, כמעט בלא ערעור על מקורו הקדום. עם זאת, רבים מהמלומדים היהודים (ביניהם בולט ר' אליהו דלמדיגו בספרו "בחינת הדת") הסכימו לראות את משה די לאון כמקבץ תעודות נפרדות שונות בהן התפרסם החיבור הקדום. הגדיל לעשות רבי יעקב עמדן בספרו "מטפחת סופרים" (אלטונא תקכ"ח), שערער על קדמותם של חלקים מספר הזוהר כחלק ממאבקו בשבתאות ואף טען כי ייתכן ונתחברו חלקים מהזוהר על ידי ר' משה די לאון או על ידי אדם אחר מבני דורו.

במאה ה-19, עקב הקריאה הביקורתית של ספרי יסוד יהודיים של תנועת ההשכלה היהודית, עלה שוב שמו של די לאון כמחברו המקורי של הספר. ההיסטוריון צבי גרץ, שתיעב את הקבלה, קרא לדי לאון "פטפטן עלוב, זייפן ורמאי חסר מצפון"‏‏[2].

ב-1851 פרסם אהרון ילינק מחקר מקורי מדעי ראשון בתולדות הקבלה. במאמר זה השווה ילינק את ספר "הנפש החכמה" של די לאון למאמרים בספר הזוהר, והראה תוך שימוש בבלשנות עברית וארמית כי סביר מאוד שדי לאון כתב את ספר הזוהר כיצירה מקורית. הוא סייג את דבריו וציין כי ייתכן שדי לאון עמד בראש קבוצת כותבים, או שעסק הן בקיבוץ תעודות קדומות שונות והן בכתיבה מקורית‏‏.[3]

אחד המתנגדים הבולטים למחקר זה היה רבי דוד לוריא, שחיבר חיבור בשם "קדמות ספר הזוהר", בו ניסה להתמודד עם הטענות לפיהן די לאון הוא שחיבר את ספר הזוהר.

גרשום שלום עסק רבות במחקר ספר הזוהר, ובפרט בבירור מחברו המקורי. תוצאות מחקרו הפתיעו אף אותו עצמו, כאשר גילה שכל מאמרי הזוהר טבועים בלשון האופיינית לכתביו של משה די לאון. על אף הסתייגותו הראשונית נאלץ שלום להודות שמשה די לאון הוא מחבר יחיד, מקורי ובודד של הספר הקדוש‏‏[4]. בעמדה זו הוסיף להחזיק לאורך שנות פעילותו המחקרית וכאמור כל החוקרים האקדמאיים שבאו בעקבותיו קיבלו את הכרעתו, גם אם בשינויים מסוימים. כנגדו, כתב הרב מנחם מנדל כשר מאמר במגמה להוכיח כי אין היד שכתבה את ספרי די לאון מוכשרת ואינה מסוגלת לכתוב, לא רק את אלף ושבע מאות העמודים הנדפסים של הזוהר, אלא אפילו פרק אחד של הארמית המקורית והחיה שבזוהר[5].

תלמידו של שלום, יהודה ליבס פיתח תאוריה לפיה הספר הוא יצירה של חבורת מקובלים, שדי לאון היה אחד מחבריה‏‏[6]. המחקר האקדמאי של ספר הזוהר כיום ממשיך לעסוק במקורותיו של הזוהר ובאיתור ה'קולות' המגוונים המשתקפים בו, כמתבקש מיצירה בה שותפים מחברים רבים בני חוגים שונים.

מרבית ההיהדות האורתודוקסית כיום, אינה מקבלת את המחקרים המודרניים, כמו גם מחקרים קדומים יותר המתנגדים לקדמות הזוהר, וכמוה גם מספר חוקרים מודרניים המנסים לבחון כיוונים אחרים לתולדות חיבור ספר הזוהר.

ספריו של משה די לאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר הרימון, מהדורת צילום: Atlanta, Go. Scholars Press,‎ 1988
  • אסי פרבר-גינת (מהדירה) ודניאל אברמס (עורך), פירוש המרכבה, מהדורת פקסימילה לוס אנג’לס : CHERUB PRESS, תשנ"ח 1998
  • שושן העדות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א', פרקי המבוא
  • גרשום שלום, האם חיבר ר' משה די ליאון את ספר הזוהר, מדעי היהדות חלק א', האוניברסיטה העברית בירושלים - המכון למדעי היהדות, תרפ"ו
  • גרשום שלום, שני קונטרסים לר’ משה די-ליאון, קובץ על יד ח' (תשל"ו) 325-384 ‬
  • גרשום שלום, תעודה חדשה לתולדות ראשית הקבלה, מחקרי קבלה א' (תשנ"ח) 7-38 ‬
  • רונית מרוז (עורכת), תעודה כא-כב: חידושי זוהר, מחקרים חדשים בספרות הזוהר, הוצאת אוניברסיטת תל אביב
  • בועז הוס, כזוהר הרקיע - פרקים בתולדות התקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי, מוסד ביאליק, תשס"ח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Gershom Scholem, Major Trends In Jewish Mysticism p. 190‏
  2. ^ ‏.צבי גרץ, דברי ימי ישראל, ירושלים תשל"ב (תרגום שאול פינחס ראבינאוויץ) V י"ב.‏
  3. ^ ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א' עמוד 62. מחקרו של ילינק התפרסם בגרמנית: Moses ben Shem Tov de Leon und sein Verhältnis zum Sohar, Leipzig 1851‏‏
  4. ^ ‏הפרסום הראשון שלו בנושא הינו: גרשום שלום, האם חיבר ר' משה די ליאון את ספר הזוהר, מדעי היהדות חלק א', האוניברסיטה העברית בירושלים - המכון למדעי היהדות, תרפ"ו. וראו גם ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א', המבוא.‏
  5. ^ מנחם מ. כשר, הזוהר, סיני, ספר היובל. מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ח.
  6. ^ יהודה ליבס, כיצד נתחבר ספר הזוהר, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ח' (תשמ"ט), עמודים 1-8.‏
ראשוני המקובלים בימי הביניים

הראב"ד השלישי • ר' יצחק סגי נהור • ר' עזרא ועזריאל בני שלמהרמב"ןפרץ הכהן • ר' מנחם רקנאטי • ר' יעקב בן ששת • ר' יהודה בר יקר • ר' אשר בן דוד • ר' ברוך התוגרמי • ר' אברהם אבולעפיה • ר' משה בן שמעון מבורגוס • ר' יוסף ג'יקטיליה • ר' יצחק דמן עכו • ר' משה די לאון • ר' שם טוב אבן גאון • ר' מאיר אבן גבאי